לפעמים רק להגיע ולהופיע זה לא מספיק.
אם פעם או פעמיים דיברנו על רמתה של התזמורת הפילהרמונית של ישראל ועל אי הייחוד שלהם כיום בעולם, בטח לא
כפי שהייתה לפני עשרות שנים, הפעם אפילו סולנית ומנצח מחו"ל לא הצליחו להביא את הבשורה, או הישועה, איזו
שתחפצו להשלים מבחינתכם.
אתמול, בערב ליל אביב קרירי\חמימי ישבתי באודיטוריום החיפאי להקשיב לקונצרט שכולו על טהרת שומאן. אחד
המלחינים הרומנטיים והטובים ביותר שאני מכיר, אוהב ומוקיר. בליבי חשבתי שדווקא את שומאן החברה שלנו יאהבו
לנגן, יעשו זאת טוב, בייחוד שהתכנית הייתה כה נהדרת, מלודית ובפשטות – מגניבה.
הערב נפתח בפתיחה "מפרד" שקבוצה גדולה מהתזמורת שלנו נכחה באולם, לרבות לא מעט כלי קשה, כיאה לתקופה
הרומנטית ולשומאן בפרט. סה"כ מנגינה די פשוטה בלי המון סיבוכים, עם סאונד עמוק ומידי של המון קשתות עולות
ויורדות למול המאזינים באולם. בגדול? סביר אבל ממש לא מספק, או מספיק. בשביל סביר, קונים דיסק ב 29.90, לא
כרטיס ב 300 שח.
המנצח הדגול שהגיע היישר מגרמניה, כרסיטוף פון דוהנני, נכדו של ארנס פון דוהנני, ניצח אתמול על התכנית ולמרות
המעמד ושמו ההולך לפניו, לא הפליא בשליטתו על הצ'יקמוקים שלנו.
הפתיחה יפה כך גם המוסיקה עצמה שנקראת מהתווים, אך הביצוע בינוני, עמום, זוחל ודי מפוזר.
התזמורת שלנו בתפארתה המפוספסת מזה כבר שנים, "חזרה בגדול" אחרי לא מעט קונצרטים לאחרונה, שדווקא
זכתה ללא מעט שבחים ממני. למזלי, העניין הזה הסתיים די מהר כראוי ל"פתיחות" מהתקופה.. והתזמורת התחילה
להתארגן לכיוונה של היצירה הבאה.
הקונצ'רטו לצ'לו של שומאן.
זו למעשה היצירה שהכניסה אותי לאולם אתמול בכל מקרה. צ'לו הוא אחד מכלי הנגינה המעניינים והאהובים עלי
ביותר. על אחת כמה, שמנגנת על הכלי, בחורה בלונדינית בת 25 (טוב, זה לא באמת משנה לי, אבל זה אחלה
פלוס.. ). הרפרטואר לכלי הוא אחד הקטנים, המוגבלים והקשים מבין כלי הסולו בקונצ'רטים.. אך שאני חושב על כך, אני
לא מוצא שום יצירה שנכתבה לו שאני לא מחבב במיוחד.
מסונטות לצ'לו בליווי פסנתר ועד סוויטות או קונצ'רטים סולו בליווי תזמורת. הכל מהכל.
לצ'לו יש אופי "שר" וקולי מאד שמיוחד גם בהעברת המוזיקה בצורה רומנטית, קודרת ומאד נכונה ללבי. את הקונצ'רטו
של שומאן אני מכיר על בוריו, ז"א תו על תו. ושמרי אליזבת' הקר התחילה לנגן את התיבה הראשונה של הקונצ'רטו
הכה יפה הזה.. פרצופי התעקם ולא חזר לסורו עד לסוף הערב לצערי.
מיס הקר, בת 25, ילידת גרמניה, מנגנת בצ'לו כרגיל מגיל קטן ביותר. שמה מתחיל לצמוח בשמי המוסיקה הקלאסית
ברחבי העולם והיא מנגנת לצידו של כריסטוף לא מעט כיום. הצ'לו של מרי, היה קטוע, קטן, עמום וללא כוחות. ניראה
שהיא לא מצליחה להניע את הקשת שלה רחוק מידי או ללחוץ עלייה כדי שצליל מספיק חזק יצא אל הקהל שישב
בשורות שמעבר לשורה 4.
הקונצ'רטו הזה שהוא כולו מופת לכלי בעל מלודיות מופלאה אך טעון בטכניקה ובפסאג'ים לא קלים, היה טו מאצ' עבורה,
כך לפחות נשמע והצ'לו פשוט נעלם בשמי התזמורת שלא הפליאה בליוויו גם כן. היו פה ושם הברקות של כריסטוף
בעיקר עם יחידת הקשתנים מצד שמאל והצ'לנים שישבו מייד מאחורי הסולנית, אך שם זה הסתיים. בכל חצי שעת
נגינת הקונצ'רטו לא הצלחתי להנות באמת מהביצוע הכה בינוני ואף הייתי מפליג ואומר מבייש. מספיק לקחת כל צ'לן
אחר שהקליט את היצירה הזו, כדי ללמוד בדיעבד איך אמורים לנגן את זה כראוי (ואני כרגע אפילו לא מדבר על הטובים
באמת שעושים אותו!)
אכזבה תפסה אותי ואילולה הייתי נהנה מפעם לפעם בקרב הפילהרמונית שלנו עם סולנים כאלו ואחרים או בלעדיהם,
הייתי מתעצבן כהוגן. עדיין, היצירה יפה כך שזה לא היה סבל מוחלט. לפחות בראשי שמעתי את התווים בפרוג'קשין
הנכון ותאמתי ציפיות די מהר כדי שאוכל להמשיך לשבת בכיסאי. אלו הערבים שאני חוזר הביתה מאוכזב נורא..
גם הסימפוניה מס 2 של המלחין שהתנגנה אחרי ההפסקה לא הייתה ראויה שאכתוב עלייה הביתה, או לכם בפרט, אז
ברשותכם, אני חוסך כמה ביטים קטנטנים בסרוור של אלון.
הבנתם את המצב, עוד לפני כמה עשרות שורות.
בחודשים הבאים יש עוד כמה קונצרטים מעניינים מאד.. עם כמה סולנים\מנצחים משובחים.. בתקווה שבהם איהנה הרבה יותר .
חשבתי רבות אם לכתוב את ה"סקירה" הזו, ולבסוף החלטתי שלא רק דברים טובים אפשר לרשום, למרות שהיא "לא
תעזור" לאף אחד אני מניח, עדיין.. העליתי אותה על הכתב ואילו רק כדי להבזיק לרגע את הדודה לצ'לו למי שאוהב או
רוצה לשמוע. הקונצ'רטו של שומאן מיוחד ומאד מעניין וכדאי להשיג ביצוע או שתיים.
א.
.
