הרומן שלי עם רמקולים של Avantgarde התחיל לפני כמה חודשים כששמעתי את ה-
DUO אצל חבר טוב בבית.
מאז, שמעתי אותו כמה וכמה פעמים אצל אותו החבר, בהאזנות קריטיות למוסיקה רבה
ובמקביל ל-"שידרוג" הגברה שתתאים לו, באותו הסט אפ.
אני יודע ש"אנשי הורן" לא תמיד אוהבים את אוונגרד ובכלל לא כולם מסוגלים להתחבר לסוג החוויה הזו.
אבל לי אישית (ולכמה מחבריי) זה עשה משהו ששום רמקול לא עשה אי פעם.
בפעם הראשונה ששמעתי את ה"דואו" אצל חברי היקר, קיבלתי את ה"כאפה" הקשה ביותר כנראה, שקיבלתי בתחום אי פעם.
מאז, שמה של חברה זו, הולכת כטוטפות בין עיני, או כמו "עמוד האש" שתמיד מעמיד אותי בפרופורציה "הנכונה" (לטעמי) של איך רמקול צריך להישמע (פרופרוציות עלייק
).
הרמקולים של אוונגרד הם מהמפונקים בתחום ולכן ולמעשה- יש דעות כל כך שונות מסטאפים שונים לדעתי. שלא לדבר על טעם אישי כמובן, שאין עליו שום ויכוח וגם פה לא יהיה
.
בתערוכה, תצוגה מנגנת וסטטית כיאה לחברה כזו, היה מתבקש והאמת היא שהתרגשתי נורא.
מכיוון שהם הציגו את ה DUO MEZZO ולא את הטריו הענק עם הבס הורן.
שבשנים קודמות גרפו קללות ואכזבות אין סוף מכולם!!!.
אמרתי לעצמי, שאולי הפעם, הם התעשתו ויציגו ברמה הרבה יותר ריאלית, נכונה וטובה.
אז תצוגה מרשימה הייתה. מעולה היא לא, בהנתן אותם פרמטרים שכבר מנינו בכמעט כל דיון אחר.
היה שם בס שהדהד מידי, השורות הראשונות לא נהנו מתלת מימדיות מקסימה,
ששורות רחוקות יותר כן נהנו מהן ועוד כהנה וכהנה.
"מצחיק" שיכולים להיות 20 איש בחדר, לשבת יחד.
לשמוע את אותה המערכת, את אותו הטראק וכל אחד יגיד ויתאר משהו אחר.
הרי זה לגיטימי לגמרי, בגין תצורת הישיבה ואיך הם מאזינים ביחס פיסי לסט אפ עצמו.
ושוב - טעם האישי.
בזמן שהייתי בחדר זה, ישבתי ב 2 מקומות שונים. במרווחי זמן של כמה דק כל פעם.
- בשורה הרביעית בכיסא צדדי קצת (לא סוויט ספוט, אבל גם לא מול רמקול).
- ובשורה הראשונה בכיסא האמצעי!.
כבר במושב הראשון אשר ישבתי בשורה הרביעית, או בשני - כשישבתי בשורה הראשונה.
קיבלתי את האימפקט הכול כך מוחשי הזה, של החברה.
זוג "דואו מצו" בגימור מדהים ביופיו, ישבו בגאווה בחדר ההשמעה כאשר את האלקטרוניקה העמידו
לאורך הקיר הצדדי.
מגבר של החברה עצמה (model three) שמוציא 2 כפול 38 וואט מחובר לכמה וכמה מקורות.
CDP הדגל של חברת אודיו-ארו – La Source , טייפ סלילים של Studer ופטיפון כמובן!
אין מחשב, אין IPOD אין חרטא
.
בשתי הפעמים הראשונות שמענו טראק של סטיוי ריי ווהאן מהטייפ סלילים.
אני נשארתי המום ומאושר בטירוף, דינאמיות ללא שום מעצורים, הכול חופשי וזורם שם כמו נהר האמזונס בימי החורף, פשוט רומס כל מכשול.
החיות של סאונד הגיטרה הענקי של סטיבי, סימר את שערות עורפי. הסאונד פשוט מטורף!
בטראקים נוספים, היו גיטרות, כלי נשיפה – שלדעתי נשמעים פשוט גן עדן על הורן בכלל,
לאו דווקא על אוונטגרד ועוד.
בכלל מוסיקה מז'אנר זה (ROCK\BLUES) נשמעת על סט אפים מבוססי הורן באופן מרשים ביותר.
נכון, בעיות רבות היו שם גם כן. בס מהדהד, תחושה מידי פעם של כריזה, ו over load בתדרי מיד פה ושם לאלה שישבו קרוב מידי (כמוני, במושב השני
) אבל כל אלה פשוט היו שוליים לגבי.
האימפקט והקירבה למקור הסאונד והטונאליות של כלי הנגינה פשוט העביר עלי את דעתי.
כך אני מרגיש בכל פעם שאני שומע את הרמקולים הללו.
תצוגה סטטית הייתה גם כן כמובן, לאורך חלון שפונה לקהל גדול בתערוכה.
אני חושב שאם החברה הזו תתאמץ בשנה הבאה, עם אותו הסט אפ לחדר רציני ומושקע יותר,
היא ללא ספק תהיה (לטעמי) BEST OF SHOW ! בינתיים היא היית קצת מאחור בגין הבעיות השונות, אך החוויה המרטיטה נשארה כפי שהיא מופיעה בכל פעם שאני מולם.
