אחרי דיסק שאהבתי של SRV ועוד אחד של Santana, אני חושב לקחת עוד דיסקים בסדרה.

מכירים?
http://en.wikipedia.org/wiki/The_Essential

יש לי (קיבלתי..) כזה של לאונרד כהן, אך טרם יצא לי לפתוח אותו...

שונא את האוספים למינהם..

אני מאוד אוהב אוספים.
א. אם זה אומן שאני לא מכיר אני תמיד מתחיל באוסף שלו ואם הוא מוצא חן בעיניי אני עובר לאלבומים
ב. לפעמים דווקא אחרי שיש לי את הכל/כמעט את כל האלבומים של אמן/להקה מסויימים אני קונה את האוסף כדי
שאוכל לשמוע את ה-Greatest Hits בצורה מרוכזת.

אז זהו, שכאן קיבלתי הפתעה, גם מבחינת התוכן וגם איכות הסונית

אני גם משתמש באוספים באותו אופן שבובו ציין, ועדיין כשאני רוצה להאזין לאומן אני ב- 99.9% אשים אלבום מקורי.
וזה לאו דווקא בגלל האספקט המוזיקלי, לפעמים זה סתם מרגיש לי "זול" (פלצנות? - אולי, לא מכחיש).

רב המוסיקה שאני שומע היא אומנותית בצורניות שלה ובקונטקסט הרבה יותר משירים בתוך אלבום, למרות שגם ששמעתי לא מעט מזה
הייתי בעמדה זהה.

מבחינתי אומן שמוציא אלבום, זהה לסופר שמוציא ספר.
יש לשמוע אותו מהתחלתו ועד סופו (אני גם מאלה שלא יושב עם שלט ביד ומקפיץ בין שירים) ובסדר שבחר אותו אומן להשמיע לי.
יש לזה רצף והגיון וכך למדתי להאזין למוסיקה מאז ומעולם.

אני מבין את הרעיון הכללי ב GRETEST HITS וכאלה ולא תמיד שבא לשמוע את כל השירים שבאלבום המקורי..
אבל עדיין, אני שונא אוספים.
וגם לי זה מרגיש "זול" (פלצנות? לא יודע, אבל לא מכחיש שאולי זה כן . על הז@#$ שלי )

guys
אני מבין אתכם

אבל אתם מפספסים את הפוינטה שלי,
הסדרה הזאת של SONY שונה, הם עוברים תהליך מאסטרינג חדש (ולטעמי מוצלח) - לפחות על שני דיסקים שניסיתי

כשיש לי יותר מ-2,500 דיסקים, מתוכם פחות מ-100 הם אוספים,
גם אני בממוצע מאזין ב-99.99% לאלבומים מקוריים... לזה קוראים סטטיסטיקה.
ועדיין, לפעמים בא לי דווקא לשמוע אוסף (לרוב מסדרת ה-Essential אגב).
האוספים האחרונים ששמעתי היו של ליאונרד כהן ושל Depeche Mode.
במקרה של ליאונרד כהן יש לי "סתם" את כל הדיסקוגרפיה.
במקרה של דפש מוד גם יש לי את כל הדיסקוגרפיה, אבל 80% ממנה היא בהוצאות יקרות מאוד של Limited Remastered Deluxe Edition של CD+DVD.
ועדיין, לא הרגשתי שום זילות לשים במערכת את האוסף (שהוא אפילו לא Remastered) ולהנות מכל רגע.

ה״זילות״ היא לא במובן האודיופילי כך שזה לא משנה אם רימסטר או לא.