הת'ראש הראשון שלי..
הפסקת 10:00 בשלהי 1986, האוויר רווי לחות, שלוליות על הבטונדה
ואני עם "קילרז" של מיידן באזניות הווקמן.
ברנש מהכיתה המקבילה מסתובב עם סווצ'ר שחור נושא כיתוב MASTER OF PUPPETS
בפונט לבן דק על הגב.
בחזית, צלבים קודרים על רקע אפוקליפטי, קסדה, דסקית, זוג ידיים עם חוטים לרוב,
והשם METALLICA מרחף מעל.
שאלתי "מה זה?",
ענה "תקליט של להקה מעניינת, קוראים לזה טראש".
סוף יום לימודים, צועד בזרזיפי הגשם לכיוון "אלגרו".
בדרך, הפאנקיסטים של ככר דיזנגוף עושים מהומה קלה כהרגלם במדרגות ליד קולנוע חן.
הגעתי. המוכר מאתר את התקליט, והברק של "עטיפה תוצרת חוץ" כבר עושה את שלו...
הוויניל מתחיל להסתובב, האזניות על הראש, המחט גולשת ו...
"גיטרות קלאסיות?!" לא מתחבר לי עם העטיפה..אבל מלאנכוליית הDOOM מתחילה להזדחל לתודעה.
ואז משום מקום, מטאל טהור חורך באבחה את כל מה שהכרתי קודם. והתהיות צפות ברצף:
-מי בכלל חשב שיש סאונד כזה?
-באסיסט בן אלף זונה, איך הוא מוציא מהבאס כזה צליל נוהם ומגרגר ?!
-בטריה???, מה פתאום הוא שר על בטריה?...
בסוף השיר אני כבר על אנדורפינים, מנותק מהעולם. כמה שניות של שקט עד הרצועה הבאה.
"מאסטר" מתחיל. הצלפת שוט בשילוב קרש לעורף, זאת הדרך היחידה לתאר את המפגש הראשון
עם השיר הזה. הגיטרות נשמעות כמו קן צרעות הומה, והבאס מבשר רעות ללא ליאות.
כמה תיבות עוברות והקו הראשי מתקדם בהתמדה...
"קפיצה בתקליט?!" מוחי קופץ כנשוך נחש. אחרי מספר החזרות של המחט מתברר לי שלא,
פשוט שבירות סינקופיות של המבנה, שטרם שמעתי מסוגן.
את שאר האלבום כבר שמעתי בבית..
הסאונד המדהים ההוא (שנדפק לחלוטין בהעברה לדיסק, במיוחד בבאס..) עדיין חקוק לי במטריצה.
