עכשיו 15/12/18 00:11

פורסם: 17/01/11 09:21 ע"י Byrdio


Beethoven - Piano Concerto No 4



תמונה


חמישה קונצ'רטים כתב 'לודוויג ואן בטהובן' לפסנתר סולו בליווי תזמורת סימפונית.
יופיים הקלאסי של הראשונים והאדירות של החמישי יוצרים סייקל יצירות מרשים ביותר
לפסנתר בפורמט הזה (הס מלהזכיר את גודל ההצלחה שלו עם הסונטות ועוד עשרות היצירות
לפסנתר האחרות שכתב בחייו).
אך אחד האהובים עלי ביותר אצל המלחין ואולי אף בכלל ברפרטואר לפסנתר, זה "דווקא" הרביעי
היפה והנינוח. שבטהובן כתב בתחילת המאה ה- 19 והקדיש אותו לארכבישוף\דוכס רודולף (Archduke Rudolph).

רודולף היה ידידו, תלמידו ואדם בעל שיעור קומה פוליטי, דתי ואומנותי באותה השנים.
הוא קיבל מידידו בטהובן כבוד רב, לא רק עם הקונצ'רטו הרביעי. אם כי בנוסף ליצירות מדהימות ומפורסמות (כיום).
כמו הקונצ'רטו החמישי (שלמעשה נכתב על\ל נפוליון) "הקיסר".
"המיסה סולמניס" המקסימה שנכתבה לכבוד הכתרתו של רודולף לארכבישוף ב 1820,
את הטריו לפסנתר Op-97 , את הסונטה לפסנתר המפורסמת OP-81a \ Les Adieux
ועוד כמה..

בטהובן כתב את הקונצ'רטו הרביעי לפסנתר ולתזמורת בשנת 1805 ועד 1806 וזו הייתה כנראה
יצירתו האחרונה שכתב לעצמו, באופן אישי למעשה.
הבכורה העולמית התקיימה בקונצרט פרטי במעונו של הנסיך פראנץ ג'וסף ון לובקוויץ
(Prince Franz Joseph von Lobkowitz ) במרץ שנת 1807. כאשר בכורה זו כללה את ביצוע
הסימפוניה הרביעית שלו בפעם הראשונה- מאז שרשם\הלחין אותה ובניצוחו גם כן.
הבכורה הפומבית לכלל האוכלוסייה הייתה במסגרת מרתון יצירותיו של המלחין, שנמשך כארבע שעות בסוף
שנת 1808, בווינה. היו בקהל בין היתר, גם הנסיך לובקוויץ ומלחינים נוספים.
הבכורה והמרתון הזה שכללו גם את הסימפוניות החמישית והשישית (שמיספורם היה הפוך באותו הערב),
את הפנטזיה הכוראלית שלו ועוד יצירות רבות, לרבות כמובן הקונצ'רטו הרביעי לפסנתר, נחל הפסד גדול.
ונחשב לאחד מהקונצרטים המבזים ביותר בתולדות המוסיקה.

תקלות רבות אם מוסיקאליות ואם טכניות\לוגיסטיות קרו במשך השעות הללו. המוסיקה כמובן לא עברה לקהל
באימפקט המתאים. בעוד שחזרה לקונצרט ארוך כל כך, לא היה שווה לעשות וכסף לעשות זאת גם לא היה.
כמו כן האנטגוניזם שבטהובן יצר כנגדו בתזמורת, היו מעל ומעבר למה שהנגנים היו מסוגלים לסבול.
ולהשתדל עבורו לא היה בראש מעיינם. תוסיפו על כך את הקור העז ששרר באולם ועל הבמה..
וקיבלנו פיאסקו תרבותי, בשנים שהליכה לקונצרט הייתה עניין מרכזי לעלייתם ונפילתם של מלחינים רבים.

הקונצ'רטו הרביעי לפסנתר שנוגן באותו הערב, כמעט ונעלם אחריו. למעשה אפילו בקונצרט הבכורה עצמו-
כמעט שהתעלמו ממנו לחלוטין. רק בשנת 1836, לאחר מותו של בטהובן, פיליקס מנדלסון הצעיר, החיה
את היצירה והביא אותה לתודעת הקהל הרחב, עד לפרסומה בסטנדרטים המוכרים לנו כיום.
הקונצ'רטו הרביעי נחשב ליהלום אמיתי ברפרטואר הפסנתר, המבוצע בקונצרטים חיים והן בהקלטות רבות.

הקונצ'רטו הרביעי לפסנתר בליווי תזמורת, הולחן בשלושה פרקים - בפורמט קלאסי לחלוטין.

I. Allegro moderato G major
II. Andante con moto E minor
III. Rondo (Vivace) G major

כבר משמות הפרקים, או האינדיקציה לטמפו כפי שאנו כבר יכולים לזהות, בנוסף למפתח הסולם שנכתב בכל פרק.
נוכל לתהות לא מעט על הרעיון הכללי. פרק מינורי באמצע שני מאג'ורים, ומהלך של פרקים מהירים ואיטיים
המהווים את עיקר הדינאמיקה ביצירה בת 35 דק'~ (בתלות הביצוע כמובן).

הפרק הראשון:
התחלה רוגעת כפי שהקונצ'רטו הזה מציג בכל שלביו. התזמורת משלבת כלים נוספים רבים מאשר כלי קשת
שיהיו העיקר בהמשך. תפקידו העיקרי של הפסנתר מגיע מאוחר יותר אל תוך הפרטיטורה והפתיחה מגישה לנו את מצב הרוח הכללי קודם לכן,
בעזרת כלי הנגינה השונים ובתזמור בטהובני אופייני.
הפסנתר מביע את רב הנושאים ולוקח את הדומיננטיות כפי שיעשה זאת ביצירה כולה.
אך לתזמורת תפקיד לא פחות חשוב והיא נותנת חוץ מהרמוניות יפות ושטיח קונטראסטי- גם פיתוח על נושאים
ומוטיבים. הפרק הזה וירטואוזי מאד והפסנתר מנגן בטמפו מהיר בכמעט כל הפרק.
כאשר יש תפקידים רבים גם ליד שמאל כמו ליד ימין.
הלחנתו מזכירה לי יותר את הקונצ'רטים הקודמים של בטהובן, שהיו "קלאסיים" יותר במהותם.
אך הוא עדיין עם ניחוח רומנטי בכל זאת והרבה יותר מפותח מבחינת הלחנה ותזמור.

הפרק השני..
סקציית הקשתנים נכנסת באקורדים "מאיימים" והחלטיות בטהובנית אופיינית- לפרולוג קצר.
עד שהפסנתר העדין והרגוע נכנס לסולו משלו. התיבות הבאות הם דו שיח בשתי שכבות.
מצד אחד הקשתנים\תזמורת באותו המוטיב המאיים והחד ומצד שני הפסנתר הרגוע והעדין.
כך הם מחליפים "מהלומות" או מדגישים קונטרסטים, כאילו היו אור וצל בתווים כמעט זהים.
התזמורת עם כוחה האדיר ועושר הכלים במוטיב החוזר על עצמו ואילו הפסנתר עם נושאים נמשכים,
בלגאטו ובפדל רך לאורכם.
סולו בודד של הפסנתר שמשנה קצת את הפסים נפתח, אך עדיין בעדינות נפלאה כזו שיד הדמיון תקח אותכם
רחוק, בניתוח המלודיות והליריות המנוגנים.
דיסוננס בין יד ימין לבין יד שמאל בין היתר, נמתח ומהירות גבוהה של שמיניות ושש עשריות בטרילים- עפים לכל עבר,
אך רק לכמה תיבות באמצע הפרק. אחרי הקדנצה הקצרה, התזמורת נכנסת שוב ויחד הם מפתחים את הנושא
הבא שנשמע הרבה יותר פשוט.
הפרק השני עדין ביותר, גם אם יש מתחת לפני השטח את עוצמתו הבלתי מעורערת של בטהובן.
תווי הפסנתר מחושבים כל כך בהרמוניה מושלמת, שאפשר היה לשכוח לחלוטין שהם מנוגנים מפרטיטורה כל שהיא.
{ד"א דפי התווים לקונצ'רטו הנ"ל בכתב ידו של בטהובן כנראה, היו ללא חתימתו}
הרוגע ושטיח הזמן הבלתי מוגדר שמגיע מן הפסנתר, שמאחוריו תזמורת (קשתנים בעיקר בפרק זה)
מצליח להשכיח כל מוסיקה אחרת.. סיום הפרק חרישי מאד, המנוגן בתווים פשוטים ובודדים..

