ניתן להבחין בפער עצום בין מעורבות אמנים, מוזיקאים, שחקנים, ויוצרים אחרים במערכת הבחירות האמריקאית שהסתייימה הלילה, לבין מעורבות ונוכחות של כאלו במערכת הבחירות הישראלית. אמנים ויוצרים אמריקאיים רבים מצהירים בגלוי על עמדותיהם, ואף מתגייסים בדרכים שונות לקמפיין. וכאן- צחיחות ושתיקה, לבד מכמה בודדים פה ושם, ודאי כשמדובר במוזיקאים.
תלות כלכלית בציבור מצומצם? ביחדנס קולקטיבי? סתם חוסר עמדה? פחד? פסיביות?

.

יוכול להיות שזה העניין, אבל אני באופן אישי, מעדיף בכל מקרה שלא יערבבו לי אומנות עם פוליטיקה.

זה אף פעם לא יגרום לי לחבב יותר פרפורמר מסויים בגלל הדעות הפוליטיות שלו, אבל זה בהחלט יכול לגרום לי לסלוד ממנו.
אז מבחינתי, מעדיף לשמור על הקשר שלי עם מוזיקאים ברמה המוזיקלית בלבד. עם זאת, אם אדם, כל אדם, מרגיש שהוא צריך לבטא את דעותיו הפוליטיות החוקיות אני לא אתנגד, רק דעתי עליו עלולה להשתנות בהתאם.

.

התפיסה שלי שונה כאן. אמנות ויצירה אינן רק שירי אהבה ופרידה, אלא יכולות לכלול גם תגובה לחברה, למדינה, לנורמות וכיו"ב. לאורך ההיסטוריה מחזאים, סופרים ומשוררים, לא רק הביעו זאת ביצירתם אלא גם היו מעורבים בתגובות ועמדות ישירות ומוצהרות.
זהו בדיוק הסיכון שאמן יכול לקחת על עצמו- שמישהו ישנה את דעתו עליו בעקבות עמדה מוצהרת- לכאן או לכאן. כאן בארץ זה שמור יותר לכמה סופרים ומחזאים.

בובו, מעבר לכך שאני לא ממש מבין מה זה ימין לא מתון (ברוך מרזל? איתמר בן-גביר?) ושמאל לא מתון (זועבי?), חושב שהטיעונים שאתה מציג, הן במישור הכלכלי, והן בקונפליקטים הקיומיים השונים בינינו לאמריקאים, הם נכונים. עם זאת נדמה לי שיש גם סיבות נוספות, והעיקרי שבהן הוא שטיחות ודלילות של הדיון הציבורי הפוליטי והחברתי בישראל, למרות שלכאורה זה נראה אחרת.

אני חושב שלא חסרה פוליטיזציה בארץ..

מתחילים עם שטיפת מוח מגן ילדים, בית הספר.. ברה"מ זה כלום לעומת מה שקורה כאן בישראל..
טוב מאוד, מצוין שבבחירות האלה מחליפים תקליט לנושאי כלכלה והחברה

ארה"ב - משעמם להם..

נהניתי לקרוא את התשובות וכולן נשמעות נכונות,

זה שוק קטן ונקמני, זה שונה מארה"ב ברמה האמוציונאלית כפי שבובו תיאר
[ למשל - מי מכם רוצה לחשוף למי יצביע ? בארה"ב זה פשוט בהרבה ושניהם 'לגיטימיים' ],
אלוני הוסיף דבר נכון - עזוב אותי מלמי הצביעה דיקלה ותן להנות מהיבבות,
ואם כבר מישהו כן מביע דיעה - ח. אלברשטיין או א. זילבר - זה לא מועיל לאמנות שלו
[ גם אם זה מועיל לעם ולדיון ].

כששוררו כבר על נושאים 'מדיניים' עשו זאת לפעמים כך שכל מחנה יוכל לאמץ את השירה,
דוגמת 'לא אשתוק כי ארצי שינתה פניה' - זה משפט ממריץ אזרחי,
בלי לכוון, ואכן נוצל ע"י כל מחנה.

בשורה התחתונה, אם 'סלבריטאות' - ואף פחות מכך - 'קול ערב' - או פחות אף מכך - 'מראה נאה' -
הם איזה טיקט למשהו, אז זה לאמנות, ודווקא על מפורסמים לסתום ולשתוק,
לא חשוב מאיזה צד הם.

מה יתרון לי בדעתה של נינט לעומת דעתו של פרופ' או קצין או כלכלנית כלשהם ?
היא רק יכולה להדיח ערימת ילדות צעירות להצבעה מסויימת - זו ממש השפעה לא הוגנת !
נינט ובעלה שווים איזה מנדט, נניח, אוי ואבוי אם הם יממשו אותו או יכוונו ציבור להצבעה.

לא אהבתי כשהגששים פירסמו את המערך ולא כשספי ריבלין פרסם את הליכוד,
עדיף היה שיסתמו, בעיני, דעתם לא שווה יותר מזו של הוריי או הוריכם.

חמין זועבי אינה שמאל לא מתון. חנין זועבי היא טרוריסטית.
כשחנין זועבי עלתה למרמרה היא ישרה קו עם ארגון טרור,
כשהצטלמה עם מחבלים אשר נושאים נשק חם אינה יכולה לטעון שלא ידעה באיזו סיטואציה היא נמצאת.
ואם ברוך ברזל או בן גביר השתתפו בארוע טרור נגד ערבים (אינני זוכר) אזי מקומם זהה לשלה.

בשנות ה-80 זה היה אחרת, הייתה כאן אמנות מחתרתית, שדיברה בגלוי על מחאה וגם יצאה לרחובות. היום האמנים בארץ חיים מהיד לפה והם לא יכולים להרשות לעצמם שיהיה קהל שיחסום אותם בגלל הבעת דיעה פוליטית, ואני בהחלט מזדהה איתם.