זה כבר שבוע פלוס שהאורנדר N10 מחובר אצלי במערכת ואני מתיישב לרשום את רשמיי.
שוב, כהרגלי בנוהל - אני מקדים, מתנצל, ומכניס לפרופורציות את כל ה”קופצים” למינהם.
זו לא סקירה רשמית, המכשיר שלי, רכשתי אותו במיטב כספי מהיבואן בארץ, כשאר מלח הארץ.
הרשומה הזו היא לא פרסומת לרן שביט (הוא לא צריך אותי) ולא ל Aurender N10 (הם בטח לא צריכים אותי).
אלא רשמים אישיים שלי על המכשיר, על היכולות ועל הסאונד שלו, וכל זאת אצלי במערכת ולאוזני ולא באופן כולל או גורף על המכשיר או בהקשר להשאוות בהמשך.
את הרכישה עשיתי על “עיוור” כאשר אני מתבסס על יתרונות המכשיר הנ”ל למול התחרות.
נלקחו בחשבון היחודיות, האפליקציה הנייטיבית של המכשיר, היכולת לעבוד כסרוור וכסטרימר, היוקרה, כתבות ברשת, רשומות של משתמשים ובוחנים מפורומים בעולם, שיחות עם דילרים שמחזיקים את החברה ומקבילות אחרות ועוד ועוד. אנסה לדבר על זה בהמשך קצת יותר.
רציתי מאד לשמוע אצלי בבית לפני הרכישה, בכל זאת מכשיר שעולה 8,500 דולר בארה”ב, אך לצערי היבואן לא מחזיק תצוגה או מלאי ולכן הרכישה נעשתה על יבש ובהזמנה מיוחדת (אני הראשון בארץ שרכש את הדגם עם ה 8T).
למרות זאת; כאן גם המקום בו הייתי רוצה להגיד תודה לרן שביט (סאבו אודיו). על התקשורת הכנה, השרות המהיר ובעצם על טרנזקציה ללא תקלות וללא עצבים. אמנם רן היום עובד מבסיס בעל פרופיל נמוך מבעבר, אך הבחור מקסים. ועל כך אני מוקיר.
לעסק,
ה N10 הגיע קצת לפני שבוע היישר מקליפורניה בפדאקס וכבר בבוקר ששוחרר מהמכס ע”י היבואן, הגיע אלי הביתה וחובר לאלתר. את המחשב ניתקתי חיש קל מהרשת ומכל הספקים והכבלים שהיו מחוברים אליו ופיניתי מקום מעל קדם המגבר שלי בסטנד ליישב את ה N10.
המכשיר מגיע ארוז בדבל קרטון, עם ספוגים לרב כדי לשנע אותו בבטחה, קופסה קטנה נוספה מעליו בתוך האריזה שהכילה מן מנואל מהיר לחיבור המכשיר, קינפוג ועוד. וכבל חשמל אירופאי שנשאר באריזה. המכשיר עצמו היה מכוסה במן אריג בד מתוח בצבע אפור עם שם החברה Aurender, טאצ’ יוקרתי ונחמד מאד שגם שומר עליו משריטות במהלך ההוצאה מהאריזה וכאלה.
החיבור של ה N10 היה מהיר מאד, בעיקר כי ידעתי בדיוק איך אני הולך לחבר אותו מבעוד מועד: למתעניינים:
ה N10 מחובר בעיקרון לשני ממירים אצלי במערכת עד שאחליט אחרת (עוד על כך בהמשך)
1 - בכבל AES אל ה DAC הראשי שלי מסוג מטרונום C8
2 - בכבל USB אל ה DAC המשני שלי מסוג LUXMAN D06U (זה בעצם נגן דיסקים שמשמש גם כ DAC עד לרזולוצית DSD128)
עוד חיבורים הם לחשמל (ה N10 מוזן גם כן מה PS AUDIO P10 כמו שאר המערכת) וכבל אית’רנט לרשת כמובן.
ל N10 אין DAC פנימי, ולכן אין שום יציאות אנלגיות לכייון ההגברה.
