עכשיו 19/03/24 06:15

פורסם: 01/09/10 21:01 ע"י aloni


ממיר דיגיטל לאנלוג Audio Space DAC 1US



Audio Space DAC-1US


בשנה האחרונה הספקנו לסקר עבורכם לא מעט ממירי דיגיטל לאנלוג (DAC), ביניהם ה- PS Audio PWD וה- Weiss 202 הסופר משוכללים ומרובי הפיצ'רים. ובאופן כללי הייתי אומר שמרבית הממירים שנמצא הולכים וקטנים במידותיהם והולכים רחוק יותר ויותר במספר וסוג הכניסות והפיצ'רים שלהם.
המכשיר שנסקור היום, ה- Audio Space DAC 1US מהווה מן אנטיתזה למכשירים האלו. גוף גדול, מאסיבי וכבד, שתי כניסות SPDIF וזה הכל.

גם בתחום הסאונד הייתי אומר שה- DAC 1US (מעכשיו גם 1US בקיצור) לא בדיוק הולך עם הזרם. במקום הסגנון הצלול והמפורט ה- 1US שואף לכיוון ה- Old school אפילו וינטאג'י משהו, זאת למרות אפסמפלינג ל- 24bit/192khz אבל אני מקדים את המאוחר. בואו נכיר קודם את המכשיר.

Audio Space DAC-1US


DAC 1US



כבר אמרתי כמה מילים על התכונות הפרקטיות של המכשיר אז אולי זה הזמן להרחיב בנושא.
ל- 1US שתי כניסות דיגיטליות בלבד. האחת SPDIF קואקסלית בקונקטור RCA והשניה אופטית - toslink.
נבצע את הבחירה בין הכניסות בעזרת מתג מכני בצד שמאל של הפאנל הקידמי.
עוד על הפאנל האחורי נמצא שתי יציאות אנלוגיות סינגל אנדד, לא כל כך אופיני למקור נכון?
ובכן הסיבה לשתי היציאות היא שהמכשיר נותן למשתמש לבחור בין שתי אפשרויות הגברת יציאה, האחת טרנזיסטורית והשניה שפופרתית מבוססת צמד 6922 (מגיע כסטוק עם Sovtek).

Audio Space DAC-1US


על הפאנל הקדמי לא נמצא הרבה בוררים ואינפורמציה. בורר מכני לבחירה בין הכניסה הקואקסלית לאופטית, מתג הפעלה, נורית חיווי הדלקה, נורית חיווי למוכנות השפופרות ושתי נוריות הקשורות בתדר הדגימה, האחת מסמנת 44.1khz והשניה מצביעה על תדר דגימה לא נתמך.

העיגול השמנמן והמוזהב במרכז הפאנל הקידמי על הרקע המראתי אינו בורר ווליום, זה כנראה אלמנט עיצובי, לי הוא מזכיר את חותם המלך שיוטבע על מסמך רישמי.

Audio Space DAC-1US


Audio Space DAC-1US


הפאנל הקידמי בצבע המוזהב (שמפניה מכנים אותו כאן כמדומני), אותו חותם המלך וגודלו ומשקלו של המכשיר יכולים להיות קצת overwhelming בהכרות ראשונה. מצד שני לפחות קיבלת מספיק גרם עבור הדולר (למי שמודד דברים כאלו).

שמתי לב שיש משתמשים שמתעניינים מאוד מה יש בתוך המכשירים הנסקרים, ועם בירכתו של סודרי פתחתי את המכשיר תוך כדי סשן הצילום.

לא אוכל לספר לכם הרבה על הבניה, גם משום שאני לא מבין בזה יותר מידי וגם בגלל שאודיו ספייס החליטו להסליק כמה מרכיבי המפתח תחת כיסוי, אולי מחשש להעתקה (לא שאני רואה איך זה יכול לעצור מישהו) ואולי זה סוג של הגנה.

מה שכן קל לזהות זה שני לוחות מופרדים במחיצת מתכת, העליון בתמונה אחראי על התחום הדיגיטלי התחתון על האנלוגי. מימין שני שנאים טורואידלים.
כשפתחתי את המכסה העליון גיליתי שחלק משמעותי ממשקלו הכבד של המכשיר נובע משסי המתכת העבה יחסית.

Audio Space DAC-1US


סטאפ


ה- 1US שולב בסטאפ האישי שלי, מבוסס סדרת Noble של MBL וכולל קדם מגבר 5011, מגבר 8011S ונגן תקליטורים 1531. הרמקולים LaScala רצפתיים של WLM.

על פי ה- specs הבחנתי שה- 1US מוציא 2V ביציאותיו האנלוגיות, ולמרות שעוצמה זו אינה נשלטת על ידי המשתמש היא אמורה להתאים לסטאפ שלי.

תחילה חיברתי את ה- 1US לפרה דרך יציאתו השפופרתית, אחרי שזיהיתי את אופי הסאונד (שיפורט יותר בסשן ההאזנה) בחרתי ביציאה הטרנזיסטורית שלמרבה ההפתעה לא נשמעת כל כך שונה כפי שציפיתי.
בסשן ההאזנה התוצאות מתייחסות ליציאה הטרנזיסטורית אלא אם צינתי אחרת.

כמובן שעבור DAC אנחנו צריכים מקור דיגיטלי כלשהו. לצורך זה השתמשתי בעיקר במחשב היעודי שנמצא דרך קבע על ה- rack ואיתו אני נוהג לבחון את הממירים.
בדר"כ בחינה זו כוללת השוואה בין ממשק USB לממשק SPDIF דרך כרטיס קול Asus Essence ST, במקרה הזה עקב חסרונו של הממשק הראשון בחנתי את המכשיר רק דרך ה- ST.

העובדה שאין ב- 1US כניסת USB מלמדת אותנו שהוא נבנה יותר לשימוש מול טרנספורט CD, למרות שלטעמי כיום רוב הממירים נמכרים לשימוש דרך מחשב. בתום סשן ההאזנה בעזרת המחשב חיברתי את הממיר גם לנגן התקליטורים לשימוש כטרנספורט CD שאכן התגלה כעדיף משמעותית.

Audio Space DAC-1US


סשן האזנה



Chet Baker – One night in Tokyo
שוב אנו עם בייקר, והפעם באחת ההקלטות האחרונות לפני פטירתו. כאן בהופעה חיה בטוקיו (שגם צולמה ושחררה כ- DVD שלצערי אינו ברשותי אך אני מניח שזה משהו שיתוקן בעתיד) מלווה בהרולד דנקו, וון דר גיין וג'ון אנגלס.

יש לי את האלבום הזה כבר הרבה זמן אבל לאחרונה הוא מסתובב אצלי בנגן (או ההרד דיסק) יותר מהרגיל. יש בו משהו מיוחד שקצת שונה משאר אלבומי "הפרידה" של בייקר, הוא נשמע פה קצת פחות "עייף", זה בא לידי ביטוי אפילו בקולו בקטעי הקישור ובוודאי בנגינה והשירה, אך אין בעובדה זו לפגוע בקטעים השקטים/איטיים, ההיפך.

האלבום הכפול מכיל תשעה טרקים סה"כ, ארבעה בדיסק הראשון וחמישה בשני, ואלו ארוכים יחסית ונותנים לך את ההרגשה שאינך רוצה שיסתיימו כלל.

השיחזור של האלבום דרך ה- 1US מאוד הפתיע אותי בההאזנה ראשונה. זה לא DAC שמתחבא מאחורי הסטאפ שלך, הוא מחצין את תכונותיו כמו כל רכיב אחר ואולי אף יותר.

תחילה דרך היציאה השפופרתית אני מגלה צליל סופר כבד, בעיקר בתחום המיד והבאס, קצת מזכיר לי את ה- Atoll DAC 100 רק הולך יותר רחוק. החצוצרה של בייקר גדולה ומשמעותית אם כי לא ממש ענקית, הבאס חזק, עוטף ומוחשי והמצילות בשרניות בדיוק כמו שסודרי אוהב :).

ולמרות שכתבתי שגודל הצליל אינו ענק הוא כן מרגיש כך. הסיבה היא שה- 1US למרות האפסמפלינג בו הוא מתגאה לא משאיר הרבה אויר בין הכלים והם די ממורכזים על הבמה.
אם ההקלטה לא ממש דקה או רזה זה גורם לעירפול מסויים שלא תמיד נעים לי לשמוע.

מעבר ליציאה הטרנזיסטורית משפר מאוד את המצב. התכונות הכלליות שתיארתי דווקא אינן משתנות, סה"כ האופי הטונאלי נשמר וכן הפרזנטציה. אך כעת הדברים יושבים יותר במקום, צורת הצליל במרחב מעט מתהדקת והעירפול מתחיל להתנדף אם כי עדיין לא הייתי מכנה את התוצאה סופר צלולה.

יותר מהכל התוצאה כעת מזכירה לי הופעה חיה מוגברת, ורוב ההופעות שאנו מאזינים להן הרי כאלו. יש הרבה מאוד בשר לצליל, כזה שקיים במערכות ההגברה מתחום ה- PRO. בהנתן אופי האלבום זה מאוד מתאים שכן סביר שכך האזינו לו הצופים בהופעה החיה.

אחד הדברים שהפתיעו אותי, גם דרך היציאה השפופרתית ובטח דרך הטרנזיסטורית הפסנתר נשמע מאוזן יחסית ולא MIDי כפי שקורה בהרבה מוצרים מבוססי שפופרות. אני חושב שהסיבה היא שה- US1 לא מבליט רק המיד בצורה השפופרתית ה-"קלאסית", הוא עושה זאת עד גבול נמוך בהרבה שנותן לפסנתר אופי אחיד יחסית.

Keith Jarrett – Changeless
ואם התחלנו בהופעה חיה (ארבע הופעות במקרה הזה), וכבר הזכרנו פסנתר זה הזמן לשתול את Changeless שהופיע באחד הסרטונים לא מזמן אך לא קיבל מקום ראוי בסקירה.

כאן ג'ארט ושאר הטריו (פיקוק ודג'ונט) מבצעים ארבעה טרקים מקוריים ובעיקר מאולתרים (לא שקל להבחין בכך) כשכל אחד נלקח מהופעה אחרת (דנבר, דלאס, לקסינגטון ויוסטון) אך סמוכה (בין ה- 9 ל- 12 באוקטובר 87).

אחד הדברים הראשונים שבלטו לי (ולא במפתיע) היא העובדה שלמרות שמרבית הטרקים מתחילים בווליום חלש יחסית ומתגברים עם הזמן, אופיו המחצין של ה- 1US הדרך שלו לשחרר את הצליל ולא לעצור או לאצור אותו לא גרם לי להגביר יותר מידי את הווליום כפי שקורה לי לפעמים.

הפסנתר של ג'ארט, כמו של דנקו באלבום הקודם נשמע "פסנתרי" ולא "תקופתי" (הקלטה תקופתית) כפי שאני נוהג להגדיר פסנתר MIDי מידי. הוא בעל נפח, בעל משקל, ומפגין דינמיקה ומיקרו דינמיקה מצויינת.
אך הגודל והמשקל של ה- 1US מגיע כאמור בעיקר בתחום המיד ומטה מה שאומר שהחלק העליון מעט שונה בתכונותיו, בניגוד ל- weiss 202 שסקרתי בשבוע שעבר שמאוד אחיד בטווח הטונאלי ולא מאבד כלום בתחום הגבוה לטובת המשקל שהוא מציג.

גם באלבום הזה אני לא שומע ארטיפקטים דיגיטליים האופייניים למחשב, זה כנראה גם בזכות ה- Essence ST בעל יציאת ה- SPDIF הטובה מיציאות ה- O/B הסטנדרטיות שיצא לי לבחון, וגם בזכות העובדה שה- 1US קצת מחביא את התחום הגבוה שם הארטיפקטים האלו בולטים במיוחד.

ולמרות שהפסנתר של ג'ארט נשמע טוב מאוד, והבאס של פיקוק מוחשי ומורגש לאורך האלבום, מי שהכי מרגש אותי דרך ה- 1US הם דווקא התופים של דג'ונט.

אלו, במיקרו קטעי הסולו (אך לא רק) משדרים לי מיידיות, עוצמה, שלמות, אפטר טייסט שמתחברים לי לצליל אמיתי של תוף. גם המצילות אך ללא הרבה תחושת התמשכות לכיוון מעלה.

Tok Tok Tok – Revolution 69
אולי כבר הספקתם להכיר את ההרכב האירופאי הזה מסקירותי הקודמות, אך הפעם משהו שונה.
כפי שהשם ועטיפת האלבום מרמזת מדובר באלבום קאברים ללא פחות מהביטלס.

אספתי את האלבום החדש יחסית בביקורי האחרון במינכן יחד עם עוד כמה אקזמפלרים של ההרכב שלא הצלחתי להשיג עד כה (לפחות במחיר סביר).

האלבום מתחיל עם ביצועים שונים אם לא משונים ל- Come Together ו We Can Work It Out ואז מגיע לשיר האהוב עלי של הביטלס ואחד האהובים בכלל למרות פשטותו – Blackbird.
כאן הופשט כמעט לגמרי מהמלודיה היפה שלו וההרכב מניח לך להשלים את החסר בראשך.

אני נוהג להשתמש באלבומים של Tok Tok Tok על מנת לזהות וריאנטים של סאונד על הקול של אקינרו שלמדתי להכיר ממש טוב.
ה- 1US מרנדר את קולה של אקינרו על הצד המלא והעמוק אך בכלל לא מעוות אותו להשמע כמו זמרת אחרת כפי שחלק מהמכשירים עלולים לעשות. התחום הנמוך של קולה ללא ספק מקבל בוּסט מסויים על חשבון האוברטונס אך הוא בסך הכל מלטף ונעים להאזנה.

הסקסופון סנסואלי כמצופה ממכשיר בעל טונאליות שכזאת, השריקות ברקע ב- I Will מפתיעות ומושכות, אך כנראה שהתחום הבולט והמרשים ביותר באלבום הזה בשיחזורו דרך ה- 1US הוא הבאס המלא והגדול שלא בורח לכיוון החוסר אחיזה, כלומר לא רפה מידי אך גם לא מוחזק ממש קצר.

Leonard Cohen – Field Command Cohen: Tour of 1979
האלבום הנהדר הזה של כהן שהוקלט חי בשלוש הופעות בלונדון ואחת בברייטון בדצמבר 79 מכיל מבחר שירים בערך מהעשור שקדם להופעה. את חלק מהביצועים כאן אני מעדיף על הביצועים המקוריים, את חלק מאותם ביצועים מקוריים עדיין אין בבעלותי.

כאן כהן עוד בקול צעיר יחסית ומזכיר לי קצת זמרים אחרים של התקופה, ועדיין אין לטעות בקולו היחודי. כהן מלווה ווקאלית בשרון רובינסון וג'ניפר וורנס המוסיפות המון לאימפקט של האלבום הזה, אך לא פחות מהן כלי המיתר והקשת.

שיחזורו של ה- 1US את האלבום הזה לא פחות ממופתי, העושר והמלאות תורמים רבות לקולו ה- "צעיר" של כהן. אך מה שהכי מושך אותי סונית בשחזור הזה הם כלי המיתר והקשת. פריטות הגיטרה, המנדולינה ואפילו העוּד אך יותר מכולם הכינור המפתה, המלא, החלק, בין אם מנגן ברקע מאחור או בקדמת הבמה תמיד מפתיע ומושך אותי.

האלבום מוקלט נהדר ביחס לתקופה ולז'אנר, ועדיין הסלחנות היחסית של ה- 1US דוחפת אותו מדרגה למעלה מבלי להרגיש שאתה מפספס משהו.

השיחזור של ה- 1US את האלבום הזה גורם לי להצטער שלא נכחתי באחת מההופעות האלו, דבר שהיה די בעיתי עבורי בהנתן שהייתי בערך בן שנה וחצי כשהוקלטו.
אז לשמוע את האלבום דרך ה- 1US זה בערך the next best thing שאני יכול להעלות על דעתי. אם סודרי לא צריך אותו בהקדם שווה לי להשאיר אותו על ה- rack ולו רק כדי להאזין לו עד שימאס.

Isabelle Faust – J.S. Bach Sonatas & Partitas
הכינור החושני באלבומו של כהן גרם לי לשלב את האלבום הזה של פאוסט למרות אזהרותי החוזרות ונשנות שאיני מתכוון לספק פה הרבה חומר קלאסי.
לשמחתי אביעד עשה עבורי את העבודה הקשה בסקירתו המעולה והיא זו שגרמה לי כמובן לרכוש את האלבום מלכתחילה.

וכצפוי ה- 1US לא איכזב, יש לו "קטע" בשיחזור כינור שהופך את הביצועים, אפילו ביצוע מצויין מלכתחילה כמו זה להיות עוד יותר משכר.

כאן בביצוע סולו, היה לי יותר קל להבחין שה- 1US לא מעלים דבר, כל סממני האוירה שבהקלטה היו לא רק נוכחים אלא גם בולטים בדיוק כפי שצריכים להיות, זה כולל את הסאונד של ה- Venue עצמו (גודל, הד) כמו גם את פעולות הנגינה כמו תנועת הקשת ותזוזה במרחב.

ה- 1US לא מעלים אם כן מאפיינים שכאלו, אך כאשר יש יותר כלים על הבמה הם מאבדים מעוצמתם אל מול מוצרים אחרים כגון ה- Weiss 202 או אפילו ה- PS Audio PWD בעל המחיר היותר קרוב.

במשך הסקירה לא התייחסתי רבות לתכונות המוזיקליות של ה- 1US. האלבום הזה אומנם נשמע נפלא גם בהקשר המוזיקלי, אך זהו אלבום שיותר קשה לפספס איתו.
באופן כללי אני יכול לספר שה- 1US מסוגל לייצר מוזיקליות די ורסטילית, כלומר לנגן מקצבים איטיים וגם מהירים בחן מבוקש, אבל אף אחד מהם לא הפיל אותי לרצפה.
משום שסשן ההאזנה (וכן רוב ההאזנה שלי למכשיר) בוצעה דרך המחשב שזה בדר"כ לא הצד החזק שלו חיברתי את נגן התקליטורים שלי (MBL 1531) לכניסת ה- SPDIF של ה- 1US כדי שהראשון ישמש כטרנספורט.

ואכן בשימוש כזה התגלתה מוזיקליות משופרת, הרבה יותר דרמטית והרבה יותר מרתקת. הקפיצה היתה יותר גדולה משציפיתי.
למעשה אהבתי יותר את התוצאה הזאת מאשר ה- Weiss 202 כשהוא מוזן מנגן התקליטורים שלי ב- SPDIF.
השיפור לא היה רק ברמת המוזיקליות והדרמטיות, היתה גם נכונות טונאלית וריאליזם עדיפים.

אני מעריך שעבודה עם מחשב בעזרת דונגל הקסם ה- hiFace תיתן תוצאה יותר דומה לנגן התקליטורים אך זה עוד TBD.

Audio Space DAC-1US


סיכום


ה- 1US הוא מכשיר לא קונבנציונאלי. זה מתבטא בצורתו החיצונית, בצליל שהוא מפיק ובפיצ'רים שהוא מציע.
הסאונד, מלא, גדול, עשיר, מוכוון תחום נמוך עם קצת roll off בתחום הגבוה מזכיר לי קצת את ה- Atoll אך הולך יותר רחוק ובעל תכונות סוניות משופרות.
יש בו מין אפקט "חיות", לא בהקשר הטונאלי (שדווקא מסמן בדר"כ הרבה אמביאנס) אלא בהקשר החווייתי - מיידי שלא כל כך קל למצוא.
סוג הצליל הזה מאוד מתחבר לי לפרסונה (פיטר לאו) שמאחורי אודיו ספייס, ויש בו משהו חוצה ז'אנרים והקלטות כך שהוא די ורסטילי.

התחום שאולי הכי בעוכרו של ה- 1US ומשפיע גם על יחס העלות/תועלת הוא התחום הפרקטי והפיצ'רים. אני עוד יכול להתמודד עם החוסר בשלט, בשליטת ווליום, בקונפיגורצית היציאות, עם סוג הכניסות הדיגיטליות ובחוסר בממשק USB (גם ככה hiFace בכמה מאות שקלים יותר טוב מרוב הממשקים האלו) מה שקשה לי להעביר לסדר היום הן רק כניסה אחת קואקסלית ואחת אופטית.
אם היו משכילים באודיו ספייס לשלש את הכניסה הקואקסלית לדוגמה זה כבר היה שם את המכשיר במקום אחר, אני סבור שזה גם לא עניין טכני מסובך ולא אמור להשפיע רבות על העלות. על התועלת זה דווקא כן ישפיע.

גם הפעם אין לי כל כך מכשירים דומים להשוואה, ברמה הטונאלית ה- 1US מזכיר לי את ה- Atoll DAC 100 אך טוב ממנו בפרמטרים של איכות. ברמת המחיר ה- 1US קרוב למחיר ה- PWD אך רחוק ממנו שנות אור ברמת הפיצ'רים.

תכונה שלא יצא לי להזכיר במהלך הסקירה היא הזמן שלוקח למכשיר להגיע למצב עבודה אופטימלי. מדובר על זמן ארוך מאוד, מעל שעה אפילו וגם בשימוש ביציאה הטרנזיסטורית. אני מקווה שיסלח לי סודרי שלמרות שמדובר בציוד שפופרתי השארתי אותו דלוק במשך כל היום וכיביתי רק בלילה (אם זכרתי).
זה משהו לקחת בחשבון, למרות שאם הייתי בעליו של המכשיר סביר שהייתי עדיין פועל כך ובמקרה הגרוע מחליף שפופרות במידת הצורך.

עוד נושא שלא נכנס לסשן ההאזנה הוא תחום ההי-רז. מצד אחד ה- 1US דווקא מאוד "אהב" חומרים כאלו, הזיקוק והצלילות שלהם התחברו יפה לגודל והמשקל שלו. לפחות אחד האלבומים (The Desmond Project) נשמע לי טוב יותר משאי פעם שמעתי אותו. מצד שני לא הצלחתי לצאת לממיר עם רזולוצית 24bit/192khz, המקסימום שעבד אצלי היתה רזולוצית 24bit/96khz (אין לי חומר ברזולוצית ביניים).

סה"כ אחד הממירים היותר מעניינים שביקרו אצלי לצורך סקירה, לא בהכרח יתאים לכל אחד, בטח לא למי שיש הרבה מקורות דיגיטליים אבל לפחות הוא שונה ומציג תפיסה אלטרנטיבית.

Audio Space DAC-1US


נתונים טכניים


מתח יציאות אנלוגיות: 2V
טווח תדרים: 2hz - 20khz
הפרדת ערוצים: גדול מ- 96db
סה"כ עיוות הרמוני: קטן מ- 0.002%
יחס אות לרעש: טרנזיסטורי - גדול מ- 104db שפופרתי - גדול מ- 96db
עכבת יציאה: טרנזיסטורי - קטן מ- 1kohm שפופרתי - קטן מ- 2kohm
תצורת שפופרות: שתי 6922 (6DJ8) של Sovtek
מידות: רוחב 44 ס"מ עומק 36 ס"מ גובה 9 ס"מ
משקל: 12 ק"ג

סטאפ בחינה והשוואה


מקור: MBL 1531, PC based Music Server
הגברה: MBL 8011S, MBL 5011
כבילה - חשמל: Siltech Ruby Hill II, MBL
כבילה - סיגנל: Siltech Compass Lake, Siltech Prince, Siltech Queen
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקול: WLM La-Scala

מחיר: 3,000$ + מע"מ
יבואן: אודיו דרימס




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות