זאת הפעם הראשונה שאני מצליח להנות באמת מהחדר של החברה הזאת, ובאמת שתמיד ניסיתי. ההורנים הגדולים והעציים האלו גורמים לי איכשהו להיות לטובתם.
האמת שכבר בשנה שעברה היה שיפור מסויים ולא ברחתי מהחדר, והיו כמה דברים שנשמעו נחמד, אבל השנה, דווקא עם הסטאפ הענק הזה היתה נדידה מסאונד "תערוכתי" לסאונד יותר עדין ונוגע.
לפעמים הטרק הראשון שאתה שומע משפיע מאוד על שאר החוויה שלך בחדר, וכאן התחלה עם טרק עדין ויפהפה של Ike Quebec עשתה את העבודה.
היתה פה תחושה של הופעה, אבל הפעם לא בצד השלילי של הביטוי (PA וחוסר איזון...)
משהו בגודל של הרמקולים והמיקום הפיזי שלהם, גרם לצליל לצאת ולהתפזר בצורה מאוד הומוגנית ומיוחדת.
גם בג'אז אנרגטי יותר עוד לא סבלתי. כן יכולתי לזהות שהטוויטר הזה עדיין בעל נטיה להיות צווחני, ועדיין זה היה יופי של דבר.
היה שילוב של גודל במה ענקית עם גודל דמויות סטראו מאוד פרופורציונאליות ולא מנופחות. היתה עדינות, לא הכל היה "in your face" אבל מה שכן אמור להגיע אליך הגיע.
במחלקת ההורנים החדר הזה עמד במקום די מאוזן בין הכוחניות של אוונטגארד לרכות של מיוזיק קונקריט.
לא הפתיע אותי שניגנו כאן רק תקליטים על הרייבן, נראה לי שהיה הרבה יותר קשה להוציא תוצאה כזאת מ- CD (אין פה שום קשר לויכוח מה יותר טוב).
לקראת תום הביקור שמעתי חצוצרה יוצאת כחלק מביג בנד, ועל פי סגנון הנגינה בלבד היה לי ברור שעוד רגע סינטרה מתחיל לשיר.
וכשהוא התחיל חיוך נמרח על פרצופי, לא רק בגלל הניחוש המוצלח, אלא גם בגלל שהוא (וכל שאר המבצעים האמת) נשמעו פשוט מדהים. ועכשיו אני אשאיר אתכם עם התמונות ואלך להאזין לאחד התקליטים שלו (חבל שלא רשמתי לי מה ניגנו שם).
לפי התיאורים, הייתי מאוד שמח לשמוע את הרמקול הזה.
