עכשיו 19/03/24 04:41

פורסם: 18/08/10 22:07 ע"י aloni


קדם מגבר Audio Space Reference 2S



Audio Space Reference 2S


בסקירת ה- Power One שפורסמה לפני כחודש כבר חשפתי שמחכה לנו היכרות גם עם פרה שפופרתי של אודיו ספייס. עלו כמה תהיות של קוראים וגם מחברי המערכת מדוע לא שילבתי את שניהם בסקירה.
הסיבה אינה רק שאני סבור שכל אחד מהמוצרים האלו מעניין מספיק בשביל להסקר בפני עצמו, אלא קשורה גם במאפייני הסאונד ופרופיל המשתמש שאני משייך לכל מוצר, אך אני מקווה שעד תום הסקירה הכל יהיה ברור.

בינתיים, בואו נעשה סיכום קצר של מוצרי האלקטרוניקה מבית היוצר של אודיו ספייס שזכינו להכיר עד היום:
ה- Line2 וה- M-9SE – פרה ומונובלוקים שפופרתיים מבוססי EL34 בעלי צליל גדול, מיד באס דומיננטי ואולי מנופח משהו ואופי סלחני שמחליק גם הקלטות לא איכותיות במיוחד.

ה- Reference 3.1 – אינטגרייטד מבוסס KT88 בעל מאפיינים דומים למדי באריזה יותר פרקטית. אולי טיפה פחות גדול בבאס אבל עדיין מכשיר מרשים.

שני אלו היו סטים עם אופי שפופרתי (פוש פול) מובהק, גדול, ממלא, מפנק, מה שהיה חסר לי בהם זאת העדינות, ה- finesse, ואז הגיע:

ה- Power One – מונובלוקים שפופרתיים מבוססי 300B. עולם אחר מכל הבחינות. יותר מהירים, יותר מאוזנים טונאלית, ללא סאונד גדול ועם הרבה Finesse.

ה- Reference 2S אותו נסקור היום כמו ה- Power One שייך לסדרות הגבוהות יותר של אודיו ספייס אך בניגוד ל- PO לא "מיועד לשוק היפני". איזה אופי צליל נצפה למצוא בו אם כן? הסאונד השפופרתי הגדול או האיזון וה- finesse? בקיצור – שניהם.

Audio Space Reference 2S



כפרה מבוסס שפופרות 300B ה- Reference 2S (או 2.1 ומעכשיו גם 2S בקיצור) אינו פרה קונבנציונאלי. למעשה הוא מבוסס על קדם מגבר הדגל של החברה ה- Reference 2 בשסי קצת יותר קטן, ללא פונו סטייג' פנימי וללא יציאה אנלוגית מאוזנת אך עם שלט.

אם כבר התחלנו בפיצ'רים אולי זה הזמן לפרט אותם.
ארבע כניסות אנלוגיות סינגל אנדד.
שתי יציאות אנלוגיות נשלטות ווליום ויציאה אחת קבועה (tape out) בסינגל אנדד.
שני מצבי Negative Feedback (כלומר low ו high).

Audio Space Reference 2S


על הפאנל הקדמי נמצא את בורר הווליום הגדול והאופייני, כמוהו כפתור ההדלקה.
בוררי המקור וה- NF דווקא מאוד לא אופיניים לאודיו ספייס ומדובר בכפתורי מגע שחורים וקטנים ומעליהם לדים צבעוניים המסמנים את המקור ושיטת ה- NF הנבחרת.

מה קרה? פשוט מאוד. כאמור ה- 2S נשלט בשלט רחוק ובוררי המקור וה- NF הגדולים והמכניים לא מתאימים לקונפיגורציה כזאת.
עבור רבים הרווח בשלט רחוק ששולט לא רק על הווליום אלא גם על המקור וה- NF גדול בהרבה מהחיסרון העיצובי של הפאנל הקידמי.
שלט המתכת הכהה כבד יחסית ובעל כפתורים דקים אך בולטים ובעל Layout נוח שקל לתפעל גם בחושך למרות שאינו מואר.

Audio Space Reference 2S


עוד ברמה העיצובית ה- 2S מהווה מן בן כלאיים של המותג. צורתו הכללית, ה- Layout של השפופרות, השנאים, משטחי הניקל, רגליות הספייקים והתחתיות השמנות כולם אופייניים למותג ואילו הפאנל הקידמי החסר את אותו שעון כתמתם ובעל כפתורי המגע ושורת הלדים קצת בורחים מהכיוון המוכר.

סה"כ מדובר במכשיר מרשים ויזואלית ולמגע יחד.

Audio Space Reference 2S


Audio Space Reference 2S


מלבד צמד שפופרות ה- 300B נמצא ב- 2S גם ארבע שפופרות 6N9P ו- EL34 אחת (רגולטור).
הפרה תומך בשני סוגי יציאות אנלוגיות. יציאה ראשונה עושה שימוש ב- 300B והשניה ב- 6N9P.

את שפופרות ה- 300B אפשר גם להחליף ב- 2A3 אך יש לכוון את הבורר המתאים.

Audio Space Reference 2S


סטאפ


לאחר האזנה ל- 2S במספר קונפיגורציות הכוללות את ה- MBL 8011S, את ה- Power One ומגבר שפופרתי נוסף בחרתי ב- 8011 כבן הזוג לסשן ההאזנה.

מלבד העובדה שאני תמיד מעדיף להשתמש כמה שיותר בציוד שלי על מנת לבודד את תכונות המכשיר הנסקר ולספק מכנה משותף רחב ככל האפשר לציודים הנסקרים, אני סבור שהשילוב הזה גם נתן את התוצאה הסונית הטובה ביותר, או לפחות זו שהתאימה ביותר לטעמי.

זה קצת מוזר כשחושבים על זה. ה- Power One הינו מגבר די מאוזן והתוצאה דרכו היתה די דומה למגבר שלי למרות השוני הטכנולוגי כאשר השתמשתי ב- MBL 5011 כפרה. אך דווקא עם ה- 2S הרגשתי ששני המוצרים לא מגיעים למיצוי מלא ואילו עם ה- 8011S היה הקליק הנכסף.

בחרתי ביציאה מבוססת ה- 300B. קשה לי להאמין שמי שקונה את הפרה הזה יבחר אחרת.

שאר הסטאפ - כרגיל. רמקולי WLM LaScala, נגן תקליטורים MBL 1531, שרת מוזיקה מבוסס מחשב עם מגוון DACים שביקרו כאן תוך כדי סקירת ה- 2S.

Audio Space Reference 2S


סשן האזנה


Norah Jones – Come Away With Me
Come Away With Me בסקירת אודיו, כמה קלישאתי לא?
אולי לא כל כך. אני מאוד אוהב את ג'ונס כפי שבטח אתם כבר יודעים, אבל לאלבום הראשון והכה מוצלח שלה כבר לא יוצא לי להאזין כל כך, למעט אולי טרקים בודדים שמגיחים מניגון רנדומלי של המחשב.

לסקירה שלנו הוא הגיע משום שבמקרה האזנתי לו יום לפני סשן ההאזנה וכל כך נהנתי מההיכרות המחודשת.
למה היכרות מחודשת? היום כשאני שומע אותו מפרספקטיבה של כמה שנים עם סטאפ שהלך יותר רחוק אני מגלה שהמאפיינים שהפריעו או לפחות היו דומיננטיים בעבר הלכו והצטמקו עד כדי ביטול כמעט. אני סבור שהכבילה תרמה מאוד בנושא, אך גם ה- 2S תרם את חלקו כפי שמייד אפרט.

שיחזור האלבום דרך ה- 2S, במיוחד עם ה- NF במצבו הנמוך התגלה כסופר רומנטי, מפנק, סוכרי משהו.
קולה של ג'ונס קיבל חיזוק בתחום הנמוך יותר של קולה והדומיננטיות של המיד הגבוה בקולה מתרככת מאוד. גם גודלו של קולה של נורה בתוך הבמה גדל.

אם למדתם להכיר את טעמי בשיחזור הקול האנושי אתם יודעים שאני בדר"כ לא אוהב סאונד גדול עבור הקול האנושי. זה גורם לי פחות להאמין לביצוע. זאת אחת הסיבות שאני כל כך מתחבר לסטאפ שלי.
ה- 2S לא יצר עבור נורה קול עצום בחלל ההאזנה, אבל בהחלט קול גדול, בטח יותר גדול מה- MBL 5011.
אז אומנם פחות האמנתי שנורה שרה אצלי בחדר, אך אספקטים אחרים בהחלט באו לידי ביטוי. את הקול היותר מלא כבר הזכרתי, נוסיף לזה שלל טקסטורות שכעת הרבה יותר מוחצנות ופרזנטציה יותר קדמית מעט, מלאה מאוד אך עדיין תלת מימדית. מאוד.

כמובן שהתכונות שהשפיעו על קולה של ג'ונס מודגמות גם בכל שאר הכלים. הבאס בעל משקל גדול יותר, בעיקר בחלקו העליון אך מעט פחות מפורט וארטיקולטי. הגיטרות ושאר כלי המיתר עמוסים בטקסטורות וממכרים לאוזן. כלי ההקשה קצת פחות מידיים.

הכל טוב ויפה עד שמרימים את הווליום לתחום המעט גבוה מהנעים (לי, שאינו גבוה במיוחד). אז הגודל והבאס מתחילים להעיק והתוצאה לא רק גדולה ובאסית אלא נשמעת מעוותת.
אם אני רוצה להאזין בווליום ממש חזק אני חייב להעביר את ה- NF למצבו הגבוה ואז במגע קסם הסאונד קטן, הכל נתפס יותר חזק, כולל הבאס, וכעת ניתן להאזין בווליום גבוה ועדיין לקבל את התכונות שתיארתי קודם.
אם נעשה זאת בווליום נמוך לא זו תהיה התוצאה. היא תהיה די אנמית ואחורית מידי.

Brandi Carlile – The Story
קרלייל אומנם ווקאליסטית ובערך בת הגיל של ג'ונס אך האלבום הזה מ- 2007 שונה מאוד מ- Come Away With Me. קרלייל שוחה בזרם הפולק היותר רוקי, יותר Singer-Songwriter ולמרות שיש באלבום גם בלאדות מקסימות כמו ג'וספין הייחוד שלה כנראה דווקא בקטעים בהם היא מתאבדת על המיקרופון וזועקת ומצליחה להרטיט בך משהו.

אני אמביוולנטי לגבי הצלחתו של ה- 2S לשחזר אלבום זה.

מצד אחד קולה של קרלייל לא מגיע לגבהים אליהם אני רגיל. חסר לי שם בתחום העליון איזה אדג' בשביל לקבל חלון מלא אל האלבום הזה.

מצד שני אותו שיוף של הקצה העליון הופך את האלבום לקצת יותר נוח אולי גם נעים להאזנה.

גם כאן הגיטרות מקבלות גודל ושלל טקסטורות, התופים והתחום הנמוך הרבה משקל, המצילות בשרניות אך לא מהירות במיוחד.

אהבתי את העובדה שלמרות גודל הצליל, גם כשהבמה עמוסה בכל הכלים היא בכלל לא קורסת בכל ווליום. האימג'ינג אולי לא ברמת הרפרנס הגבוה ביותר אך בהחלט נשמרת תצוגה תלת מימדית.

Ike Quebec – Blue & Sentimental
הפרמטרים בהם הבחנו בשני האלבומים הראשונים יכולים כבר לרמוז לנו משהו על שיחזור ג'אז קלאסי (גודל הצליל, טקסטורות, מהירות, באס). חיפשתי אלבום ג'אז ישן מובל כלי נשיפה, בתקווה סקסופון, והאלבום שעלה בגורל היה היחיד באוסף שלי בכיכובו של מר אייק.

האלבום שהוקלט ב-61 ועבר רימסטר ב- 2007 מציג את הרביעיה בראשות אייק על הסקסופון, גרין על הגיטרה בתפקיד לא פחות ראשי, צ'יימברס אחד הבאסיסטים האהובים עלי ביותר ופילי ג'ו ג'ונס על התופים.
האלבום מלודי ושקט ברובו, בהתאם לשילוב הטייטל עם הרביעיה הזאת.

ואכן כמו שצפינו מראש, אופי הצליל של ה- 2S מחמיא מאוד לביצועים שכאלו. בראש ובראשונה לסקסופון של קיובק. גדול, מלא, בשרני, מזכיר לך למה אנשים עדיין קונים ציוד שפופרות בימינו.
חשוב לי להדגיש שלמרות שאני קורא לצליל שמפיק ה- 2S גדול הוא לא ענק, אך כן יותר גדול ממה שאני מגדיר "נכון". חשוב עוד יותר שההגדלה הזאת לא באה על חשבון Finesse וצלילות. לא מדובר על מוצר שמגדיל פרזנטציה בגסות ועל הדרך משבש כל חלקת סאונד טובה, ההיפך, הוא עושה זאת בעידון וחינניות תוך כדי שמירה על רמה סונית גבוהה.

אהבתי גם את תחושת העומק שקיבלתי מהבאס של צ'יימברס, אולי יכל לרדת קצת יותר, אך שמר על הופעתו המובחנת בכל הקטעים בזכות משקל וחוזק טובים מאוד.
החשמלית של גרין שרה, לעיתים מייללת, מתקשרת בצינור ישיר לתוך התודעה.

המוזיקליות שמפגין ה- 2S, בעיקר במצב ה- NF הנמוך איתו העדפתי להאזין לאלבום זה היא מהסוג הרומנטי/איטי/סכריני. אישית אני אוהב את התכונה הזאת, מתאימה לרוב החומרים שאני שומע ביום/יום, פחות תתאים לז'אנרים הקצביים בטירוף. עם ג'אז מהיר לא זיהיתי בעיה אך לא תמיד תקבל את מלוא האנרגיה.

Johnny Cash – Ain’t No Grave
בדר"כ אחרי שאני חי עם הציוד תקופה מה, והסט השלם של אודיו ספייס בילה כאן תקופה לא מבוטלת (אם כי לא תמיד מחובר בחדר הסטאפ הראשי כפי שסיפרתי בסקירת ה- Power One), אני יכול לנחש איך ישמע אלבום שאני מכיר לפני שממש האזנתי לו על הסטאפ באחוזי דיוק לא רעים בכלל.
כאן לא הייתי בטוח, מצד אחד המהירות (יותר נכון האיטיות), המיד הנמוך המלא והגודל יכולים להתאים לאלבום ומצד שני היתה לי הרגשה שמשהו יפוספס, אך לא ידעתי לשים את האצבע מה בדיוק.

לקח לי האזנה שלמה לאלבום הסטודיו האחרון של קאש בסדרת אמריקן, וגם השוואה ישירה לסט שלי בשביל לזהות את זה. למרות של- 2S באס מוחשי וחזק, התכונות האלו אופייניות יותר לחלקו הגבוה יותר של הבאס. באס "מתחת לבלטה" קצת יותר קשה ל- 2S לספק. זה לא שהאלבום מלא בבאס כזה, אך התחושה שמשהו חסר לי ליוותה אותי בכמה וכמה טרקים.

אך חוץ מהבאס הנמוך ה- 2S העביר את האלבום יפה מאוד, פריטות הגיטרות המתוקות, קולו השבור והעייף של קאש. הפרזנטציה מאוד תלת מימדית, וקיימת הפרדה יפה של הדמויות בתוכה.

ברמה המוזיקלית, למרות שהאלבום הזה איטי בעיקרון, היתה חסרה לי טיפה אנרגיה על מנת להציב אותו במקום שלדעתי "התכוון המשורר".

John Pizzarelli – Rockin In Rhythm
אני האחרון שאפשר לטעון מולו שיש לו משהו נגד קרונרס. סינטרה, קרוסבי, מרטין, הרטמן כולם אהובים עלי מאוד. אך יש משהו בדור הנוכחי של החברה האלו איתו אני לא מתחבר, משהו מלאכותי, עשוי, מעצבן, כמו זמרות הג'אז העכשויות רק יותר גרוע. בז'אנר הזה קשה לי יותר למצוא ביצועים שאני אוהב.
אצל Pizzarelli באופן ספציפי יש גם את הקול המאנפף הילדי משהו, קרונר צריך להיות בעל קול נמוך לא? בעצם בייקר הצעיר עשה חייל בדרך אחרת.

בכל מקרה אתם יכולים להבין למה הייתי סקפטי לגבי האלבום הזה, אפילו שזו מחווה לאלינגטון. הסמפלים להם האזנתי באינטרנט גם לא בישרו טובות אבל הלכתי על זה בכל מקרה ואני לא מצטער לרגע.

Pizzarelli וחבורתו המהווים שמונה נגנים (ג'ון בגיטרה) + אורחים (כולל אלינג חברו של בּוּבּוּ) מצליחים להעביר אנרגיה כפי שחבורה של ארבעה נשפנים ומוזיקה של אלינגטון יכולה להעביר. התוצאה יופי של אלבום שעושה הרבה מצב רוח למרות שקולו של ג'ון עדיין קצת מעצבן.
גם איכות ההקלטה של האלבום היא הפתעה גדולה ומשמחת בפני עצמה.

ה- 2S העביר את האלבום בצורה מופתית. לא עניין אותי איטי או לא איטי. הרגשתי שאני מקבל את כל האנרגיה שהאלבום יכול לספק, בתוספת היתרונות הברורים לכלי הנשיפה, לגיטרה, לקולו של Pizzarelli ולסידור הכלים במרחב עם הרבה אויר סביבם למרות גודל הסאונד.

אך אם אני חייב להרוס את האוטופיה במשהו (ואני לא חייב, אך אעשה זאת בכל מקרה), אוכל להגיד שהפסנתר נשמע לי קצת "שפופרתי" מידי והתופים וכלי ההקשה היו יכולים להיות קצת יותר מידיים.
אבל זה באמת להתעסק בקטנות, האלבום הזה נשמע מצויין דרך ה- 2S.

קצת עם שותפים אחרים


אחרי פירוט סשן ההאזנה בשילוב ה- 8011 וה- WLM אפרט קצת על השילוב עם שאר מוצרי Audio Space שביקרו כאן לאחרונה.

נתחיל עם ה- Power One, כבר סיפרתי בסעיף הסטאפ שפחות התלהבתי מהשילוב הזה. משהו בחיבור לא עבד אצלי טוב, ה- PO אותו מצאתי מאוד מאוזן על הסטאפ שלי התמודד עם הגודל וטונאליות של ה- 2S בצורה שונה מאוד מאשר ה- 5011.
איכשהו ה- 2S הצליח לגרום ל- PO להיות כהה, יותר מידי כהה, על גבול המעורפל. גם אספקט אחר שדווקא אהבתי בשני המכשירים, ה- finesse כמעט ונעלם כליל.

מי שברמה מסויימת הצליח להציל את המצב היה צמד הרמקולים APS-5 בעלי התחום הגבוה הדומיננטי שהרים את הטונאליות מעלה ואיכשהו הצליח להציל משהו מהתחום הזה, אבל לא, לא מספיק לטעמי.
אני גם לא כל כך אוהב לשלב מוצרים שונים מאוד באופיים. נכון שלעיתים אפשר להרוויח מכל העולמות, אך לעיתים גם מפסידים מכל הכיוונים (זה לא בדיוק המצב כאן, יותר לא מרוויחים את מה שיכולנו להרוויח).

Audio Space Reference 2S


סיכום


ה- Reference 2S מספק בדיוק את מה שאני מצפה מקדם מגבר שפופרתי בגיזרת המחיר שלו, ואולי אפילו מעבר.
פרזנטציה די גדולה, תלת מימדית, עוטפת, צליל חם, אומנם מעט קטום בקצוות לעומת טרנזיסטורי איכותי אך לא במידה שגורעת מההנאה מהמוזיקה. עבור רבים זה יהיה אף מהנה יותר.
עבורי החשוב ביותר היה לגלות שזה מוצר שחושף הרבה עידון ועדינות, זאת בשבילי בחינה אמיתית לאיכות המכשיר שה- 2S עבר בקלות. כנ"ל את מבחן המוזיקליות.

נוסיף אריזה נאה, בניה (חיצונית) טובה, שני סוגי יציאות אנלוגיות, בורר NF שיעזור לקלוע לטעם האישי ושלט רחוק וקיבלנו חבילה נאה מאוד.

לאחר תיאור אופי הצליל בוודאי לא תופתעו שאהבתי במיוחד שיחזורים אקוסטיים, ג'אז ווקאלי ואינסטרומנטלי, קאונטרי, בלוז, ורוק רך. מקצבים קצת יותר קשוחים כאלקטרוני, רוק, וחלק מהביצועים הקלאסיים, אלו שדורשים דיוק ואנרגיה פחות מתאימים לסוג כזה של מוצר בספר שלי.

כשאני מחפש מועמד להשוואה אני מגלה שהפרה השפופרתי היחיד שבחנתי עצמאית היה ה- NAT Symmetrical.
ולמרות ששניהם מבוססי שפופרות אלו שני מוצרים די שונים. ל- NAT יש צליל מיוחד מאין כמוהו עם מוזיקליות מדהימה אבל רק כשאתה מצליח לשלב אותו בסטאפ וזה התברר כלא פשוט בכלל.
ה- 2S לעומתו לוקח את כיוון השפופרות הקלאסי ורק מפגין את איכותו (בעדינות, בניואנסים, במוזיקליות) בהתאם למחירו.

אם אנסה להשוות ל- MBL 5011 הטרנזיסטורי אני יכול לגלות לכם שבחומרים מסויימים אהבתי את ה- 2S יותר. לדוגמה האלבום של Pizzarelli מסשן ההאזנה, למרות ניואנסים שהיו יכולים לשפר את התוצאה.
פסנתרים תמיד העדפתי על ה- MBL מטעמים מובנים. בביצועים ווקאליים פרופר היו יתרונות לכאן ולכאן, קשה לי לוותר על הנכונות/ריאליסטיות של ה- MBL אך היה גם משהו משכנע בשיחזור של ה- 2S.

בגדול הייתי מייעד את ה- 2S לחובב הצליל השפופרתי שלא מעוניין באובר גודל אך כן מעוניין בפרזנטציה מלאה, רוצה מוזיקליות זורמת אך לא לוותר על העידון והעדינות שבחומר המנוגן.
עוד חדשות טובות הן שה- 2S קל יחסית לזיווג עם מקור וכן עם מגבר כח ללא קשר לטכנולוגיה.

Audio Space Reference 2S


נתונים טכניים


מתח יציאה: 2-20V
עכבת יציאה 300B: קטן מ 2K אוהם
עכבת יציאה 6N9P: קטן מ 5K אוהם
טווח הענות: 10hz-60khz +-1db
סה"כ עיוות הרמוני: קטן מ- 0.2%
רגישות כניסה: 150mv
עכבת כניסה: 68k ohm
יחס אות לרעש: גדול מ- 86db
מידות: רוחב כ- 37 ס"מ עומק כ- 37 ס"מ גובה כ- 21 ס"מ
משקל: 20.5 ק"ג

סטאפ בחינה והשוואה


מקור: MBL 1531, PC based Music Server
הגברה: MBL 8011S, MBL 5011
כבילה - חשמל: Siltech Ruby Hill II, MBL
כבילה - סיגנל: Siltech Compass Lake, Siltech Prince, Siltech Queen
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקול: WLM La-Scala

מחיר: 21,000 ש"ח
יבואן: אודיו דרימס




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות