זוהי הסימפוניה האחרונה של אנטון ברוקנר.
שלא כמו קודמותיה, היא מכילה שלושה פרקים, אותם ברוקנר הספיק להלחין.
זהו לטעמי, אחד הביצועים הגדולים ביותר, היפים ביותר ומבחינת הקלטה זהו דיסק חובה, שניתן לבדוק בעזרתו מערכות היי-אנד.
מספיק לשמוע כמה דקות מהפרק הראשון, כמה דקות מהפרק השני, הסקרצו, כדי להבין איזו מערכת סטריאו נמצאת לפנינו...
ההקלטה היא בפורמט SACD.
בדברי ההקדמה האישיים שלו, כותב מאסטרו הונק, מגדולי המנצחים של ימינו, על היסטוריה והמבנה של סימפוניה זו, ומסביר איך הוא מפרש ומנצח על יצירה זו.
בסיפא של דבריו, הוא מצטט את הביוגרף של ברוקנר, מקס אאואר: "הסימפוניה התשיעית, מתעלה מעבר לכל מה שקדם לה בהתעלות הרוחנית והריכוז. אם הפילוסוף הגרמני ארתור שופנאואר מתאר את האומנות כחזות של רעיון, ואת המוזיקה, כרעיון עצמו, הרי ששירת הברבור זו של ברוקנר, הולכת מעבר לרעיון, אל האלוהות עצמה. כבר בהתחלה, בפתח המבנה העשיר של הפרק הראשון, אנו מרגישים מוקפים באורם הקלוש של הדימדומים, בתוך קתדרלה ענקית - הלך רוח אשר משחרר אותנו מהעייפות והמצוקות של חיי היומיום, אל החיים שמעבר..."
התזמורת בהקלטה זו, היא תזמורת פיטסבורג המהוללת, אחת התזמורות המהוללות של ארה"ב ואחת הטובות בעולם.
מנפרד הונק הוא מנצחה הראשי זה מכבר, וכבר הספיק להקליט עימה כמה הקלטות מופת מהמבחר של סימפוניות מאהלר, בטהובן ופואמות של ריכארד שטראוס.
הפרק השלישי המסיים, הוא אחד הארוכים, מבין שלל ההקלטות של סימפוניה זו, והונק מותח אותנו אל עבר מצב היפנוטי של הזיה, בדומה למצבים שניתן לחוש לאחר שמיעה של כמה מהסימפוניות של ווהן-וויליאמס.
נדמה כי הפרק לא יסתיים לעולם, ונגינת המיתרים בסוף היא חוויה מרטיטה הנוגעת בנימי נפשו של המאזין.
הפרק השני, הסקרצו, עם הדיאלוגים של כלי המיתר וכלי הנשיפה, המכילים את הטובות (Tuba), של ואגנר, הוא פרק שיש להתענג עליו, ואיכות הנגינה המזהירה של התזמורת מדגימה מצויין את רמתה של זו האחרונה. ההקלטה היא עילאית ותאווה לחיך ולאוזניים...
הפרק המונומנטלי הפותח, הוא מצבת נצח מונוליטית ונשגבה למלחין זה, אשר היה קתולי אדוק כל חייו, הלחין את הקתדרלות בהן ביקר וניגן בעוגב, והתפלל בהן לבוראו, מדי יום ביומו.
חוויה רוחנית גדולה וחגיגה לאוזניים.
רוצו..
| קבצים מצורפים: |
| |