עכשיו 19/03/24 09:09

פורסם: 23/06/10 20:00 ע"י aloni


מגבר משולב Audolici I50 Blues



Audolici I50 Blues


החלטתי לעכב קצת את סקירות ה-DACים שבקנה משום שהרגשתי שאנחנו שוקעים יותר מידי בתחום הדיגיטלי והגיע הזמן ללכת old school. ומה נבחר אם לא מגבר שפופרות משולב?

אך חברת Audolici הפורטוגלית היא לא בדיוק שחקן ותיק בתחום ה- High End, השחקן הטרי רק נולד ב- 2007 אך אחד מהוריו, ולרי קוצ'קובסקי מביא לשולחן ניסיון עשיר בתכנון הגברה שפופרתית עוד מימי ברית המועצות.

ולמרות גילה הצעיר של החברה, אחת המטרות המוצהרות שלה הינה להשיב את מאפייני הסאונד והתכנון של המגברים משנות ה- 60/70 שלטענתם אבדו בתכנונים המודרניים, ועם זאת, כמובן, לשלב חדשנות שתשרת שיפור סוני כמו סאונד יותר מהיר ותחום גבוה מפורט ופחות סגור.

Audolici I50 Blues


אחת השיטות מבחינת Audolici לשפר את המהירות היא שימוש בשפופרות דרייבר ואינפוט "קלות" על ספק הכח (6N1P/6N2P) המאפשרות למגבר להגיע ל- Peak מהר יותר וכך לממש את האפקט הרצוי.

ל- Audolici ליין מוצרים מצומצם יחסית (לא מפתיע בהתחשב בגיל החברה), ובתחום ההגברה כולל שני מגברי פרה/פונו מסקרנים למדי ומגבר משולב, ה- I50 המוצע בשלוש גירסאות: ה- Jazz בהספק 25 וואט (שפופרות 6L6), ה- Swing בהספק 50 וואט (שפופרות 6550) וה- Blues בהספק 40 וואט (שפופרות EL34) אותו נכיר לעומק בסקירה זו.

Audolici I50 Blues



מההקדמה למדנו כבר לא מעט על ה- I50, הספק של 40 וואט, שפופרות EL34 (של Electro Harmonix) בשילוב 6N1P/6N2P (NOS רוסיות).
מה שעוד לא גילינו הם שנאים שלטענת החברה מיוצרים בטכנולוגיה מודרנית המאפשרת השראה אפקטיבית יותר עבור אותו גודל ומשקל עם פחות השראה חיצונית מזיקה.

עוד מרכיב טכני בעל ביטוי ישיר על הפיצ'רים של המכשיר, הוא שימוש במנגנון switching relay יחודי ופשוט (ולכן רק שתי כניסות!) שלטענת החברה אינו גורם לאיבוד דינמיקה, פגיעה בבמה ובגרף ההענות כפי שקורה במנגנוני מיתוג נחותים יותר.

Audolici I50 Blues


לפני שנסכם את הפיצ'רים שהמכשיר מספק (ואלו שאינו מספק) אנו חייבים לגעת בעיצוב הלא שיגרתי.
המכשיר בנוי משסי מתכתי כשעליו מונחת פלטה אקרילית חצי שקופה ממנה מציצות שמונה השפופרות ובגבה גיבנת השנאים המוסתרים במארז אטום ושחור.

בין השפופרות נמצא שני גשרים בגימור ניקל המגינים על השפופרות בצורה מאוד יעילה מבלי להזדקק לכלוב שבדר"כ פוגע מאוד בעיצוב ואולי גם בפיזור החום.

Audolici I50 Blues


התוצאה הסופית נאה מאוד בעיני, במיוחד בגימור השחור (אפשרויות נוספות הן לבן ואדום). הגשרים בעלי הגובה השונה נותנים מן תחושה של מדרגות, והשילוב עם הפלטה האקרילית והשפופרות המציצות פשוט מיוחד בעיני.

על הפלטה הקידמית לא נמצא יותר מבורר ווליום, נורת power וכפתור הבורר בין שתי הכניסות (מכונות CD ו DVD). בניגוד לבוררי הסיבוב או הטאץ' אליהם אנו רגילים כאן מדובר ממש במפסק מכני בעל לחיצה ארוכה הנשאר במקומו.

סוג המפסק מרמז לנו שהמכשיר אינו מצוייד בשלט רחוק, אפילו לא לווליום. זה מסתדר עם מדיניות החברה של keep it simple אך ירתיע כמובן חלק מהמשתמשים. ניגע בנקודה זו שוב בהמשך.

בחלקו האחורי של המגבר לא נמצא יותר מידי הפתעות.

שתי כניסות סינגל אנדד בעלות קונקטור RCA ושני צמדי טרמינלים לחיבור הרמקולים בשני קצוות המכשיר.
לגבי סוג הטרמינלים יש לי רגשות אמביולנטיים, מחד הם נראים ומרגישים איכותיים במיוחד, אך הם בנויים בצורה שמאפשרת הכנסת קונקטור ספייד רק מלמעלה דרך חריץ יעודי.
זה טוב משום שזה מונע אפשרות שהספייד "יברח", זה פחות טוב למי שיש ספייד לא קונבנציונאלי או שצריך זוית שונה של חיבור. עם הכבלים שלי לא נרשמה בעיה למרות שיש להם מן בליטה צמודה לספייד.

Audolici I50 Blues


Audolici I50 Blues


סטאפ


ה- WLM הינם מועמדים קלאסיים למגברי שפופרות מעוטי וואטים (ובעצם 40 הוואטים של ה- I50 הם לא כל כך מעטים) ואכן השידוך היה מוצלח. עם ה- APSים שנסקרו בשבוע שעבר השילוב היה יותר בעייתי, יש חומרים שנשמעו מצויין (כולל יותר טוב מבשילוב הסט האישי שלי) ויש חומרים שלא כל כך עבדו (ולפעמים הפתיעו אותי כי לא מצאתי שום סיבה טובה).

Audolici I50 Blues


הנגן הינו ה- MBL 1531 המוכר, ומקור ממוחשב מחובר ל- V-DAC בעזרת Asus Essence ST (שלא עושה ריסמפל :) ) ולעוד מגוון DACים שממתינים לסקירה.

הכבילה הפעם שייכת לסטאפ האישי שלי (לקחו לי סופסוף את הקריסטל קייבלס איתם נהנתי לבצע את הסקירות במשך תקופה).

Audolici I50 Blues


על פי גירסת ה- I50 מתבקש שנתחיל עם אלבום בלוזי הלא כן? נעשה זאת הפעם עם מר הוקר והאלבום Chill Out שיצא ב- 95 ושוב ברימסטר ב- 2007 עם שני בונוס טרקס.
שלא יהיו ספקות, זהו לא אלבום בלוז הרד-קור, השירים כאן ברובם מלודיים, מרגשים, חלקם אפילו מלווים בלא יותר מגיטרה אקוסטית ורקיעות רגל. אך מה שהם יכולים להעביר... טוב תיכף ניגע בזה.

אתחיל דווקא עם ה- APS-5, בסקירה בשבוע שעבר נשאלתי איך הוא מתפקד עם מגבר מנורות, גיליתי לכם כבר אז שהדומיננטיות בטרבל בהחלט מרוסנת בסיטואציה כזאת אך לא ממש הספקתי להרחיב וכעת יש לי הזדמנות.
חבל שזה יוצא עם אלבום המייצג דווקא את הבעיות, אך לא נורא, אתייחס שוב בהמשך. ה- APS-5 הוא לא רמקול קשה במיוחד, נצילות של 88db ועכבה נומינלית של 8אוהם אמורים לאפשר לנו להפעיל אותו עם מגוון גדול של מגברים.
ה- I50 בגירסה הנסקרת הצליח אומנם לנגן על צמד ה- APSים סגנונות מסויימים היטב (בעיקר ג'אז ווקאלי), אך דווקא כאן, למרות שזה לא ממש אלבום קשה, היתה ללא ספק בעיה הקשורה בכח.

הבאס הרגיש קצת עייף, הגיטרות מסורסות, הווקאל בסדר אבל לא יותר מידי מרגש ואין כמעט תחושת אוירה. יאללה, אנחנו עושים עוול לאלבום הזה, נחליף מייד ל- WLM.

בום. איזה הבדל. מה שהיה תקוע קודם בתוך הרמקול משתחרר עכשיו בקלילות, וזה לא משנה בכלל באיזה ווליום. באס מעולה, גדול, עוטף, עמוק מאוד, לא מהיר במיוחד אבל מתאים מאוד למוזיקה.

איזה רגש יוצא פתאום מקולו של הוקר, אתה מרגיש פתאום את השנים שמאחוריו ואתה שומע את הניואנסים שבשירתו ובמבטאו.
והגיטרות, בין אם אלקטרוניות או אקוסטיות, מלאות ובשרניות, נעימות, יוצאות החוצה ונכונות טונאלית.

אך מה שאולי הכי מרתק אותי, ומה שאולי משופר מהפרזנטציה שאני מקבל על הסטאפ שלי, היא תחושת האוירה. איכשהו באלבום הזה היא פשוט מדהימה דרך ה- I50. אני מרגיש שאני יושב באותו חדר עם המבצעים ורקיעות הרגל של הוקר פוגעות פה בקיר שעל ידי וחוזרות לאוזני. מדהים.

בזכות חבר יקר אני כיום בעליו הגאה של The Ground שכפי שאולי אתם זוכרים מהסקירה על הטריו - Tord Gustavsen Trio היה חסר לי מהטרילוגיה.

אני מעלה אותו לנגן, מאזין, נשמע מצויין (ותיכף נפרט) אבל משהו נשמע לי מוזר. אם הייתי שומע את האלבום הזה כך לראשונה לא הייתי מזהה כנראה שמדובר בטריו של טורד.
הוא נשמע לי כמו כל טריו פסנתר מלודי איטי אחר, אולי יותר אירופאי, אבל לא היה את הסגנון המיוחד קצת אפל, קצת מפתיע של הטריו שאני זוכר מהאלבומים האחרים.

וזה נכון אגב שהאלבום, בפני עצמו מעט שונה במובן הזה מהשניים האחרים, אך כשאני שומע אותו על הסטאפ שלי, יש משהו קצת יותר דרמטי, הצורה שהמצילות יותר מפתיעות אותך, הפסנתר יותר מתכוון כשידיו של טורד נוחתות עליו וגם רקע קצת יותר שחור.

אבל זה לא שהאלבום נשמע לא טוב על ה- I50, רחוק מזה, רק שונה. הוא טיפה עיגל את הביצוע, הפך אותו ליותר נעים מדרמטי.
ועדיין, אם נפרוט את המדדים האודיופילים נוכל למצוא אותם שם בנקל. באס נמוך וריאליסטי לקונטרה-באס, פרזנטציה מאוד תלת מימדית, ההרמוניות בפסנתר והרבה אויר בין הכלים (לא חוכמה כשיש רק שלושה :) ).

אם בכל זאת להתעקש ולהעיר משהו, הייתי שמח אם הפסנתר היה נשמע קצת פחות MIDי. אך אני בטוח שברמקול יותר אנליטי זה היה משתפר.

אני זוכר שבאחת הסקירות הקודמות בה הזכרתי את אלבום הבכורה של קורין תהיתי מתי תוציא כבר את האלבום הבא שלה, אז זה קרה בינואר השנה עת יצא The Sea (הלינק לגירסת ה- MP3 משום שלא היו סמפלים בגירסת ה- CD).

האלבום הוא מסוג האלבומים בעלי גיוון מוזיקלי כאשר טרק נוגה יכול להקדים טרק פופ קיצבי ולעקוב אחרי טרק רוקיסטי ואחריהם ביצוע Soulי סקסי. מה שמחבר בין כולם היא אווירה מנכולית משהו (אם במילים או במוזיקה) וקולה הילדי של קורין.
אני בדרך כלל לא משתגע על השיטה הזו, כאן זה ממש גבולי עבורי. עם זאת מצאתי כמה פנינים מהן אני ממש נהנה.

אחד המאפיינים שמאוד אהבתי ב- I50 היא העובדה שלרוב האלבומים שניגנתי דרכו יכולתי להאזין בווליום נמוך מאוד עד חזק מהרגיל (עבורי) ועדיין להנות מכל שלב בדרך.
אחד האלבומים שלא התנהג בצורה זו היה The Sea. האלבום הזה דרש ווליום ברוב הטרקים, למעט אולי הביצועים העדינים ביותר.

בסוג הקלטות שכזה החל להראות ה- I50 תכונות שאולי מאפיינות מגברים מסוגו כאשר הם משודכים ל- WLM. באס מעט רפה, אימג'ינג לא הכי מדוייק, קריסה מסויימת של הבמה למין עירבוביה בצליל.
בצד החיובי הביצועים האינטימיים היו מהפנטים, קולה של ריי יוצא ומלא טקסטורה וחלקות, כלים אקוסטיים בעלי ברק וקצב נכון ומערב.

הייתי אומר שלמרות שה- I50 מסוגל לנגן ז'אנרים כאלו, וכנראה שיותר טוב בשידוך סטאפ אחר, כוחו האמיתי בסביבת הביצועים האקוסטיים/מלודיים/אינטימיים. למעשה גם רוק רך (לא רק בלאדות!) וביצועים יותר צבעוניים כמו שעוד מעט נראה נוגנו נהדר, אבל בגיזרת ה- pop/r&b/soul פחות התחברתי אליו (ובטח שלא ברוק כבד ואלקטרונית).

אם לא שמתם לב, יש הפעם חוט מקשר בין רוב האלבומים הנסקרים - אלבומים להם חיכיתי או שהייתי "חייב לעצמי".
בפינק מרטיני נזכרתי אחרי שקניתי את אחד התקליטים שלהם (ואני די בטוח שהזכרתי זאת בסקירת אחד הפטיפונים) והחלטתי להשלים את האלבומים שאיבדתי בעבר ואלו שעוד לא רכשתי.
Splendor in the Grass מ- 2009 הוא אחד שכזה.

קשה (לפחות לי) שלא לאהוב את ההרכב הזה על השפעותיו הלטיניות (לא רק) ויציאותיו הנוסטלגיות, ואני מאוד שמח שנזכרתי בו ורכשתי את הדיסק. אני מזהיר מראש שהם שיבצו כאן הפעם כמה שירים בסגנון ותיק (וכמה שבאמת כאלו) בביצועים די בנאלים שאולי לא יקלעו לכל טעם.

כאן באלבום המוקלט כהלכה מראה ה- I50 שהוא מסוגל להתמודד יפה מאוד גם עם במה עמוסה (כלי הקשה, תופים, באס, כלי נשיפה, פסנתר וווקאל) גם בקצב מהיר - לטיני שכזה ובווליום משמעותי.

אהבתי מאוד את הביצוע בשילוב ה- WLM, והופתעתי שגם בשילוב ה- APS-5 האלבום נשמע טוב (אם כי ההבדל בנצילות ניכר), מסתבר שה- I50 מסוגל לנגן על ה- APSים יותר מאת הנערה עם הגיטרה.
אל תשאלו אותי למה דווקא עם מר. הוּקר הוא התקשה.

את Sea Change של Beck לא הייתי חייב לעצמי אלא לחברנו תומר123 וזו הזדמנות טובה לפרוע את החוב שכן אוכל להדגים את שכתבתי כמה פסקאות מעלה בצמוד לאלבום של קורין (שבאופן מקרי מכיל גם הוא את המילה Sea).

Sea Change הוא דוגמה טובה לסוג האלבומים שאני אוהב בז'אנר, נגיש כולו ואחיד באווירה (מלנכולית) ועדיין השירים מספיק שונים האחד מהשני כך שאתה לא מרגיש שאתה מאזין לאותו טרק שוב ושוב.

הז'אנר הוא רוקי, אולי אלטרנטיבי, הקצב mellow ברובו עם ביצועים שנעים מאקוסטיים ועד מרובי כלים אלקטרוניים, כלי מיתר ותופים כבדים.

ל- I50 אין בעיה להציג אלבום שכזה במלוא תפארתו, לפחות בשילוב ה- WLM, בין אם מדובר בביצועים האינטימיים או הגדולים, ה- I50 מעביר תמיד את המוזיקליות האצורה בביטים שעל תקליטור הפלסטיק.
קולו של beck מרונדר יפה מאוד, בקטעים מסויימים באלבום יש חשש שקולו יהפוך בהיר/רזה מידי, כנראה תוצאה של קומפרסיה בהקלטה. ה- I-50 מצליח להחליק קטעים אלו בצורה מרשימה.

הבאס (גיטרה ו- upright) והתופים מקבלים נפח, הדהוד, עומק וגודל נהדרים, לא מהסוג המהיר והמדויק, אך באלבום הזה ממש לא צריכים כאלו.
הגיטרות האקוסטיות והחשמליות נשמעות כל כך טוב, בעלות טקסטורה ועומק מוזיקלי כך שהן יכולות לפעמים לגנוב את ההצגה באיזה passage מגניב.

Audolici I50 Blues


סיכום


שמחתי להכיר מקרוב את ה- I50, הוא מבחינתי סוג של יצירה אומנותית שעושה לך משהו בלב לא רק מלהאזין לו אלא גם מלהביט בו.

אני לא בקיא בסגנון מגברי השפופרות של שנות ה- 60/70 על מנת לשפוט האם Audolici כיבדו את הבטחתם לשמור על מאפיני התכנון של תקופה זו. מה שאני כן יודע זה שזהו מגבר מוזיקלי בעל קסם שפופרתי במיד (מבלי לנפח ולהעצים אותו לכדי מועקה), תחום גבוה פתוח ומשוחרר ומוזיקליות בשפע.

השילוב עם ה- WLM היה קסום, אלו שני מוצרים שמדברים באותה שפה, אני סבור שהרבה רמקולים נצילים יחסית יאהבו את ה- I50. לגבי רמקולים קצת פחות נצילים זה משהו שצריך (או לפחות רצוי) לבדוק בכל מקרה לגופו. עם ה- APSים לא הסתמן זיווג שנולד בגן עדן (למרות שאהבתי ווקאל בשילוב הזה) אך דגם הסווינג הניע את ה- Carmel הקשים יותר (87 דיבי יורדים מתחת ל-4 אוהם) בצורה שסיפקה אותי בהחלט.

בשילוב ה- WLM נהנתי להאזין ל- I50 במגוון הז'אנרים אותם אני שומע להנאתי וגם במרבית אלו שאני שומע "בשביל סקירות". הוא הצטיין מבחינתי בג'אז, פיוז'ן, רוק רך (עד בינוני), אלטרנטיבי ואינדי (תלוי איזה), קלאסי באנסמבלים קטנים עד בינוניים ופחות עם סימפוניות גדולות, רוק קשוח, R&B, אלקטרוני וחבריהם.
בלוז נשמע מצויין לרוב, חוץ אולי מהבלוז הקשוח ממש.

Audolici I50 Blues


שתי מגבלות פונקציונאליות עומדות בפני הרוכש הפוטנציאלי. חוסר בשלט רחוק ושתי כניסות אנלוגיות בלבד.

לגבי השלט יש משתמשים עבורם זה Deal Breaker, לאלו אין לי דרך לעזור. למי שיושב על הגדר אני יכול לספר שבמאטצ' נכון עם הרמקולים המגבר יכול להיות מאוד ורסטילי מבחינת עוצמה. כלומר אתה לא מרגיש צורך לשחק עם הווליום כל הזמן על מנת להגיע להנאה מקסימלית (תכונה חיובית מאוד לטעמי גם למוצר שיש לו שלט). אחרי יומיים של שימוש (כשהפנמתי איך משפיע בורר הווליום על העוצמה) יכולתי לקבוע את העוצמה על עיוור עוד לפני שהדיסק מנגן ולא לקום לשנות אותה כלל.

לגבי הכניסות שוב זו יכולה להיות מגבלה עבור חלקנו, אך מי שמתעתד לרכוש DAC טוב (או שכבר יש ברשותו) נותר עם כניסה אנלוגית נוספת זמינה לפונו סטייג' או טיונר.

אם אנסה לחשוב לאיזו משפחה מבין המגברים שסקרנו כאן שייך ה- I50, הייתי שם אותו עם ה- Trafomatic Elegance, שניהם מביעים קסם שפופרתי ועדיין נותרים בגזרת שפיות הפרזנטציה והטונאליות. ברמה הטונאלית ה- I50 הוא משהו בין ה- Trafomatic ללא שידרוג השפופרות למשודרג.

Audolici I50 Blues


נתונים טכניים- דגם Blues


הספק: 40 וואט
סה"כ עיוות הרמוני: 0.4% ב- 1W ו 1khz
עכבת כניסה: 47 קילו אוהם
רגישות כניסה: 0.7 וולט
עכבת יציאה: 0.2 אוהם
יחס אות לרעש: 73db
סה"כ פידבק שלילי: 6db
מידות: רוחב 42 ס"מ גובה 20 ס"מ עומק 37.5 ס"מ
משקל: 21 ק"ג


סטאפ בחינה והשוואה


מקור: MBL 1531, Asus Essence ST, Musical Fidelity V-DAC
הגברה: MBL 8011S, MBL 5011, MBL 9007
כבילה - חשמל: Siltech Ruby Hill II
כבילה - סיגנל: Siltech Compass Lake, Siltech Prince
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקול: WLM La-Scala


מחיר: 19,000 ש"ח
יבואן: אודיו קונספט




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות