Bach - 6 Piano Partitas
לא מעט מקטעי התירגול שמלחינים גדולים כתבו, לעצמם או לתלמידיהם, נהפכו להיות יצירות מדהימות. אשר מבוצעות עד היום עם תשוקה ואהבה גדולה מאד. זה אולי התחיל במיניאטורות או תרגילי סולמות בדפוסים שונים, אך אלה לפעמים היצירות היפות והמקסימות ביותר שאנו מכירים.
שש הפרטיטות, 825-830 BMW, נכתבו ע"י באך בשנים 1726 עד 1730 כתרגילי מקלדת.
היום הן נמנות עם יצירות הפסנתר המיוחדות, המתוחכמות והיפות ביותר שיש, לטעמי, למלחין ולרפרטואר הפסנתר סולו בכלל.
למרות שכל פרטיטה פורסמה באופן אינדיבידואלי במשך השנים, החל בשנת 1731, באך איגד את כל הסטים מהתקופה (יחד עם הסוויטות הצרפתיות והאנגליות) לחוברת תרגילים שלמה שנקראת Clavier Übung I (תרגילי מקלדת, חלק א') ותייג אותה כ Op. 1 שלו. הפרטיטות הן הסט הקשה ביותר, טכנית, בחוברת זו.
הפרטיטות נכתבו ע"י באך בתצורה של סוויטות כאשר לכל פרטיטה 6 חלקים.
באך גם שבר מוסכמות ודפוסי כתיבה קלאסיות באותו הזמן, כאשר פתח את הפרטיטות בפרקים כמו פנטזיה או טוקאטה, שלא היו מקובלים באותה העת כפרקים ראשונים. חלק מחלקי הפרטיטה הם גם מעולם הריקוד, כמו מינואטים למשל.
ששת החלקים בכל פרטיטה, מעבירים סיפור נפלא ומרגש במיוחד,שלוקח את המאזין ברכבת של ריגושים ואתגרים מוסיקאליים, גם אם אין לו ידע מוסיקולוגי קודם להבנת התחכום המוסיקאלי המדובר.
באך שהיה נגן אורגן/עוגב מוכשר ביותר וכנר לא רע בכלל, הצליח לשפוך את גאונותו בקטעים קצרים יחסית ובכך להביא את המבצעים ואת עצמו לקצה יכולת האינטרפרטציה בתחום.
מבצעים רבים ניסו לתקוף את הפרטיטות של באך, לנגנן וכמובן גם להקליטן.
כמה מהפסנתרנים הטובים בעולם הצליחו להביא את הפרטיטות לריגוש ולגודל האימפקט שבאך כנראה ניסה לכתוב בהם למרות היותם "תרגילים".
משנת 2008 יצאו שני דיסקים המשלימים למעשה את כל שש הפרטיטות בביצועו של
Murray Perahia, שהקליט אותם ללייבל SONY, שאיתו הוא חתום כבר המון שנים.
בדיסק הראשון הקליט את הפרטיטות האמצעיות: 2 , 3 ו 4, לאחר שהחלים מפציעה חריפה ביד ימין שהרחיקה את האומן המוכשר הזה מהפסנתר. בשני, שיצא ממש לפני מספר שבועות, השלים את 1, 5 ו-6.
לטעמי, זה הוא אחד הביצועים היפים ביותר שהוקלטו לשש הפרטיטות האדירות הללו.
פאראיה הוא אחד הפסנתרנים שעדיין מופיע ומקליט כבר משנות ה 70 המאוחרות ותמיד מביא את הרגש, המלודיות והטקסטורות, הכול כך עדינות, לכל ביצוע ויצירה שהוא מבצע.
כך גם פה באלבומים החדשים עם הפרטיטות של באך.
פאראיה מבצע אותם באדיקות ביצועית ובאיזון מושלם של רגש רב ואינטרפרטציה מלודית לצד טכניקות "אותנטיות" יותר עם סטקאטו ביד ימין.
כל פרטיטה מקבלת את תשומת הלב שלה היא זכאית, והפסנתרן מצליח להעביר אינטרפרטציה מושלמת לכל אחד מחלקי הפרטיטות.
פאראיה הוא פסנתרן שחציו פייטן וחציו נאמן מאד לתווים הכתובים.
הגישה שהוא מביא ליצירות של באך מרעננות מאד ופחות up tight מכפי שהם כתובות (בעיקר בגלל שבאך כתב לקלוויקורד ולא לפסנתר מודרני).
רוך התווים המנוגנים תחת אצבעותיו של פאראיה נשמעים לעיתים יותר כמו שוברט מבאך, אך דווקא האספקט הזה הוא מה שמביא אותי לאהוב מאד את הביצוע.
אני קצת סולד מהזרם המיושר מידי והחד מידי בפסנתר מודרני שמדמה את האינטרפרטציה הישנה לקלווירקורד, בעיקר ביצירות באך, שחלקן הגדול עדיין יושב היטב עם הדינאמיקה והסאונד המודרני של הפסנתר. אין בזאת כמובן להחסיר או לשלול מכבודם של אלו שעושים כן או מנגנים כך חלילה.
פאראיה מביא כאמור את כל הטוב שבדבר. מצד אחד, אמנם הוא לא מייצר חידושים בתחום ומביא רעיונות חדשים כמו למשל גלן גולד, או את הכוחניות והדינאמיקה הסוערת של מארתה ארגריך מצד שני. הוא מנגן היטב את התווים אך עם הפייטניות המסוימת שלו ועם המון לב ואהבה למלחין וליצירות האלו בפרט.
פאראיה, שהתקרב מאד לבאך, הוציא בשנים האחרונות רפרטואר כמעט שלם של המלחין בלייבל SONY כאמור וגם מופיע עם חלק מהפרטיטות ברסיטל החי העולמי שלו (גם בארץ ראינו אותו עם הראשונה מתוך ה-6, בהיכל התרבות).
בימים אלו יצא ביצוע נוסף לכל שש הפרטיטות של באך לפסנתר בביצוע אנדראס שיף
(András Schiff) בלייבל ECM.
שיף, בניגוד לפאראיה, מנגן עם קצת יותר זיקה לתחושה ה"באכית" של היצירות הללו. אך גם עם משהו משלו וכמובן עם הסאונד המפוקס האופייני לו. למרות הביצוע החדש והמדהים של שיף, פאראיה עדיין נשאר מבחינתי זה שעושה לי טוב על הלב בצורה מושלמת כמעט,כאשר אני שומע את הפרטיטות בביצועו. אם זה בשל הגוון המלודי והפחות לחוץ שלו לתווים ולהטעמות של באך ואם בגלל הסאונד החם והציורי האופייני לו.
בכל מקרה, בכל דרך שתבחרו, מגולד ועד פאראיה, משיף ועד ארגריך, היצירות הללו מושלמות מוסיקאלית בעיני ומרגשות תמיד, כקסם מיוחד שבאך הביא לעולם המוסיקה.
מומלץ.
א.
, אני אוהב ייחוד והבעה אישית, לא מוסיקאליות "כללית". פראיה גם כמעט ולא מגיע ל-ff של ממש. הוא משחק נפלא בגווני p ו-pp, אבל אין לו משחק בעוצמות רציניות. כאילו יש לו גבול ביכולת ההבעה של רגשות סוערים יותר.