ה N10 הוא מכשיר טרנספורט שיודע לשמש כסרוור, וכסטרימר כאשר הוא מחובר לממירים אחריו.
הוא יודע לנגן מ HD פנימיים (בדגם שלי יש שניים של 4T כל אחד - סה”כ 8T לאכסון, ועוד אחד SSD בגודל 240 ג’יגה שממנו בעצם מתבצעת פעולת הניגון). הוא גם יודע לנגן מNAS או HD חיצוניים שמחוברים ברשת או ב USB אליו.
כמו כן, האורנדר יודע לשלוט דרך האפליקציה שלו על שרותי סטרימינג של טידל וקובוז (כרגע הם היחידים), כל אלו הם חלק מהיכולות של המכשיר, ולרבות היכולת שלו להוציא מכל היציאות הדיגיטאליות שלו בו זמנית סיגנל ללא מיתוג ביניהם- הם אלו גם ששכנעו אותי בעיקר, לרכוש אותו ולא את אחד המכשירים המתחרים, מחברות אחרות, שבכל אחד מהם היה “חסר” משהו מבחינתי.
קינפוג המכשיר והעברת הקבצים שלי אליו:בעצם התהליך שהופך את ה N10 להיות המקור שלי במקום המחשב בו השתמשתי במשך לא מעט שנים כאחד המקורות הראשיים אצלי היה קל, מהיר ודי מסביר פנים.
זה מכשיר שהונדס לכמעט PLUG AND PLAY. אוקי, אולי הגזמתי קצת, זה לא מיידי כמו CDP למשל שמכניסים דיסק ולוחצים פליי, אבל זה הרבה הרבה פחות מעצבן והרבה יותר נחמד מכל מקור מחשבי כזה או אחר שהיו לי בשנים האחרונות.
חברת Aurender מספקת את המכשיר עם כמה וכמה קבצים ברזולוציות שונות שגם אם אין לך כרגע את הקבצים שלך או עוד לא העברת אליו, או חיברת אליו שום אכסון, תוכל לשמוע אותו מנגן כמה דקות אחרי ההפעלה, שזה כמעט במיידי.
כדי לשלוט על הN10 ובעצם על כל הסטרימרים של החברה יש להוריד אפליקציה (חינמית) שהיא נייטיבית של החברה (ולא “צד שלישי”) דרך האפסטור (כן, האפליקציה היא רק ל IOS ורק!!! ל IPAD, גם לא לאייפון) שתוך כמה שניות מרגע הפעלת המכשיר וחיבורו לרשת מזהה אותו ומעלה את כל הקבצים שיש בו לשימוש. כך שלמעשה מרגע פתיחת האריזה, האזנתי דרכו תוך דקות.
כמובן שיש עוד כל מיני דברים שאפשר לשנות, לקנפג ולסדר, אבל זה לא MUST לשם ההתחלה.
התהליך הבא והחשוב מכולם מבחינתי היה:
להעביר את כל ספריות הקבצים שלי אל ה HD הפנימיים של ה N10 (ובהמשך לכך, להשאיר את האחסון הרשתי שלי כגיבוי).
פה עמדתי בפני כמה אופציות:
ה N10, הNAS וכמובן כל המחשבים שיש לי בבית, כולל טבלטים וכן הלאה נמצאים על הרשת הביתית קווית ו WIFI (אני מניח שזה כך אצל כולם) ז”א שאני יכול “לגרור” את הקבצים בעזרת מחשב על הרשת בין הNAS לבין הN10 “די בקלות”, רק שגיליתי שקצב המעבר היה איטי להחריד!!! אחרי כמה שעות מיוזעות שעברו בקושי 20 אלבומים, נשברתי והתחלתי לחפש פתרונות נוספים שיעזרו לי לזרז את העניין.
יש לי כמות אלבומים גדולה מאד שנפרשת על כ 3-4T ובקצב הנוכחי ידעתי שלא אסיים בעתיד הקרוב.
טלפון קצר לאלון כדי לבצע BRAIN STORMING מבוקר ועלו 2 אופציות נוספות (אם לא יותר…)
אחת מהן דווקא באה ממני וזה להשתמש באפליקציה האישית של ה N10. בתקופה האחרונה החברה הוסיפה פיצ’ר שמקל מאד על המשתמשים וניתן לעשות את פעולות הרשת ממש דרך האפליקציה וללא מחשב מתווך - יש את ה N10 שמחובר קווית לרשת ואת ה NAS בצד השני וזהו.
בוחרים את הספריות דרך האפליקציה ולאן להעביר אותם באחסון הפנימי של ה N10 והוא מייבא אותם לבדו.
אלון ייעץ לי לנסות כמה אלבומים בשיטה הזו ולתזמן. ואם זה עדיין “איטי” להמשיך לאופציות הבאות שהוא העלה… לשמחתי, לא הייתי צריך (זה הצריך לפרק את המכשיר מהסטנד, או להעביר אל החדר את ה NAS, לרכוש סוויצ’ר, להשמיש לפ טופ אחר עם חיבור רשת קווי וכן הלאה). התזמון היה בערך פי 5 מהיר מהאופציה שהתחלתי איתה וכך גם סיימתי להעביר את כל הקבצים תוך יום וחצי בערך, כאשר ה N10 עשה את “כל” העבודה.
מוסיקה-בין לבין גם האזנתי כמובן במשך היום.
ככל שהספרייה גדלה, כך גם בחנתי לעצמי תוך כדי השוטף את השינויים שהאורנדר הביא עימו מבחינת סאונד.
שני דברים שבלטו בעיקר בN10 בהשוואה למחשב הקודם שלי, היו: פאנצ’יות ומן פתיחות בגבוהים.
אלו האלמנטים האודיופילים הראשונים שעלו ברגע שהאזנתי לו ביום יומיים מאז שנחת אצלי.
לשם הבהרה, זה לא אומר שהמחשב שלי לא היה פאנצ’י או לא פתוח בגבוהים, אלא שעכשיו הפאנצ’יות קיבלה גבולות ברורים יותר, נגיד יותר רבדים וטקסטורה ברגע שהמוסיקה מגיעה לשם ולגבוהים נוספה מן הילה רחבה יותר, או איך אומרים אצלנו: “יותר אוויר”.
מי ששמע אצלי קודם ל N10 מהמחשב, וזוכר, הסאונד היה טוב מאד, לפחות כך אני חושב.
היה לי הכל, סופרלטיבים אודיופילים, מוסיקאליות, רוגע מסויים וגם גוף כדי שיהיה מה לתפוס.
בזמן שחקרתי בעניין סטרימרים כאלו ואחרים ועל ה N10 בפרט, רב היוזרים הכבדים שרכשו אותו החליפו מחשבים “כבדים” מאד, הרבה הרבה יותר מושקעים משלי. כולם סיפרו בערך אותו סיפור, שבסופו של דבר ה N10 רגוע יותר, אך גם אודיופילי יותר.
ז”א שהוא לוקח את כל האלמנטים שכבר ישנם במערכת מחשב טובה, ומושך כלפי מעלה ופה זה מה שבדיוק תפס אותי. ואני מניח כל אחד אחר שרוצה לשנות\לשדרג ולא ממש חסר לו משהו במיוחד.
אנו משתדלים להגיע לטוב יותר, כל אחד עם איך שהוא רואה שיפור.. ה N10 נתן לי בדיוק את זה, הוא לא שונה טונאלית מהמחשב שלי באופן של 180 מעלות, אך עדיין שונה. הוא בעל גוף בריא יותר, פחות נפוח, הוא “קריר\צלול יותר” ופה השינוי המהותי מהמחשב שבדיעבד היה חמים ועגול ומעט נפוח… אני אוהב את הדיוק והטקסטורה הרצינית יותר שהאורנדר מביא למוסיקה, את החמימות אני מקבל אחר כך באופן מספק לטעמי. אך בל תחשבו שה N10 הוא מכונה חסרת רגשות, שיורה רזולוציה גבוהה ללא שום גבולות.
הוא מוסיקאלי וחלק כמו משי. הרבה יותר חלק ממה שהמחשב שלי היה. אחרי כ 30-40 שעות של עבודה רצופה הוא הגיע לנקודה שהיה לי קשה לעצור אותו, הוספתי אלבומים אחר אלבומים לפליי ליסט ופשוט האזנתי במשך שעות רצוף מבלי להחליף למקור אחר. משהו שאני עושה די הרבה בין דיגיטאלי לאנלוגי בדרך כלל. נכון, אני בתקופת ירח דבש עם ה N10, אבל.. כמעט שום דבר לא מונע ממני לשמוע תקליטים כל יום ופה הייתי כמעט מהופנט בכמה effortless האורנדר מנגן, לחלקות שלו וכל זאת במקביל לסופרלטיבים אודיופילים גרידא- שתכלס, אני אוהב! ולא מתבייש בכך.
החיפוש אחר ה “יותר” היה במודע, אך מי שמכיר אותי יודע ששום דבר אצלי לא נשאר או נרכש אם אני לא מצליח לשבת במשך שעות ולהאזין למוסיקה. זה מדד מספר 1 אצלי לציוד אודיו. הוא חייב להיות בלתי מעייף ומוזיקאלי בעליל.
משך ההתרגלות לפרזנטציה פחות נפוחה לקחה כמה וכמה עשרות שעות, אך בסופו של דבר, זה נשמע טבעי ואורגני פי כמה באופן הזה. יש פוקוס פנומנאלי על הכלים, הפרדה מוחלטת, המון אוויר ועומק במה, אך בשל הירידה בנפח, נשמע כאילו “איבדתי” קצת דרייב במיד בס בשעות הראשונות, אך גם זה משהו שהסתדר מעט אחר כך. ה N10 קיבל גוף הרבה יותר גדול והרבה יותר מאסיבי (בסיסי) מאשר המחשב אך עדיין, פחות “נפוח”. משהו שלמדתי להבין שמתאים ונכון יותר, בעיקר בחדר קטן כמו שלי.
הדרייב מגיע שצריך אותו ושום דבר לא "דוחף" בכל רגע בלי שום קשר לז’אנר או לצורה בה התווים מנגנים.
נשמע שה N10 “מבין” את היצירות ומנגן אותן שקוף יותר, או כמו שההקלטה “דורשת”. יש לו יכולת להוריד מגבלות, דינאמיות וטונאליות. הוא מנגן הכל כולל אוברטונים ללא שום מאמץ או עירפול\מעטפת. זה אולי נקרא “מדוייק” מידי, אבל זה ממש לא מגיע משם, אלא מאלמנט של חופשיות נגיד.
אם הייתי צריך להקצין, הייתי אומר שהמחשב בגלל סאונד סיגנצ’ור חם ונפוח מעט, מרנדר קצת יותר קרוב לעצמו את המוסיקה ופחות קרוב למה שיש על ה DATA. ה N10, לוקח את הצד של המוסיקה. זה לא אומר שאין לו חתימה משלו, אך היא עדינה ומאוזנת יותר.
אני מניח שכל אחד היה יכול לבחור ביניהם לפי טעם, לאוו דווקא בשל טוב\רע אבסולוטיים.
האורנדר מרגיש שקט יותר, נוח יותר, חופשי ונקי יותר. כפועל יוצא מכל אלו, הוא רגוע, מדוייק וחלק יותר בפרזנטציה שלו. הגבוהים לא בהירים יותר מהמחשב, אך הם פתוחים יותר בחלל, מרגישים אולי קצת יותר אוברטונים לאורך זמן רב יותר. הוא בעל בסיס יציב, גדול וחזק. הדינאמיות ממנו נשמעת אורגנית וחסרת גבולות, כמעט ללא דיגיטאציה.
המחשב מנגד, הוא FUN, נפוח מעט, אך מחוייך ברב הזמן. הוא גדול ופתוח עם באמפ במיד שנותן פרזנטציה חיה אך גם חמימה משהו. הוא קצת יותר גרעיני אך עם דרייב קצת יותר פרונטאלי. אולי קצת מידי אחרי שמתרגלים למשהו שנשמע קצת יותר “נכון” (לאוזני) בטח שאצלי הכל נמצא קרוב גם ככה.
המחשב מרגיש קצת יותר רך, יותר סלחן, יש לו פחות “פילטרים על מה הוא חושב” ועל כך הוא מקור שיתאים להרבה סגנונות ולהרבה מערכות. שזה דבר מגניב ולא פלא שחייתי איתו במשך המון שנים.
שלא יובן שאני מסלק במחי יד את כל קונספט המחשב. ממש ממש לא. אם הייתם לוקחים ממני את ה N10 עכשיו, הייתי חוזר למחשב שלי בכיף גדול. כל המלל הזה נשמע אולי קיצוני אך בסה”כ אני חייב לתאר את זה כך כדי להעביר את ההבדלים, אך במציאות הם לא של שמיים וארץ.
כמה מילים על כבילה:
ל N10 חיברתי כבלים ברמה מאד מאד גבוהה, בעצם אולי מהכבלים הכי יקרים שיש היום בתעשייה.
האמת, שאני לא יודע כמה מכל הסופרלטיבים מגיעים מהם או מה N10 לבדו, אבל זה לא כזה משנה לי.
כאשר רכשתי את ה N10 החלטתי לאחר שאני כבר הרבה זמן רוצה לנסות את סוג ודגמי הכבלים הללו- שאני רוכש עבורו ומאז שחיברתי אותם אילו, לא החלפתי כדי לבחון את השינויים שהם עושים וההיפך.
קניתי כבל חשמל ו AES מחברת נורדוסט מדגם ODIN.
דבר נוסף שניסיתי בימים האחרונים זה לבחון את עניין שני ה DACים.
כזכור לכם, ה N10 מחובר אצלי ל 2 ממירים, פעם אחת ב AES למטרונום ופעם אחת ב USB ללקסמן
כאשר ההגיון הוא כזה:
האורנדר מסוגל לנגן כל קובץ ובכל רזולוציה, ובגלל שהמטרונום מוגבל ל 24/192 חיברתי את ה N10 ב USB לדאק נוסף שיודע להמיר גם DSD באופן נייטיבי.
אך מה שעוד ה N10 יודע לעשות זה להמיר DSD ל PCM בעוד הוא מנגן את הקובץ! ז”א ON THE FLY.
כך שלמעשה אני יכול לנגן **כל** קובץ בלי שום קשר לרזולוציה שלו דרך ה AES למטרונום כאשר קבצי DSD מומרים ל PCM.
ההשוואות שקיימתי הן בעיקרון לנגן DSD פעם אחת אל הלקסמן בצורה ישירה, כאשר הלקסמן מחובר אנלוגית אל הקדם מגבר שלי בדיוק כמו המטרונום (אותו כבילה אפילו בדיוק) ופעם אחת את אותו הקובץ אל המטרונום תוך כדי שהאורנדר ממיר ל PCM.
ההגיון מבחינתי היה שאם המטרונום ינצח, זה יוריד מבחינתי את הצורך להשתמש ב DAC של הלקסמן והוא ישמש כ CDP בלבד כפי שהתכוונתי כאשר רכשתי אותו. אך גם אם לאו, זה סה”כ כבל USB שמחובר במקביל והכל בסדר, אני רק צריך לבחור את הלקסמן אם אני רוצה לקבל DSD שלא מומר במערכת. ולשמוע טוב יותר.
ההשוואה הייתה די קשה, בכל זאת, אנחנו הרי יודעים שלא דין כל DSD כאחיו והיה צורך לשמוע לא מעט קבצים כדי לקבל מסקנה החלטית בעניין. מה שעוד יש הבדלי גיין קטנים בין המטרונום ללקסמן מה שגרם לי בכל מעבר בין המקורות בקדם, גם לווסת את הווליום וזה לא היה תמיד מושלם.
בסופו של דבר, המסקנה שלי היא שההמרה של האורנדר מוצלחת מאד, קבצי ה DSD המומרים בתוכו ונשלחים אל המטרונום נשמעים מעולה ויחד עם הצד השפופרתי האהוב עלי ב C8, הם נשמעים מצויין.
אך אותם הקבצים או לפחות רב אלו המוקלטים היטב ונכון דרך הלקסמן, נשמעו לי רזולטיבים ופתוחים עם טקסטורה וחיות.
ז”א שבסופו של דבר DSD שמגיע אל הלקסמן ללא המרה, נשמע גם אם בנקודות בודדות, טוב יותר מאשר הקובץ המומר דרך המטורנום, אך זה לא היה באופן גורף, ולא באופן מוחלט. ז”א אין פה איכות אבסולוטית לצד אחד או לשני, אלא יותר עניין של טעם בעוד שאיכות המאסטר משחקת פה תפקיד (כמו שאנו כבר יודעים) עיקרי הרבה יותר מאשר המרה כזו או אחרת.
מה שיצא כרגע, שכבל ה USB נשאר לעת עתה, ואני כנראה אמשיך לשחק עם זה עד שאולי אגיע למסקנה קצת יותר מגובשת או עד שימאס לי
.
TIDAL - על נושא הסטרימינג דיברנו רבות בזמן האחרון, בעיקר בגלל כל עניין ה MQA שתפס תאוצה קטנה בעקבות השרות של טידל שאיפשר ליוזרים שלו להזרים מוסיקה ובעקרון להמיר קבצים בצורה הזו.
העניין סבוך וקצת טכני ולא כולם מסכימים עם כולם, גם על מה זה בדיוק דרך השרות ולאו דווקא למי שאין ממיר שתומך בפריסה הזו, ובעיקר על איכות השמע בין קבצי MQA לשאר האופציות שעומדות לצידו (לאו דווקא בסטרימינג). אני אישית עד היום לא ממש נמשכתי לכל עניין שרותי הסטרים כגון טידאל, קובוז, ספוטפיי וכן הלאה, כי פשוט יש לי מספיק מוסיקה לכמה גלגולים שלא לדבר על קצב הרכישות שלי אם בדגיטאל ואם בוייניל, כך שזה תמיד נראה לי “סתמי” להוסיף עוד “נגישות” לאין סוף מוסיקה, עד כמה שזה נשמע דבילי שאני אומר את זה. אך אני מניח שאני לא באמת צריך את ה”אין סוף הזה” בקצות האצבעות… זה מרגיש לי TOO MUCH TO PLAY AROUND וזה יוביל אותי לזפזפ ופחות להאזין למוסיקה, אבל אני מניח שזה גם עניין של משמעת בסופו של דבר.
לפני שקיבלתי את ה N10 חשבתי לעצמי שאולי עכשיו, שהקלות והיכולת לשלוט בסטרים הזה מטידל למשל, דרך האפליקציה של האורנדר כל כך פשוטה -אנסה בפעם הראשונה אצלי בבית כדי להבין על מה כולם מדברים. בלי שום קשר שרציתי לבצע השוואה מול הקבצים שלי שאני מנגן איתו באופן שוטף.
MQA כרגע לא נתמך דרך ה N10, אבל אורנדר הבטיחו שזה יגיע באחד מהעדכונים הקרובים, אז, הסטרים והשוואה נעשית דרך אופצית ה HIFI בטידל (היקרה יותר), שזה אומר אלבומים ללא כיווץ או קימפרוס ברזולוציה של 44.1 כמו רב הקבצים שלי.
החיבור דרך האפליקציה קלה בטירוף, לאחר ההרשמה בטידל, מתחברים דרך האפליקציה עם היוזר והסיסמה וכל המוסיקה שיש בטידל בקצות האצבעות ברגע. מחולקת ומקוטלגת בדיוק כפי שהיא נראית באתר\באפליקציה שלהם. היכולת לחפש ולהגיע לכמעט כל אלבום מרשימה והיופי שזה פשוט מתווסף באופן גרפי, מצויין ונחמד מאד לספרייה המקורית שלי (בלחיצת כפתור אחת אני עובר לספרייה שלי או לספריית טידל ומוסיף לפליי לייסט שלי מה שבא לי לשמוע יחד).
השוואות הראשונות שביצעתי היו כדי לבחון את ההבדלים הסונים בין ה HD הפנימי עם הקבצים שלי לבין סטרים מטידל, התחלתי בפסנתר, שמעתי את הסונטות הצרפתיות של מרייה פראיה, את האנגליות בביצוע איוו פורוגרליץ’, רוק, ג’אז, ועוד.
ממש בהתחלה הייתי די בטוח שהקבצים שלי נשמעים עם יותר עומק ודפניישין על כל הספקטרום, אך החלפות נשנות יותר, התחילו להעביר רושם פחות דפניטיבי לגבי יתרון הקבצים שלי מול אלו שהזרמתי מטידל. נשמע שה N10 מטפל בקבצים הללו באותה מידת התייחסות וההבדלים גם אם ישנם, מינוריים עד לא קיימים. יש לי עוד מה לבחון, אך סה”כ האיכות שאני מקבל מטידל דרך ה N10 די מרשימה ואני מרכין ראש בעניין כרגע. נראה ש 60 שח בחודש (מחיר של דיסק בודד) שווים ללא ספק להשאיר את השרות הזה, בטח לאור כמות המוסיקה שיש שם בכלל והתוצאה הסונית המפתיעה בפרט. אעשה בקרוב גם נסיון עם קובוז.
לסיכום:המחשב כבר מעל שבוע לא מחובר למערכת וכרגע לפחות אני לא ממש מתגעגע אליו, אבל כן מחפש את החוויה שה HFMC נתנה לי איתו. האפליקציה של האורנדר אמנם מצויינת, מהירה, אינפורמטיבית וחכמה מאד, אך חסרים לי כמה פיצ’רים שהתרגלתי לעבוד איתם בתוכנת הבית שלנו, אבל זה לא פייר… אורנדר היא בין היחידות שפיתחה אפליקציה מבית שעובדת באופן מלא ומסונכרן להפליא עם המכשיר, וזה לא דבר של מה בכך, בעיקר שמדברים על מהירות תגובה, חיפוש, יכולות קיטלוג, עדכון מסה גדולה של אלבומים, הזרמה מטידל וקובוז באופן שוטף וקל וכן הלאה. מה שעוד עכשיו יש גם מסך על המכשיר עצמו, אם כדי להציג את נתוני הקובץ המנגן, רזולוציה ועוד, או להציג מיטרים מגניבים בכחול או בכתום. אולי זה נשמע סתם, אבל שהאיפד לא בהישג יד, או כבוי, ועל הצג יש את שם השיר, האמן, הרזולוציה ועוד, זה נחמד ואינפורמטיבי.
באופן אישי אני מרוצה מאד, המכשיר לא זול בכלל, אך לפחות על פי הקריטריונים שחיפשתי ורציתי, מעט מאד אם בכלל החברות והדגמים בעולם שיודעים לעשות ויש להם את הפיצ’רים שיש באורדנר.
מבחינת סאונד זו בדיוק המתיחה האודיופילית והמוסיקאלית שחיפשתי “מעל” המחשב, בלי שום קשר ליוקרה ולציודפיליה שבעניין (כמובן שגם לאלו חלק בלתי מבוטל מהשדרוגים שלנו).
הכבלים שחוברו אליו (חשמל ו AES) אמנם יקרים מאד (הרבה יותר יקרים מה N10!) אך אולי השילוב איתם הוא זה שהביא אותו לאיכות הפנומנאלית שאני מקבל או מרגיש. כך או כך זה לא ממש משנה לי, המטרה הושגה מבחינתי וזה מה שחשוב.
. 
: )