הפרק השלישי –
בטהובן רשם אותו כרונדו (חזרה) וזוהו פורמט ידוע בקונצ'רטים וביצירות מסוג זה, בתקופה שבטהובן כתב
את היצירה. להזכירכם חייו של המלחין היו בתפר שבין התקופה הקלאסית לרומנטית ובטהובן למרות שהיה
שובר מוסכמויות אימתני ('קוראל' בסימפוניה- לא פחות!) עדיין פה ושם- שמר על חוקיות מוסיקאלית עתיקת יומין,
או לפחות מהתקופה שקדמה לו.

התחלת הפרק מגיחה במהירות גבוהה. סקצית הקשתנים מנגנת את המוטיב הראשוני והפסנתר
נכנס מייד לאחר מכן. הפרק הזה מלודי ולירי מאד, עד שפשוט אפשר ממש לזמזם את הנושאים כבר
בפעם הראשונה. אינטואיטיבי ויפיפה ממש.
אקספוזיציות על נושאים שחוזרים על עצמם כאשר התזמורת מנגנת את שלה והפסנתר את שלו.
שמידי פעם צ'לו בודד מנגן בדואליות מקסימה יחד עם תווי הפסנתר, כדי לתת עושר ארטיקולארי מדהים ביופיו.
הפרק הזה הוא אחד היפים ביצירה הקלאסית כולה והוא אהוב עלי במיוחד בכלל ואצל בטהובן בפרט.
הגוונים של הפסנתר יחד עם ההתמודדות מול כלי הקשת בתזמורת, מדהימה אותי כל פעם מחדש.
ביצוע נכון וטוב במיוחד, מוציא את הפרק הזה להברקה מעולה של ה-מלחין ב ב' – בטהובן.

הקונצ'רטו הזה כאמור בין היפים ברפרטואר בכלל וללא ספק אחת היצירות האהובות עלי של המלחין הזה בפרט.
התחכום יחד עם המלודיות, הלירית והנושאים היפים, תמיד משאירים בי משקעים מחויכים לאחר שאני מאזין
לביצוע כזה, או אחר של היצירה המצוינת הזו.

הנה ברשותכם כמה ביצועים מומלצים עם כמה מילים על כל אחד , בנוהל.
שוב אני מקדים ואומר, שלא יכולתי לבצע השוואה בין כול הביצועים שיש לקונצ'רטו הזה, זה פשוט בלתי אפשרי
בעליל מבחינת זמני הפנוי וגם אין לי פשוט את כולם.. תאמינו או לא ;).
בכל זאת, אנסה להשוות רק כמה.. כדי שתוכלו לקחת אותם כהמלצות, או לפחות כקרש קפיצה מסויים.


נתחיל עם אחד האהובים עלי ביותר.

Piano Concerto No.4 in G, Op.58 - 2. Andante con moto\ Krystian Zimerman
קריסטיאן צימרמרן לצערי הרב כבר לא מקליט שנים רבות, ועד שיוצא משהו בכיכובו יוצאת לנו הנשמה. אבל היצירות שהוא כן הקליט- מהוות הקלטות מופת מבחינתי. הוא אחד מהבחירות הראשונות שלי בלא מעט קונצ'רטים ועבודות פסנתר אחרות, שלקח על עצמו לנגן על מדיה.
פה ברביעית יחד עם ברנשטיין בעמדת המנצח (בניגוד לכמה שהוא גם מנצח בעצמו ומנגן סולו)
והתזמורת של וינה הוא ממשיך להבריק ולנצוץ עם הסאונד החם אך המאוזן שלו..
האיזון בנגינתו ובאינטרפרטציה ניכרת וכן גם בהקלטה עצמה מול התזמורת. זוהי הקלטה מעולה
עם ניואנסים לכל אורכה, שמביאים המון מהאווירה של היצירה המיוחדת הזו.
מומלץ מאד.

Beethoven: Piano Concertos 4 & 5 "Emperor" \ Arrau \ davis
אראו באחד מלהיטיו הגדולים ביותר. ההקלטה הזו של הרביעית והחמישית של בטהובן מאירה על קלאודיו המשוך בברלנטין אור יקרות. פסנתר ספונטני ופלואידי באופן מזהיר.
הטמפו שהוא מבצע בו את הרביעי האיטי, איטי יותר מן האחרים (למרות שאפשר כנראה לפגוש באיטיים אף יותר)
אך האינטרפרטציה הזו מגישה את קווי המתאר של היצירה המדהימה הזו, בבהירות ובזרימה מצוינת.
הטאצ' של אראו מקסים ביופיו והפסנתר שלו מנגן תחתיו באופן מרשים..
יחד עם סר קולין דיוויס ותזמורת דרזדן המדהימה, אנו מקבלים פה ללא ספק, את אחד הביצועים בפסגת ההקלטה
והיצירה לקונצ'רטו הרביעי של בטהובן.

Beethoven: Piano Concertos Nos. 3 & 4\ Yefim Bronfman \ David Zinman
זהו צמד מנצח ללא ספק, יפים ברונפמן הוא פסנתרן רומנטי שמפסל את תווי היצירה באופן מרתק ויפיפה.
לי תמיד יש הרגשה של "שנהב" כאשר אני שומע ביצועים תחת ידיו והפסנתר מופיע במלוא הדרו מצוחצח ונקי.
הרומנטיזם הנקי הזה נפגש עם זינמן ותזמורת ציריך לקונצ'רטו הרביעי לא פחות, כאשר הם מותאמים באופן אדיר.
תחושת קצב מצוינת ובהבדל ניכר מאינטרפרטציה כבדה - הם מוציאים את המאפיינים הקלאסיים שביצירה
(כבר ציינתי את השפעותיו של מוצארט על יצירותיו אלו של בטהובן).
ההקלטה ב'ארט נובה' והיא טובה מאד. האיזון בין הפסנתר ובין התזמורת נשמר לכל אורך היצירות וההשפעה
של כל אחד מהכוכבים באלבום, זוהר על השני.

Beethoven: Piano Concertos Nos. 1 & 4\ Lang Lang \ Christoph Eschenbach
על לאנג לאנג, אין צורך להוסיף, כוכב עולה בשמי הז'אנר הקלאסי, שנהיה כבר מפורסם ככוכב רוק לא פחות.
ראינו אפילו השנה שהוציאו פסקול למשחק מחשב חדש בביצועו. :shock:
בדרך כלל אני נוטה לא לאהוב את הכוכבים המצועצעים הללו עם חבילת הסוכנים, האמרגנים, הצלמים והפמליה.
אך לאנג עם כל הכבוד, לא בטוח שממש "שם" עדיין - למרות ההייפ המטורף שקורה סביבו.
בסופו של דבר מדובר בפסנתרן מוכשר מאד, למרות שישנם טובים ממנו Out There..
את הרביעי יחד עם הראשון הוא הוציא לפני שנים ספורות, בליווי אשנבך והתזמורת הפריזאית.
למרות שאנו מכירים את לאנג מתחילת ימיו בתור מכונת קלידים משוכללת, את הבטהובנים הוא עושה
טוב מאד עם גישה בוגרת בהרבה.
כנראה ש'העבודה' אצל ברנבויים שנחשב למנתח יצירות בטהובן מוכשר מאד, השתלמה.
נגינתו חלקה, עדינה ומלודית מאד והוא חודר לנשמתה של היצירה באופן בהיר ונכון.
ללא ספק אחד מעבודותיו הטובות ביותר של הפסנתרן הצעיר.

Beethoven/Mozart: Concerto No. 4 & Concerto No. 25\ Leon Fleisher\ George Szell
שלישיה אדירה במיוחד, פליישר על הפסנתר, סל וקליוולנד מאחוריו, מה עוד ניתן לבקש?
זוהי הקלטה ישנה מאד, יותר מ-50 שנה עברו, מאז שהם הקליטו את זוג הקונצ'רטים הללו.
מוצארט ובטהובן כאן יחד באותה המדיה - בחירה מצויינת של יצירות לשים כזוג.
פליישר, פסנתרן אמריקאי שאמירתו הייתה תמיד ישרה ונכונה ובעיקר בבטהובן ומוצארט שהכוח כאן מאוחד מכל הכיוונים. תחושת הקצב והמוסיקאליות חזקה מאד ולמרות שההקלטה ישנה, הרי-מאסטרים החדשים מביאים
את הביצוע הזה לרמת MUST בכל ספריית דיסקים קלאסית.

Beethoven: Piano Concertos Nos. 4 and 5\ Till Fellner \ Kent Nagano
מהישן אל החדש. הקלטה דנדשה שיצאה ב ECM ממש לפני תקופה קצרה.
טיל פלנר כבר היה מוכר לי מהקלטה קודמת של יצירות באך ועוד כמה, וכשראיתי את הרביעי והחמישי של בטהובן בביצועו וב ECM בהפקה חדשה, שלפתי.. מה כבר יכול להיות רע? ועוד עם נגאנו בעמדת המנצח?! אז, רע זה לא, אפילו טוב.. נו טוב.. טוב מאד. אינטרפרטציה רעננה, אך עם תחושה כבדה משהו, שלמעשה אני דווקא אוהב מאד.
אני קצת מסתייג מהביצועים המוצארטיים יותר, הם שמחים מדי עבורי.
ההקלטה מעולה והארטיקולציה של פאלנר מעולה, את הפסנתר שומעים היטב ברוח חזקה ובהרעדה עוצמתית.
אני דווקא אימצתי למרות שזה לא כזה ביצוע "קלאסי" לקונצ'רטו.

Karajan Edition - Beethoven: Piano Concerto no 4\ Alexis Weissenberg\Karajan
יקירי וויסנברג (תודות לעמיר שלא הניח לי לגביו - אם כי בעדינות (F) ) ביצע גם את הקונצ'רטו הנ"ל, איך לא?
יחד עם קאראיאן הם מגישים ביצוע מרהיב ויפיפה כל כך של הרביעי שלפנינו.
קצב איטי בפרק הראשון שנשאר לכל אורך הדרך ועוד איזו דרך.. עם עבודת פסנתרנות עילאית במשך כל היצירה כולה.
רמת הטכניקה של וויסנברג עולה על כל דמיון וזה כמו לשמוע את הפסנתר מנגן לבד אך עם לב ענק.
ניתוח הפראזות מדהים אותי כל פעם מחדש והגישה של וויסנברג כל כך נכונה לקונצ'רטו הזה שהוא פשוט הופך
להיות רפרנס כמעט מיידי.
המדיה שברשותי היא מסדרת דיסקים שעשו לכבוד קאיריאן דווקא (תוכלו לראות בלינק) והיא טובה מאד.
מקבלים בנוסף גם את הקונצ'רטו המשולש של בטהובן, אך במושב הפסנתר נמצא שם ריכטר 'המסורתי' של
ביצוע זה. מומלץ? נו באמת?! (F)

Beethoven: Complete Piano Concertos\ Paul Lewis\ Jiri Belohlavek
אחרי שהוא חרש את כל הסונטות של בטהובן במשך שנות ה 2000 והוציא קופסאות שכוללות את כל 32 הסונטות יחד.
הוא הגיע עם קופסא מושלמת, שבא הוא ביצע את כל חמשת הקונצ'רטים. יחד עם ג'ירי ותזמורת ה BBC הוא עושה זאת שוב.
פול לואיס פסנתרן צעיר שמקליט ב'הרמוניה מונדי' מצליח לערער את ביטחונם של מבקרים רבים, ביכולות פנומנאליות של מבריקות פסנתרנית. נגינה מרהיבה, נקייה, נכונה ובוגרת מאד.
הרביעי שלו לירי, עם טמפו עדין והקשה בטוחה על הקלידים. הליווי שמגבה אותו נשמע מאוזן ומצוין.
זוהי הקלטה נהדרת, אולי מהטובות שיש לסייקל הזה. למי שמעוניין גם ערך מוסף אודיופילי..שיוסיף לסל,
אך בלי שום קשר זהו ביצוע נהדר הומוגני ומבריק של הרביעי ושל כל היתר גם כן כמובן.

Beethoven: The 5 Piano Concertos\ Uchida\Sanderling
פסנתרנית שאני אישית מאד אוהב וחושב שהיא מסוגלת לנגן הכול נהדר וחלק מהדברים הרבה יותר ממצוין.
אושידה מגיעה מהמון שוברט ומוצארט ומוצאת את עצמה ב''סייקל על חייה'', בחמשת הקונצ'רטים לפסנתר
של בטהובן. עכשיו.. מבחינה טכנית, זה לא ממש מזיז לה.
רק שהיא לעולם לא חשבה שצריך ללחוץ כל כך שונה על הקלידים מאיך שניגנה קודם.
חמשת הקונצ'רטים והרביעי בפרט, הם עליה ליניארית כמעט ברמה, שהשיא בכותר הוא ללא ספק החמישי.
אך הרביעי דווקא התאים לה הרבה יותר לטעמי, מכיוון שכמו בראשונים, יש בו המון מאפיינים מוצארטיים והיא..
טוב נראה לי שהבנתם.
נגינה קריסטלית, עוצמתית ובטוחה מאד. מהירה שצריך ובטמפו 'הנכון' לפי אינטרפרטציה לא רעה בכלל.
סנדרלינג מגיח מאחוריה ובדרך כלל עושה עבודה יפה מאד, הוא קצת חשוך לטעמי.. אך אושידה פה זורחת
ללא ספק מספיק בשביל שניהם. איך אומרים? : יאללה.. תעמיס ..

Beethoven: The Five Piano Concertos\ Murray Perahia\Haitink
שוב סייקל שלם של כל הקונצ'רטים לפסנתר של בטהובן וכמו אושידה, גם פראיה מגיע מאסכולת מוצארט ענפה.
שנים על גבי שנים כשהייתי צעיר מאד, חשבתי שהוא הפסנתרן המושלם למוצארט. עד היום הוא כנראה תופס אצלי
את הפודיום יחד עם בודדים אחרים, שאני עוד מצליח להגיע לשם (למוצרט) מדי פעם.
ו וואלה, בבטהובן הוא מצליח להצטיין לא פחות. אינטרפרטציה אישית, מצוינת ונכונה כל כך כבר מזמן לא שמענו.
האמת.? לא מפתיע בכלל. הקונצ'רטים הללו כפי שאמרתי אין ספור פעמים היום בסקירה - כל כך קרובים לרעיוניות
המוסיקה הקלאסית, התקופה שלפני ..שהחברה העדינים יותר דווקא מצליחים לצאת מעורם הכבשי ולהיות זאבים עם ידיעה ונסיון של משהו שאף אחד לא יכול לגעת בכך כמעט. סאונד חם ויפיפה. יחד עם הייטינק המנוסה, אין פה בכלל מצמוץ שני. לחטוף. הוא מצוין, למרות "החלביות" משהו, שאני מוצא אצלו מידי פעם בשאר הסייקל ובחמישי בפרט.

Beethoven: The Five Piano Concertos\ Alfred Brendel\ James Levine
ברנדל דווקא מזוהה עם בטהובן מאד מבחינתי. הנה שוב סייקל שלם עם כל הקונצ'רטים כפי שהבאתי בסקירות האחרונות לעיל. זוהי הקלטה חיה מ 1983 שמגבה אותו עם תזמורת שיקגו -ג'ימס לווין.
ברנדל כבר הקליט ביצועים לקונצ'רטים הללו, ונראה שהוא הרבה יותר בוגר פה, נו כמה עוד אפשר לחכות? ;).
הישיבה שלו מול הפסנתר נשמעת די נינוחה ונגינתו סה"כ עוברת בזרימה מאד יפה ונכונה של מישהו שכבר
מנוסה בתעשייה ובעיקר בביצועים חיים כמו אלו. בכל מקרה זוהי הקלטה חיה והדינאמיקה שונה קצת מהקלטות האולפן השונות.
שומעים את אצבעותיו נעות באופן טיפה שונה וזה נותן ניחוחות שונים ולחוצים משהו, מה שמבחינתי נוצץ קצת יותר.
כי זה ריאליסטי ופחות ממוכן.
ג'ימס לווין מצידו מלווה כאילו זה היה הערב ה- 70 ברציפות שהוא מנגן את זה וקצת חבל. למרות שברנדל לא צריך לדאוג ותזמורת שיקגו ולווין הם ידיים טובות לשים את מבטחה בהם.

Beethoven: The Complete Piano Concertos\Kissin\Davis
אי אפשר לדבר על פסנתרנים ולא להביא את קיסין נכון?.. נכון...
זהו הסייקל השני כבר של ילד הפלא העולמי של המאה ה 20.. איבגני קיסין.
בקודם, הקליט את כל החמישה יחד עם ג'ימס לווין, והפעם עם קולין דיוויס והתזמורת הלונדונית.
ההקלטות נעשו ב'אבי רוד' ואיכותן מעולה! קיסין שכבר מנוסה ולא ילד בן 12 שמנגן את זוג הקונצרטים לפסנתר של שופן, נותן פה הופעה כוכבית של ממש. וירטואוזיות מרשימה לצד החלטות יפות מאד של איך להגיש פראזות מסוימות. בתחום שהוא לא קליל בכלל וההתמודדות פה היא מול ענקים כמו ברנדל, פוליני, וויסנברג, אושידה, פליישר ועוד ועוד.
הרביעי של בטהובן מנוגן לעילא עם עבודת פסנתר יפה מאד.
ליוויו של דיוויס מצויין והתזמורת לונדון, יודעת את העבודה על בוריה. דו השיח בין הפסנתר לתזמורת נשמע היטב
ומאוזן וכאשר הפסנתר תחת ידיו של קיסין צריך לקחת דומיננטיות- הוא עושה בדיוק כך.
מומלץ מאד.

Beethoven: Piano Concertos Nos. 1-5; Triple Concerto\Pollini\Abbao
טוב, תשמעו. פוליני או אבאדו הם לא סתם מוזיקאים מבחינתי. הם כיום חוד החנית של תחום המוסיקה הקלאסית בעולם. מצד אחד פסנתרן בחסד עליון שביצע, הקליט וחי את יצירותיו של בטהובן כבר עשרות שנים ומצד שני אחד המנצחים המוערכים בעולם כיום ועל ידי גם כן (לטעמי האישי הוא מהמובילים כיום ללא ספק).
ב 2008 יצא מארז חדש להקלטות מאמצע שנות ה90 תחת ידיו של פוליני ואבאדו המרשימים, שכבר עבדו יחד לא מעט. אם הקיסין לפני כן היה מקסים ומעולה, זה כבר ליגה אחרת לגמרי. ליווי בטהובני אדיר! עם תזמורת ברלין ועבודת פסנתרנות עילאית ללא ספק מפסנתר אדיר, מחושב ועדין כאחד.
הקלטה מצויינת מדוייטשה גרמופון עם הברקות בלי סוף. לומדים להעריך את הקונצ'רטים הטחונים של בטהובן
בפעם ה- 200 ואת הרביעי העדין שוב גם אחרי אין ספור ביצועים. ישנו גם הקונצ'רטו המשולש של המלחין בהקלטה חדשה עם עם תזמורת צעירה - התזמורת של ונצואלה (שבדרך כלל רואים תחת שרביטו של דודאמל)
{תודות לאיתמר על התיקון (F) }

Beethoven : Piano Concertos 4 & 5 'Emperor'\ Gilels \ Leopold Ludwig
מפוליני לגיללס, מאיטקלי לרוסי.
אמיל גיללס הוא מהגדולים ביותר ואת הרביעי והחמישי שהוא מבצע כאן תחת EMI, הוא מבצע בגאון רב.
זוהי שעתה הטובה ושיא הקריירה שלו לטעמי. אלו ביצועי מופת לשני הקונצ'רטים הללו, וברביעי אני דווקא אוהב אותו
הרבה יותר מבחמישי. מזל שעליו באנו לדבר כאן היום. המכניקה שלו מעולה והוא פונה אל הצד הריגשי ביתר קלות
בגין כך. הנגינה של גיללס משובחת, עם המון לב ונשמה אך מאובזרת בהבנה גדולה וחדירה אל הפרטים הקטנים.
תחושת הטמפי מצויינת והוא זורם לסופה של היצירה בחתירה במשוט בודד. זהו כשרונו.
'הפילהרמוניה' יחד עם לדוויג מצויינת ומגבה את הפסנתר ביעילות וברוחב לב. אחד מהביצועים המרהיבים והיפים
לרביעי ללא ספק.

Beethoven: Piano Concertos 1-5/Choral Fantasia - Daniel Barenboim, Otto Klemperer
אני מסיים הפעם את רשימת הביצועים עם זה של ברנבויים וקלמפרר. כנראה שזה אחד הסייקלים המדוברים והמפורסמים ביותר לקונצ'רטים של בטהובן.
ברנבויים שנחשב אחד מהפסנתרנים שהקדישו את חייו להבין ולנתח את יצירותיו של המלחין, מבצע כאן את החמישייה.. ובדגלים מתנוססים לא פחות. בליווי קלמפרר האדיר שמבחינתו, בטהובן הוא בן בית.
יחד עם הפילהרמוניה (שוב).. אנו מקבלים פה אנדרטת ניצחון לקונצרטים של בטהובן ולרביעי גם כן בתוכם.
רוגע מקסים, והבנה חודרת לתוך מחשבתו של בטהובן. ברנבוים מגיש לנו את הרביעי במלוא עוצמתו הנסתרת משהו.
המון כוחות פועלים כאן והזרמים מתחת לזוג הכוכבים פה באלבום, גועשים לכל אורך היצירה. מומלץ מאד ודי MUST
בספרייה של כל חובב מוסיקה קלאסית.

סיכומון...
אם ביצירות אחרות זה היה כמעט בלתי אפשרי לסקור את כל הביצועים שנעשו להם, בקונצ'רטו הזה של בטהובן
כמו גם באחרים שלו.. זה בלתי אפשרי בעליל. אני יכול לעבוד על הסקירה הזו גם חודש ולא אצליח לאסוף הכל.
בטח שלא לשמוע, או לרכוש את כל הביצועים שאי פעם נעשו.
אך כמו תמיד, לקחתי על עצמי להביא לכם לא מעט מהמוצע כיום- כדי שתוכלו לקרוא קצת ואף להשיג אותם אם תרצו.
יש עוד רבים מעולים אחרים, סירקין למשל שלא נגענו בו היום, פלטנב, רובינשטין, קמפף, ועוד ועוד כמובן..
אך שוב- אין לזה סוף.

רות סוף. ;)

אביעד. (F)




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות