רמקול רצפתי Audio Space ASP-5
למדנו להכיר את חברת Audio Space בזכות ציודי ההגברה השפופרתיים שלה, שלושה מהם כבר נסקרו ועוד שניים בדרך. אך היום נחשף לצד אחר של החברה.
עד לא מזמן לחברת Audio Space היה מספר מצומצם של דגמי רמקולים (שלושה כמדומני), מתוכם גם יצא לי לשמוע את ה- ASP-3 שהצליח להפתיע רבים ביחס התמורה למחיר שהוא מציע.
בימים אלו שוקדת Audio Space על ליין חדש של רמקולים, מתוכו לדעתי קיבלנו לסקירה את אחד האקזמפלים הראשונים שיוצרו ל- ASP-5.
ASP-5
ה- ASP-5 (יקרא גם ASP בקיצור במהלך הסקירה) הינו רמקול רצפתי מגודל למדי באופן יחסי למחירו. הוא בנוי מתיבה ריבועית לחלוטין ועמוקה כשבצידה הקידמי מן תוספת שחורה קטומה באלכסונים מארבע הפינות היוצרת מראה מעניין יותר (קצת מזכיר Avalon בקטנה
) בעלת טקסטורה רכה ומחוספסת.
התיבה הגדולה ניצבת על בסיס עבה למדי כשבתחתיתו מוברגים הספייקים.
הגריל העשוי עץ (ככל שיכולתי להבחין) ובעל פאזה בכל פינותיו הפרונטאליות נצמד לאותה תוספת שחורה בעזרת שישה זיזים לחיבור יציב ומראה די אסתטי, אם כי פוגע בסאונד לטעמי כפי שנלמד בהמשך.
הרמקול הנבחן הגיע בגימור מנומר ששאב תגובות מגוונות ממבקרים שנתקלו באקזמפלר אצלי. יש שחשבו שזה מראה קצת "ערסי" ויש שחשבו שהוא מרשים ביותר. עבודת העץ והלכה עזרו בוודאי לתחושה זו.
אם היו שואלים אותי הייתי ממליץ להרחיב את התוספת השחורה שתכסה את כל הפאה הקידמית של התיבה ולהסתיר את הבסיס התחתון. זה היה יוצר מראה יותר הומוגני ופחות "מזרחי".
ל- ASP שלושה אלמנטים, טוויטר דום של VIFA, מיד 5" ווופר 8" מאלומיניום של Seas (לפחות כך נאמר לי, פעם ראשונה שאני נתקל בהם) משלימים את הסט יחד עם פורט קידמי רחב למדי (כ- 3.5").
הנתונים היבשים מציינים נצילות של 88db ועכבה נומינלית של 8 אוהם.
הרמקול די מגודל כאמור, הוא מתנשא לגובה של כ- 112 ס"מ, רוחב של כ- 28 ס"מ ועומק של כ- 35 ס"מ. לא היה בידי משקל זמין (והוא לא הגיע עם דף נתונים כלשהו) אך הוא די כבד, אני מעריך סדר גודל של כ- 50 קילו.
קצת מצחיק למצוא בחלק האחורי של הרמקול פלטה המגדירה את ה- ASP-5 כ- Monitor Loudspeaker (יותר נכון LOUDSPEAKAKER
), מעניין מה הסטנדרט שלהם לרמקול שאינו מוניטורי.
עוד בצד האחורי נמצא טרמינלים לחיבור כבל רמקול, לא מהנוחים או האיכותיים ביותר, אך עושים את העבודה.
סטאפ
סה"כ ה- ASP וה- WLM האישי שלי בעלי מימדים דומים (ה- ASP מעט יותר גדול) והחלטתי להתחיל בהצבה זהה לזו של ה- WLM.
שאר הסטאפ זהה למה שאני משתמש ביום-יום ומפורט בסוף הסקירה.
קיבלתי את ה- ASP חדשים ואני הראשון שפתח את הקופסא, הם עברו ברייק אין מספר שבועות בחדר השינה יחד עם אלקטרוניקה שעברה הרצה יחד איתם. שם די נהנתי מהתוצאה ומאוד הופתעתי לקבל סאונד די מוזר בחיבור ראשון בחדר המוזיקה.
הטרבל היה צעקני ומתכתי מאוד, הם הזכירו לי יותר מכל דבר רמקולים "פשוטים" בהם משתמשים לקולנוע ביתי, שמעתי פעם הדגמה של KEF מסדרת ה- IQ עם הגברה של מרנץ שנתנה תוצאה די דומה.
איפה המוזיקליות? איפה הניואנסים של הסטאפ שלי? די נעלמו מאחורי מסך הטרבל.
משום שהרמקולים שלי מוצבים לאחרונה רחוק מאוד מהקיר האחורי (וקרוב אלי) החלטתי לנסות לקחת את ה- ASP עוד כ- 10 ס"מ לכיוון הקיר האחורי.
זה עשה את הטריק, אני לא בטוח אם זה משום שקודם הם היו קרובים מידי אלי או רחוקים מידי מהקיר האחורי, אבל הטרבל המעצבן הוחלף בטרבל נורמאלי אם כי בעל אופי מסויים עליו נתעכב רבות בסשן ההאזנה.
ניסיתי עוד כמה פוזיציות אך אהבתי את זו יותר מכל, ניתן היה לשמוע כעת עוד תחומים חוץ מהתחום הגבוה, הבמה היתה פרוסה באופן נכון והאימג'ינג מדויק.
שימוש בגריל, אליו התייחסתי כבר בקצרה בסעיף הקודם, גרר תופעה סונית מוזרה של מן הפרדת תדרים, אולי בתפר בין הדרייברים. כאילו תחומים מסויימים ממש נבלעים, פעם ראשונה שאני מבחין בתופעה כזאת, בכל מקרה הבחינה נעשתה ללא הגריל.
סשן האזנה
אופיים של ה- ASP-5 גרם לי לחפש אלבום ג'אז עם דגש על כלי הקשה. ידעתי שאמצא לא מעט כאלו בקבוצה המובלת על ידי מר Motian וכך התגלגלתי ל-
Garden of Eden של Paul Motian Band.
מייד נגיע לאותה פואנטה, אך קודם אזכיר שהקבוצה הזאת כוללת הרבה יותר מכלי הקשה... לא פחות משלושה ( ! ) גיטריסטים, שני סקסופוניסטים, בסיסט ואחד אלוהנו.
אתם בטח זוכרים שאף פעם לא הייתי מחסידי הגיטרה בג'אז, אך יש משהו בחבורה הזאת שאני מאוד אוהב.
זה מתחיל בשני קטעים של מינגוס, השני מביניהם (Goodbye Pork Pie Hat) הינו בין הלחנים האהובים עלי מבית היוצר של מינגוס ובכלל. אחרי שני טרקים מדהימים עוברים ליצירות של חברי הלהקה (בעיקר Motian) כשהסגנון הופך יותר מודרני וגם יותר ECMי. הסגנון נשמר עד סוף האלבום עם יצירות של מונק ופרקר עם שינויי פאזה לפרקים.
אך באנו לדבר על הסאונד, ובאלבום הספציפי ניתן דגש למצילות ולאמביאנס.
הטוויטר של ה- ASP-5 שונה מזה של הרמקול שלי בערך בכל מובן. בזמן ששלי יותר מתחבר לי לסגנון ישן, הטוויטר של ה- ASP-5 מזכיר לי יותר רמקול מודרני. באקסטרים.
המצילות מוחשיות ובשרניות, אני לא בטוח עד כמה אני אוהב את האופי הטונאלי שלהן, אבל הי, אני בדר"כ לא שם לב אליהן בכלל (לא משום שלא שומעים אותן, אלא משום שהן יותר "רגילות").
מלבד הגודל והבשרניות של המצילות, יש תחושה מאוד דרמטית מהתחום הגבוה של הרמקול. הוא זורק את הגבוהים רחוק על ידי כך בונה תצוגה תלת מימדית ומפורטת שבהרבה ז'אנרים, אולי אפילו כולם, גורמת לך לסקרנות ועניין.
טוב אבל יש לנו כאן עוד הרבה כלים, התופים של Motian מהירים ונקיים, מעט יותר בהירים מאשר על ה- WLM, אך ה- ASP-5 יכולים לשחזר סולו מהיר יותר טוב מה- WLM.
הסקסופונים על ה- ASP-5 פחות MIDיים ואולי גם יוצאים מעט פחות החוצה. כאן החומר ממנו הם עשויים יותר נשמע לאוזן.
Susie Suh הוא אלבום הבכורה של האמריקאית ממוצא קוריאני בעלת אותו שם (דהא). לגב' סו קול מעט מעושן המלטף אותך כל זמן שאתה שומע אותו. האלבום הפופי/אלטרנטיבי הזה בעל קצב ומצב רוח מאוד נינוחים, גם כאשר מחליטים להשתמש בתופים הכבדים.
סו גולשת בסגנונות שבין Fiona Apple, Sarah McLachlan ועד ל- Cat Power. מצד אחד אין פה שום דבר מיוחד, לא טקסטים מציתי דימיון ולא מלודיות או ביצועים מוזיקליים מעניינים במיוחד, ובכל זאת אני מגדיר את האלבום הזה כמצויין (לפחות למי שמסוגל לשמוע אלבום שלם מתקתק שכזה).
והסיבה שאני מגדיר את האלבום ככזה היא העובדה שלאורך כל אורכו אין נפילות, אין את השלושה שירים האלו שאתה תמיד אומר לעצמך "מה לעזאזל הם חשבו שתקעו את השיר הזה פה?". לא כאן, למרות שמדובר באלבום בכורה הוא די מתוכנן ומלוכד, אולי קצת ישעמם את הטיפוס ההרפתקן אבל וואללה, אני מעדיף את זה כך.
והסיבה שבחרתי לשלב את האלבום בסקירתנו קשורה בקולה של סו ובצורת ההקלטה. סו בקולה הנשי המגיע לגבהים מטבעו מוקלטת בצורה שמאוד מבליטה תכונה זו. באופן כללי ההקלטה לא רעה אגב, למרות העיוות הזה (המכוון לדעתי) איכות הסאונד הבסיסית של האלבום די טובה.
חשדתי בטוויטר הפתוח של ה- ASP שבאלבום מסוג זה הוא עלול כבר להפוך למנסר. אך לא, כמובן שהוא לא בדיוק מסתיר או ממסך על צורת ההקלטה, אבל הוא גם ממש לא הציק ובטח לא הכאיב. הופתעתי אפילו לגלות שהוא שמר על חלקות יחסית לאורך הרוב המוחלט של האלבום, ורק בקטעים הממש קשים, כאלו שגם הטוויטר שלי עומד צעד לפני ניסור, שם הפך לקצת גרייני או מחוספס אך חזר לעצמו מהר מאוד.
שאר הכלים מראים לנו של- ASP אין בעיה עם פופ או רוק רך. התופים הכבדים (כשנוגנו) נשמעו ריאליסטיים וגדולים, הפסנתר המלווה נתן רקע יפה מאוד וכמוהו כלי הקשת והאפקטים האלקטרוניים. לא הרגשתי בבעיה כלשהי בגיטרות כשהאזנתי לאלבום להנאתי, אך בעת הבחינה שמתי לב שלעיתים הן טיפה מכניות ומעט בהירות מבחינה טונאלית.
ה- ASP מציגים במה רחבה וגבוהה דייה ובהצבה נכונה גם תלת מימדית (עמוקה). שמחתי לגלות שגודל הצליל אינו בשמיים ונוטה לכיוון הטבעי.
אני מכיר את Helen Merrill סך הכל פחות משנתיים למרות שהיא שייכת ללא ספק "לנישה שלי", נדמה לי שאני צריך להודות לשחורי על החשיפה. בכל מקרה כאן
Helen Merrill & Clifford Brown בשיתוף פעולה מקסים, בדומה לאלבומים שעשה בראון עם זמרות אחרות (וואהן, וושינגטון) סטנדרטים קלאסיים מבוצעים עם המון רגש, מוזיקליות ומעוף.
כאן בשילוב הסטאפ שלי ה- ASP מצליחים קצת לאכזב אותי, קולה של מריל קצת גבוה מידי וחסר את העומק והגרוניות שהוא אמור להציג. מצד שני את הבעיות בהקלטה, אם רוויה או חדות מידי פעם ה- ASP מתעקשים דווקא להחצין.
אך זה לא שהאלבום בלתי ניתן להאזנה, רחוק מזה, דווקא נהנתי מאוד להאזין לו. המוזיקליות והקסם של האלבום נשמרו, ואף בחצוצרה של בראון היה איזה קסם מיוחד אליו אני לא רגיל (ועם זאת טיפה רזה מידי).
מה שאני בעצם אומר זה שלביצועים ווקאליים מסוג זה, תתאים יותר אלקטרוניקה פחות "מאוזנת", כזאת שתנפח ותדגיש קצת את המיד ואולי המיד הנמוך לתת קצת יותר בשר. בדר"כ הגברה כזאת גם תרסן את הגבוהים וה- ASP יוכל לעמוד בזה בלי להשמע סתום.
אני די בטוח שהזכרתי כבר פעם את
Thunder כאן, ואם הזכרתי אותו בטח ציינתי שאני לא בדיוק "משתגע" על סוג המוזיקה הזאת ושרכשתי אותו מסקרנות גרידא אחרי ששמעתי אותו אצל חברנו אביעד.
לא, עוד לא שיניתי את דעתי לגבי הז'אנר הזה, הוא עדיין משעמם אותי, אבל ה- ASP בהחלט הביאו לשולחן משהו חדש.
אני אוהב מאוד את הצורה שה- WLM מנגנים קונטרה-באס אבל לא מתלהב מגיטרת באס. העומק האדיר שלהם (מצחיק, אבל הוא באמת נדיר לרמקול מסוג זה ובגודל הזה) מתאים לכלי הזה, והתיבה "המנגנת" לא ממש מזיקה שם ואולי אפילו מוסיפה.
בגיטרת באס, שמטבעה יותר מוגדרת ומדוייקת צריך משהו אחר, שם, בווליום גבוה, ה- WLM עלול למרוח את הצליל יותר מידי. ה- ASP לעומתו מחזיק את גיטרת הבאס מצויין, יש גודל ונפח (לפחות כזה שמספק אותי) ויש עומק (כאן הייתי יכול להסתדר גם עם קצת יותר) אבל יש גם דיוק שאין מה לעשות - מתאים לכלי הזה.
לעומת זאת התחום הגבוה של הגיטרה טיפה מכני עבורי, אולי גם בהיר, איכשהו חסרה לי הרמוניה בין כל התחומים (אגב, פחות ללא הגריל אך אז הטוויטר יותר דומיננטי).
עוד הבדל גדול בין הרמקולים היא צורת ההתמודדות עם במה עמוסה. ל- ASP אין בעיה להתמודד עם במה עמוסה בכלים דורשניים כמו הגיטרות והתופים תוך כדי שמירה על פרמטרים אודיופיליים נאותים. כאן ה- WLM עם הדרייבר הבודד (חוץ מטווייטר) והתיבה הקלה והמנגנת בכלל לא נמצא בתחרות.
זה לא רלוונטי רק לז'אנר זה כמובן, זאת יכולה להיות גם סימפוניה בשילוב אורגן או טימפני.
הזכרנו את
24 Caprices של פגניני בביצוע Ehnes מ – 2009 בפורום לא מזמן, ואני מודה שהכנסתי אותו לסקירה במטרה ברורה להכשיל את ה- ASP.
חשבתי שהטוויטר הדומיננטי שלו לא יצליח להתמודד עם הקפריזות של 24 הקפריזות
אך ה- ASP החזיר לי בכאפה. לא רק שהביצוע הזה נשמע טוב, הוא נשמע הרבה יותר ריאליסטי מאשר דרך הרמקול שלי.
מסתבר שללא הצבע המינורי בו ה- WLM צובע את המיד והליכלוך (הבדר"כ מקסים) בטרבל, הכינור פשוט נשמע יותר נכון. ולמרות הדומיננטיות של הטוויטר הוא לא נשמע מציק או מנסר, וכמובן שבדקתי מווליום נמוך ועד גבוה מאוד.
כן, האלבום נשמע טוב ובאמת הפתיע אותי. אך זה הרבה בזכות המוזיקליות של החומר והביצוע שעברו יפה מאוד דרך ה- ASP. היה אפשר גם יותר, אם היה ניתן להוסיף לתחום הגבוה טיפת חלקות בשילוב מיקרו דינמיות עדיפה (לא מנוגד) הייתי נהנה עוד יותר.
סיכום
אז מה היה לנו כאן? רמקול די מגודל למחירו בעל עיצוב לא שיגרתי שאולי לא יקלע לכל טעם, אך בעל עבודת עץ מרשימה בכל מקרה.
מצאתי את ה- ASP-5 כבעל אופי די מובחן - טוויטר דומיננטי, פתוח ומפורט ובאס נוכח, גדול אך עדיין מפורט ומהיר. המיד לעומת שני אלו, במיוחד המיד התחתון פחות מובחן ויוצא.
תכונות אלו הופכות את הרמקול לפחות "רומנטי", ביצועי ווקאל מסויימים לא מקבלים את מלוא הרגש שהם מסוגלים להפגין. זה לא קורה אגב בכל אלבום, מלודי גרדות לדוגמה שוחזרה נפלא דרך ה- ASP, אני מניח שזה תלוי בריינג' הווקאלי של הזמר.
המקום בו ה- ASP תמיד הצטיינו על הסטאפ הנבחן היה כשהיו צריכים להתמודד עם מוזיקה דורשנית, אם יהיה זה רוק קשוח, פיוז'ן או סימפוניה הם הצליחו לרנדר במה גדולה, עם באס מאסיבי ומדוייק ולא לקרוס מעומס כלים.
ברמה הטונאלית הם מזכירים לי כמה רמקולי mid level, לא אין לי כוונה לקטול כאן, הם לא באמת נשמעים כמו רמקולים כאלו, יש להם גודל ואפשרות ניגון ב- SPL שרמקולים כאלו לא מסוגלים לספק.
אך יש משהו באופי עם השפיץ בתחום העליון וסוג של מתכתיות שלא שומעים הרבה בהי-אנד.
ברמות מסויימות יש לי ההרגשה שמתכנני הרמקול התאימו אותו למגברי שפופרות מזן מסויים, לא מפתיע בהתחשב במוצאו - חברה המתמחה בהגברת שפופרות.
אני סבור שהם יעבדו מצויין עם ה- Reference 3.1 או עם סט ה- EL34 שנבחנו כאן (למרות שלא יצא לי לבחון את השילוב הזה, מגברי מנורות אחרים כן ועל כך נדון בפעם אחרת).
אם אנסה לחשוב איזה פרופיל יכול להרוויח מסוג רמקול כזה, אז המגוון אינו קטן בכלל. יש את אוהבי הטרבל שמבחינתם פירוט בתחום הגבוה הוא must, יש את אוהבי המוזיקה הדורשנית, רוק קשה (או כבד), אלקטרונית, ומוזיקה קלאסית עמוסת כלים, וגם אלו שצריכים רמקול שיעמוד ב- SPLים אסטרונומיים.
לאוהבי הבחורה עם הגיטרה, סורי, פחות מתאים, לפחות בסטאפ הנבחן.
נתונים טכניים
טווח תדרים: 35hz-20khz (עד -3db)
נצילות: 88db
עכבה נומינלית: 8 אוהם
סטאפ בחינה והשוואה
מקור: MBL 1531, Asus Essence ST, Musical Fidelity V-DAC
הגברה: MBL 8011S, MBL 5011, MBL 9007
כבילה - חשמל: Siltech, MBL
כבילה - סיגנל: Siltech SQ110, Siltech Compass Lake, Siltech Prince
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקול: WLM La-Scala
מחיר: 13,990 ש"ח
יבואן:
אודיו דרימס