פורסם: 11/10/12 16:49 ע"י eyalp


Bob-Dylan-Tempest.jpg



Tempest הינו לטעמי אלבום האולפן הטוב ביותר שיצר דילן מאז Oh Mercy מ-89.

הבסיס שלו, כמו כל אלבומי דילן בעשור האחרון, הוא מסורתי מאוד- נשען על בלוז, סווינג, קאנטרי-רוק . קולו המחוצץ והגרוס, נשמע צלול , בהיר, עמוק וממוקד מאוד.
אלא שבהשוואה לרצף אלבומי העשור הקודם, כאן התוצר מניב 10 שירים שכולם טובים, חלקם נפלאים ממש, , וחלקם מעבירים עצמה רגשית שלא הופיעה כמוה באלבומי שנות האלפיים הקודמים. מתוך כך, ההתחברות אליו נוחה ושלמה יותר. לא שלא נדרשו כמה האזנות ראשוניות. התגובה הראשונית הייתה- עוד פעם הבלוז-סווינג המתמשך הזה? 14 דקות שיר במלודיה רפיטטיבית ב'סערה' ? גיטרה תקועה על ריף בלוז אחיד ואינסופי ב- 'דרך צרה' שבא לצעוק- תרימו את המחט? אפילו עלתה שאלת כדאיות רכישת האלבום בכלל. אולם הידיעה ששיר הסיום מוקדש ללנון הכריעה את הכף לחיוב.

ז'רגון כמו 'קודר' או 'אפל', אהוב על מבקרים בהקשר לאלבומים מסוימים, וגם כאן, סביב 'סערה' ("לא 'הסערה' ", כמו מחזהו האחרון של שייקספיר, מדגיש דילן בראיון ל 'רולינג סטון' "זה הבדל גדול..") השימוש בתיאור " אחד האלבומים הקודרים של דילן" וכיו"ב, רווח מאוד .
הסיבה נעוצה ככל הנראה בתכנים של פרידה ומוות- שם האלבום עצמו, שיר הנושא המתאר את טביעת הטיטאניק, ג'ון לנון המת. נבנתה גם ההשערה שמדובר במעין אקורד סיום, אלבום אחרון וכו'. סביר להניח שלא כך הוא.

אם בכל זאת לנסות לסווג, השירים הבולטים ביותר לטעמי- pay in blood הזועם, scarlet town (כשם שירה של גיליאן וולש, אבל לקוח בטקסט מתוך שיר אירי/סקוטי) שיוותר ללא ספק כאחד משירי הגעגוע המרגשים של דילן, tempest המעולה, tin angle , ושיר הפרידה מלנון- roll on john .

בכדי שלא להעמיס מדי, אפשר להתייחס לטקסט של שני השירים החותמים- tempest ו- roll on john .

ובכן , Tempest מושפע (שזו מילה מכובסת לכך שהוא נוטל את האקורדים, המלודיה הבסיסית, ומצטט חלק מהטקסט) משירם של משפ' קרטר (ג'ון קרטר, אשת ג'וני קאש היא חלק מגלגוליה) – 'הטיטניק' . במקצב שיר עם אירי, ובתערובת פלסטית של מציאות ודמיון הוא מתאר את שקיעת הטיטניק, גם דרך התייחסות לסרטו של ג'יימס קמרון, מה שמדגיש את שלל רבדי הנראטיב. הוא ממקם למול המציאות את 'השומר', זה שרואה ,יודע וצופה אבל לא תמיד עושה, או יכול לעשות את הנדרש בכדי לעצור. הזוועה מתוארת אל מול האסתטיקה של הים השקט, הקרח והירח, אל מול זוהר הגברות והבשמים. כלומר, הסערה אינה נראית לעין כשהכול נוצץ ושקט, היא חבויה ומסתתרת, וזקוקה למבט הרואה. דילן מתייחס לשמות אנשים שעל הסיפון- אחד מהם הוא ליאו. אפשר להתייחס לליאו כדיקפריו מצד אחד, אבל גם ל-ליאו צימרמן, חוואי גרמני שהיה מנוסעי האוניה וניספה. בטקסט עצמו משולבות גם ציטטות ווריאציות על טקסטים משירים של דילן עצמו.

Roll On John (דילן שר בצעירותו שיר בשם דומה) הוא כאמור הספד ללנון. אותו לנון שלא האמין בצימרמן ;) . די טבעי, הוקרה בין הדמויות הללו. גם כאן משולבות ציטטות משירי חיפושיות ושירי דילן. "היינו בני אותי גיל, ושמענו אותם דברים כשגדלנו. דרכינו הצטלבו בזמן מסוים, ושנינו נאלצנו להתמודד עם לא מעט צרות ומצוקות. היה לנו הרבה מן המשותף. הייתי שמח לו היה כאן. יכולנו לדבר עכשיו על הרבה דברים", אמר באותו ראיון ל'רולינג סטון'. כלומר, דילן חסר גם את מה שלא דובר, או שלא הצליח להיאמר. המסר המרכזי על רקע ההכרעה של לנון בג'ונגל , הכרעה שאחריה ירדה על העיר אפילה, היא שאורו ממשיך וימשיך לזרוח. "המשך להתגלגל ג'ון, הבעירה שלך כה נוצצת", מנציח דילן את תרומתו כנוכחת ומלאת עצמה.

כאן Scarlet Town , עד בשסוני-קולומביה יחליטו להסירו -





hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות