עכשיו 19/03/24 04:49

פורסם: 30/07/09 10:54 ע"י Byrdio


ELGAR – CELLO CONCERTO OP 85 – ANNE GASTINEL



הכרתי את ANNE GASTINEL ממש בתקופה האחרונה.
חבר יקר ביקר אותי והביא עימו כמה כותרים שרכש לאחרונה. בחבילה היה גם את ה ארפג'יון של שוברט וכן עוד כמה יצירות לצ'לו של המלחין שמבצעת צ'לנית ממוצא צרפתי.

תמונה

מעבר לאיכות ההקלטה המעולה של חברת NAÏVE חשתי גם בסאונד מרהיב מכיוון הצ'לנית עצמה.

לנגנים אקוסטיים יש כשרון (או אי כשרון) להוציא סאונד מהכלי שלהם או יותר נכון להגיד –
מהאצבעות שלהם. ל- אן גסטינל יש חתימת סאונד מרהיבה ביופייה.
הרבה בגין הכישרון והאצבעות שלה וגם כנראה בעקבות השימוש בצ'לו מיוחד משנת 1690 שייצר האיטלקי – TESTORE (מילאן – צפון איטליה. מחירו סביב ה- 700,000$).

רגע של טריוויה – ב 1997 מרת'ה קאזאלס - העניקה את הצ'לו האישי של פאבלו קאזאלאס.
שנבנה ע"י אחד מבוני הצ'לים הטובים בכל הזמנים .Matteo Gofriller הצ'לו היה משנת 1733.
צ'לו נוסף של הלות'יאר הזה - נמצא בידי YO YO MA ..משנת 1722. המוסיקאי המפורסם הזה מנגן באופן קבוע , מופיע ומקליט עם הסטראדיואריוס "דוידוף" שקיבל מייד לאחר ג'קלין דו פרה.

הביצוע היפיפה כבש אותי באותו הרגע ולא יכולתי להתנתק ממנו.
ביצועים לארפג'יון יש לי למכביר- גם חדשים וגם ישנים, אך פה משהו מרענן ומיוחד מאד הפציע.

לאחר שחברי פרש לביתו, התחלתי לחפש קצת וללמוד על הצ'לנית הזו וגם להזמין לעצמי
זוג אלבומים. יצירות לצ'לו בביצועה כמובן.
מה שהפתיע אותי לגלות שלגסטינל יש רפרטואר מוקלט ענף מאד. היא הצליחה בשנים האחרונות להקליט כמעט כל יצירה חשובה, מפורסמת וקצת פחות מפורסמת- לצ'לו סולו ובליווי של תזמורת או כלים נוספים.

אהבתי לצ'לו התחילה לפני שנים. אני מנסה תמיד להיצמד לאלו שמצליחים לעורר אותו ככלי סולו חם ומקסים.
כתבתי לא פעם, שהכלי הזה לא קם ככלי סולו טהור, אלא אחד מיני רבים בסקשיין שאמור לתת ליווי באוקטאבות מסוימות. רק בתקופה הרומנטית, התחילו לכתוב לו יצירות לתפקידי סולו ולצערי לא כולם הצליחו להוציא ממנו את המיטב (לטעמי).

הראשונים שהיו בסל הם: ביצוע לקונצ'רטו לצ'לו של ELGAR הבריטי ושל BARBER.
השני- ביצוע מצוין, אך קצת בוסרי - לקונצ'רטי האלמותי לצ'לו של דבוז'אק.

מבין שניהם, זה שהצליח לעורר את הבלוטות ואת הרגש היה דווקא ה אלגר המיוחד.
שהזכיר לי קצת את האפרג'יון ששמעתי לא מזמן אצלי במערכת, מבחינת החום והרגש של הצרפתייה.

תמונה

את הקונצ'רטו לצ'לו של אלגר כולם מכירים ואין הרבה מילים שמסוגלות לתאר את היופי הגולמי והמחוספס לפעמים, שאלגר הלחין ביצירה הזו.

אלגר, מלחין בריטי שכתב את הקונצ'רטי הזה ב 1919 בזמן מלחמת העולם הראשונה.
בעת שהותו בבית קיט, יחד עם זוגתו לשם הבראה נפשית ופיסית.
את המלודיה הוא כתב שנה לפני כן, על דף נייר ועיפרון ככה ברישום קליל ומהיר, שנה לאחר מכן כאמור, המלחין כתב את היצירה כולה.

את היצירה ביצעו טובי הצ'לנים מאז שנכתבה – קאזאלאס רוסטרופוביץ , פורנייר , יו יו מה.. ועוד.
את הפרסום הגדול ביותר קיבלה היצירה, כאשר ג'קלין דו פרה הקליטה אותה ב 1965. יחד עם ג'ון ברבירולי בעמדת המנצח. (שהיה דרך אגב אחד הצ'לנים בתזמורת הלונדונית בפעם השנייה שהיצירה בוצעה מאז פורסמה בתחילת שנות ה 20 ).
את ההקלטה הזו יש כנראה, לכל חובב קלאסי באשר הוא (גם אלה שלא מבינים במוסיקה הגיעו אליה מסתבר..).
הפעם – ביצוע נוסף ומפתיע. עם השנים רכשתי ואספתי כמה וכמה ביצועים לאלגר המדובר ולא נתקעתי
עם ה "דו פרה" המפורסמת בלבד. כדי להבין, להכיר וגם להעשיר את הידע שלי באינטרפרטציות השונות של המבצעים למלחין וליצירה הזו בפרט. (אני כמובן עושה זאת עם כמעט כל יצירה, שיש לי בספריה במוסיקה קלאסית).
אז כאמור נוסף ביצוע של הצרפתייה- אן גסטינל, בגלל היותה חדשה מבחינתי ובשל הסאונד הענוג שהיא מצליחה להוציא מהכלי. הקונצ'רטו הזה נבחר כדי לפתוח את היכרותי עימה.
לשמוע את גסטינל עושה אהבה עם הכלי ב קונצ'רטו של אלגר, מפתחת את הנושאים ומנגנת בשילוב ליווי התזמורת מאחוריה בצורה עילאית, רק מוציא ממך רגש ומחשבה שהכלי הזה פשוט מהמם בצורות לא אנושיות .

תמונה

לקונצ'רטו ארבעה חלקים .. (כמו מבנה של כל קונצ'רטו) אך הם זהים כמעט לחלוטין.

ADAGIO
ALLEGRO
ADAGIO
ALLEGRO

החלקים מעידים באופן די מהיר , שהיצירה לא מסובכת או קופצנית במיוחד, אלא ענוגה ואיטית כמעט בכולה .
החלק הרביעי אמנם מתחיל ב ALLEGRO ..אך מסתיים ב ADAGIO גם כן (ממש הפתעה ;-) ).
למרות אי מורכבותה של היצירה (לא חייבים כמובן) היא סוחפת בכל רגע ורגע שלה.
אם זה מכיוון הצ'לו או מכיוון התזמורת, שמייצרת פה את ההרמוניה למלודיה הכול כך קליטה, פשוטה ומקסימה של המלחין.

נגינתה של גסטינל מביאה את פסגות היצירה לגבהים חדשים. חלקות הסאונד ותצורת המעברים שלה בין התווים, יוצרים אצל המאזין הרגשה של קצת פחות חספוס (שאפשר למצוא אצל דו פרה או אצל מיאסקי למשל) וכניסה חזקה יותר של רגש, ליצירה כול כך תיאטרלית כמו זו. היצירה כולה נכתבה בזמן מלחמה ואפשר להרגיש ולשמוע זאת בנקל.
הייאוש והכבדות של הצ'לו על גבי הנושאים בהלחנה, ההרמוניה והקונטרה מכיוון התזמורת, כל כך עצורה וכמעט נחנקת בכל רגע.
גם שיש ניסיון לקרשנדו, או ליצירת פסגה מוסיקאלית, המלחין לא נותן למעצורים להיפתח.
הפסגה מגיעה... אך תחושותיו של המאזין היא תשוקה לעוד קצת!
גסטינל כמו גם האחרים בהיבט הזה, מצליחים "לדבר" עם הצ'לו והלחן של אלגר בקונצ'רטו שבהחלט מבקש את אלמנט האנושיות העצובה מהכלי. גסטינל מצליחה לשאוב מהתווים ומהצקלו כמובן כל ניואנס.

הקונצ'רטו הזה די טחון מבחינתי, שמעתי אותו כל כך הרבה פעמים, בביצועים לרוב ובמדיות שונות.
ANNE GASTINEL הצליחה להחזיר את ההתרגשות ממנו מחדש.
רעננות מהולה בעצב מתוק - כך לפחות אני "יצאתי" מהביצוע הזה.

הדיסק כאמור מוקלט ומופץ תחת הלייבל NAÏVE , התזמורת המלווה היא - התזמורת של ברמינגהם והמנצח הוא : JUSTIN BROWN .

מומלץ במיוחד .

אביעד .




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות