עמי,
בסוף השבוע הקודם הייתי בתערוכה בטורונטו: ילדים, עבודה וחברים איפשרו לי רק ארבע שעות. גיחה קצרה, לא יותר. ראיתי קרוב לשלושים, ארבעים חדרים (לא ספרתי) - לדעתי את כל החדרים בתערוכה היחסית קטנה הזו.
שמעתי מערכת ענקית של מג׳קו וch - נשמע נהדר, effortless כמו בסקירות האודיו. אקפלה שנשמע כמו קופסת רדיו משמימה (וחבל, בתערוכה הקודמת או זו שלפניה, הרמקול הזה היה השוס האמיתי), הרמקולים החדשים של ימהה, ויויד ועוד ועוד ועוד.
מצד אחד, קשה מאוד להתרשם בתערוכה באופן שיהיה השלכה מדוייקת על מה שיהיה אצלך בחדר. מצד שני, לנצח אזכור את החויה של להאזין למערכת של ויולה אודיו (הי אנד קיצוני ביותר) שתוך עשרים שניות גרמה לי כאבי ראש (בגלל הבומיות) ואוזנים (בגלל הגבוהים המנסרים). מערכת של 200 אלף דולר שבחדר הזה תיפקדה כמכשיר עינויים
לרובנו לוקח המון המון זמן לכוון את המערכת והחדר לצרכינו וטעמנו. רוב המציגים מקבלים את החדר יום מראש, וצריכים להסתפק במה שהביאו מהבית. הם גם סוברים, ברוב המקרים, שעליהם ליצור איזשהו ״ואו״ אצל ציבור רחב של מאזינים, שלכל אחד מהם טעם שונה. ככל שהמציג מנוסה יותר (וילסון הביאו את לדרגת אומנות) כך התוצאה סבירה יותר.
אבל אביעד צדק - רוב הסיכויים שאצל שוני (או אצלו) בבית התוצאה טובה יותר.