אייל תודה על הרפרנס
יופי של בלוג
עוד מקום ללמוד היישר ״מן הגבורה״
עכשיו אני צריך עוד זמן לתכניות הקריאה שלי

ישר כח
גבי

תודה
אגב אבידן, שמשמח מאוד שהוספת אותו וסקרת, מומלצים הכרך הראשון והשני לפחות ב 'כל השירים' , שמאגדים את כל ספריו בתקופה הזו.

אגב צריך להגדיר נכון מה שאני עושה.....

אני סה"כ מביא דברים בשם אומרם.
אני לא סמכות גדולה בתחום.
רק חובב
אני סומך על עבודתם וידיעותיהם של אחרים.
ובדרך זאת ממשיך ללמוד...
"מי שמביא דברים בשם אומרם- כאילו הביא גאולה לעולם"

אמן

חיים נחמן ביאליק- המשורר הלאומי

חיים נחמן ביאליק
גדול המשוררים העברים בזמן המודרני, כותב מסות, מחבר סיפורים, מתרגם ועורך שהשפיע רבות על התרבות היהודית המודרנית.

(9 בינואר 1873 - 4 ביולי 1934, י' בטבת התרל"ג - כ"א בתמוז התרצ"ד).

ביאליק נולד בכפר ראדי ליד ז'יטומיר, וולוניה בשנת 1873. בהיותו בן 7 מת אביו והוא נשלח לגדול אצל סבו האדוק והקשוח. בהתחלה הוא חונך על ידי מלמדים ב"חדר" המסורתי, אך מגיל 13 למד בעצמו.

לאחר שקרא כתבה עיתונאית ששכנעה אותו שבישיבת וולוזין הוא יוכל הן להמשיך בלימוד התלמוד ולהתחיל ללמוד מדעי הרוח. הוא שיכנע את סבו להרשות לו ללמוד שם, אך שאיפתו לעולם הרוח משכה אותו יותר מלימודיו. הוא קרא שירה רוסית וספרות אירופאית, וכבר בזמן לימודיו הצטרף לאגודת סטודנטים אורתודוכסית ציונית סודית בשם" נצח ישראל ", ששמה לה למטרה לשלב לאומיות והשכלה יהודית עם קשר חזק למסורת.

בקיץ של שנת 1891 ביאליק עזב את הישיבה ועבר לאודסה, מרכז התרבות היהודית החדשה בדרום רוסיה. הוא הרוויח למחייתו למשך זמן מה כמורה לעברית, בזמן שהמשיך ללמוד ספרות רוסית ודקדוק גרמני. בתחילה הצעיר הביישן לא היה מעורב בחיים הספרותיים של העיר אבל שירו הראשון "אל הציפור", שיר המביע געגועים לציון, התקבל בברכה בידי המבקרים.

ב-1893 נישא למניה אורבוך וב-1900 התקבל למשרת הוראה באודסה, שם הוא חי עד 1921. במהלך השנים הללו גדל שמעו של ביאליק וכאשר יצא ספר שיריו הראשון ב-1901 הוא כונה "המשורר של התחייה הלאומית".

לאחר ששהה שלוש שנים בברלין ביאליק עלה לארץ ב-1924 והתגורר בתל-אביב, שם עבד עד סוף ימיו, בשנת 1934. הוא היה פעיל מאוד בפעילויות ציבוריות ונסע בכל העולם כשליח של הציונות והשפה העברית.

הקריירה הספרותית של ביאליק היותה נקודת מפנה בספרות העברית המודרנית.
לביאליק הייתה שליטה מלאה בשפה העברית והיכולת לנצל באופן מוחלט את כל האפשרויות שישנם בשפה. במידה מסוימת הוא חזה את השפה העברית המדוברת בא"י ואף השפיע עליה במידה רבה. רבים משיריו הולחנו ועדיין מאוד פופולאריים, במיוחד שירי הילדים שלו. בישראל הוא נחשב כמשורר הלאומי.

(אתר מט"ח - מחבר: הסוכנות היהודית)

שירו הראשון שפורסם ככל הנראה


אֶל הַצִפּוֹר / חיים נחמן ביאליק

שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפֹּרָה נֶחְמֶדֶת,

מֵאַרְצוֹת הַחֹם אֶל-חַלּוֹנִי -

אֶל קוֹלֵךְ כִּי עָרֵב מַה-נַּפְשִׁי כָלָתָה

בַּחֹרֶף בְּעָזְבֵךְ מְעוֹנִי.



זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה,

מֵאֶרֶץ מֶרְחַקִּים נִפְלָאוֹת,

הֲגַם שָׁם בָּאָרֶץ הַחַמָּה, הַיָּפָה,

תִּרְבֶּינָה הָרָעוֹת, הַתְּלָאוֹת?



הֲתִשְׂאִי לִי שָׁלוֹם מֵאַחַי בְּצִיּוֹן,

מֵאַחַי הָרְחוֹקִים הַקְּרוֹבִים?

הוֹי מְאֻשָּׁרִים! הֲיֵדְעוּ יָדֹעַ

כִּי אֶסְבֹּל, הוֹי אֶסְבֹּל מַכְאוֹבִים?



הֲיֵדְעוּ יָדֹעַ מָה רַבּוּ פֹה שֹטְנַי,

מָה רַבִּים, הוֹי רַבִּים לִי קָמִים?

זַמְּרִי, צִפּוֹרִי, נִפְלָאוֹת מֵאֶרֶץ,

הָאָבִיב בָּהּ יִנְוֶה עוֹלָמִים.



הֲתִשְׂאִי לִי שָלוֹם מִזִּמְרַת הָאָרֶץ,

מֵעֵמֶק, מִגַּיְא, מֵרֹאשׁ הָרִים?

הֲרִחַם, הֲנִחַם אֱלוֹהַּ אֶת-צִיּוֹן,

אִם עוֹדָהּ עֲזוּבָה לִקְבָרִים?



וְעֵמֶק הַשָּׁרוֹן וְגִבְעַת הַלְּבוֹנָה -

הֲיִתְּנוּ אֶת-מֹרָם, אֶת-נִרְדָּם?

הַהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ הַשָּׂב בַּיְּעָרִים,

הַלְבָנוֹן הַיָּשֵׁן, הַנִּרְדָּם?



הֲיֵרֵד כִּפְנִינִים הַטַּל עַל הַר חֶרְמוֹן,

אִם יֵרֵד וְיִפֹּל כִּדְמָעוֹת?

וּמַה-שְּׁלוֹם הַיַּרְדֵּן וּמֵימָיו הַבְּהִירִים?

וּשְׁלוֹם כָּל-הֶהָרִים, הַגְּבָעוֹת?



הֲסָר מֵעֲלֵיהֶם הֶעָנָן הַכָּבֵד,

הַפֹּרֵשׂ עֲלָטָה, צַלְמָוֶת? -

זַמְּרִי, צִפּוֹרִי, עַל-אֶרֶץ בָּה מָצְאוּ

אֲבוֹתַי הַחַיִּים, הַמָּוֶת!



הַאִם-עוֹד לֹא-נָבְלוּ הַפְּרָחִים שָׁתַלְתִּי

כַּאֲשֶׁר נָבַלְתִּי אָנֹכִי?

אֶזְכְּרָה יָמִּים כְּמוֹהֶם פָּרַחְתִּי,

אַךְ עַתָּה זָקַנְתִּי, סָר כֹּחִי.



סַפְּרִי, צִפּוֹרִי, סוֹד שִׂיחַ כָּל-שִׂיחַ,

וּמַה-לָּךְ טַרְפֵּיהֶם לָחָשׁוּ?

הֲבִשְּׂרוּ נִחוּמִים אִם-קִווּ לְיָמִים,

פִּרְיָמוֹ כַּלְּבָנוֹן יִרְעָשׁוּ?



וְאַחַי הָעֹבְדִים, הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה -

הֲקָצְרוּ בְרִנָּה הָעֹמֶר? -

מִי יִתֶּן-לִי אֵבֶר וְעַפְתִּי אֶל-אֶרֶץ

בָּה יָנֵץ הַשָּׁקֵד, הַתֹּמֶר!



וַאֲנִי מָה אֲסַפֵּר לָךְ, צִפּוֹר נֶחְמָדָה,

מִפִּי מַה-תְּקַוִּי לִשְׁמֹעַ?

מִכְּנַף אֶרֶץ קָרָה לֹא-זְמִירוֹת תִּשְׁמָעִי,

רַק קִינִים, רַק הֶגֶה וָנֹהַּ.



הַאֲסַפֵּר הַתְּלָאוֹת, שֶׁכְּבָר הֵן בְּאַרְצוֹת

הַחַיִּים נִשְׁמָעוֹת, מוּדָעוֹת? -

הוֹי, מִסְפָּר מִי יִמְנֶה לַצָּרוֹת הָעֹבְרוֹת,

לְצָרוֹת מִתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת?



נוּדִי, צִפּוֹרִי, אֶל-הָרֵךְ, מִדְבָּרֵךְ!

אֻשַּׁרְתְּ, כִּי עָזַבְתְּ אֶת-אָהֳלִי;

לוּ עִמִּי שָׁכַנְתְּ, אָז גַּם-אַתְּ, כְּנַף רְנָנִים,

בָּכִית, מַר בָּכִית לְגוֹרָלִי.



אַךְ לֹא בְכִי וּדְמָעוֹת לִי גֵהָה יֵיטִיבוּ,

לֹא אֵלֶּה יְרַפְּאוּ מַכָּתִי;

כְּבָר עֵינַי עָשֵׁשׁוּ, מִלֵּאתִי נֹאד דְּמָעוֹת,

כְּבָר הֻכְּתָה כָּעֵשֶׂב לִבָּתִי;



כְּבָר כָּלוּ הַדְּמָעוֹת, כְּבָר כָּלוּ הַקִּצִּים -

וְלֹא הֵקִיץ הַקֵּץ עַל-יְגוֹנִי,

שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה,

צַהֲלִי-נָא קוֹלֵךְ וָרֹנִּי!


ניסן, תרנ"א.




"חוֹזֶה, לֵךְ בְּרַח"

[עמוס ז', יב]



"לֵךְ בְּרַח?" – לֹא-יִבְרַח אִישׁ כָּמוֹנִי!

הֲלוֹךְ בַּלָּאט לִמְּדַנִי בְקָרִי,

גַּם דַּבֵּר כֵּן לֹא-לָמְדָה לְשׁוֹנִי

וּכְקַרְדֹּם כָּבֵד יִפֹּל דְּבָרִי.



וְאִם-כֹּחִי תַם לָרִיק – לֹא-פִשְׁעִי,

חַטַּאתְכֶם הִיא וּשְׂאוּ הֶעָוֹן!

לֹא-מָצָא תַחְתָּיו סְדָן פַּטִּישִׁי,

קַרְדֻּמִּי בָא בְּעֵץ רִקָּבוֹן.



אֵין דָּבָר! אַשְׁלִים עִם-גּוֹרָלִי:

אֶת-כֵּלַי אֶקְשֹׁר לַחֲגוֹרָתִי,

וּשְׂכִיר הַיּוֹם בְּלִי שְׂכַר פָּעֳלִי

אָשׁוּבָה לִּי בַּלָּאט כְּשֶׁבָּאתִי.



אֶל-נָוִי אָשׁוּב וְאֶל-עֲמָקָיו

וְאֶכְרֹת בְּרִית עִם שִׁקְמֵי יָעַר;

וְאַתֶּם – אַתֶּם מְסוֹס וְרָקָב

וּמָחָר יִשָּׂא כֻלְּכֶם סָעַר.



תמוז, תר"ע.


בשל תפוח
מילים: חיים נחמן ביאליק
לחן: שלמה ארצי

התאבו דעת בשל מה אהבתי?
אני אהבתי בשל תפוח,
כי אין יודע נתיב הרוח
זה כבר ידוע עתה באתי,
להביא ראיה מאהבתי
ואני - התדעו בשל מה אהבתי?
אני אהבתי בשל תפוח.

לדודי היה פרדס יפה,
ולדודי בת יפת עיניים,
ובתוך הפרדס בריכת מים,
מפכים חרש שוקטים, ברים
כמים גנובים, כיין סתרים.
לדודי היה פרדס יפה,
ולדודי בת יפת עיניים.

ויהי היום בעלות הקיץ,
כחום היום, היום הבהיר,
ואני עם פנינה שארתי
לשוח אל הגן יצאתי,
היא עלמה רכה, ואני איש צעיר,
ונצחק יחדיו לרוח קיץ,
כחום היום, היום הבהיר.

ונצחק יחדיו ונתעלס,
אני ופנינה שארתי,
פיזזנו שרנו ונהי כילדים,
וכמו התערבו בשמחתי,
גם בני השיר ופרי המגדים,
ונצחק יחדיו ונתעלס,
אני ופנינה שארתי.

ובקול ענות "פי פי ציף ציף",
מבין עפאים כנפי רננים,
בשפה בלולה ישוררו,
גם מעי המו זמיר עדנים,
ופזמון חדש יעוררו,
ובקול ענות: גם "פי" - גם "ציף"
תפצחנה סביב כנפי רננים.

וכרגע שבה ובימינה
תפוח גדול צח - ואדום,
ותטעם מינהו, ותברני
מידה מן החצי השני
אני פערתי פה ואדום
והיא עומדת ובימינה
פלח תפוח צח ואדום

ובמחשוף לבנת התפוח
הכירה שני עקבות שינה,
וירח אפי ריח פנינה
אך ריחה ריחה השכירני
וכיין מתוק עברני
לבבי פג לא קם בי רוח
מאז מאז לי היתה פנינה.




היא יושבה לחלון
מילים: חיים נחמן ביאליק
לחן: מיקי גבריאלוב

היא יושבה לחלון
ושורקה שערה
בעיניכם היא פרוצה
ובעיני היא ברה

מר לי מר,
ליבי היום עלי רע
אם רחלה איננה
אני אנה בא
פה יש לבריות
והולכות הן רכיל
אך רחלה לי היא
ואנוכי לרחל

הו מר לי מר...

בערב כי אצא
אל משעול הקמה
ורחל אין עמי
אין עמי הנשמה.

מר לי מר...

שיבולים, גבעולים
לרחלה שאו שלומי
וענו בי אם תאחר
ומתי במקומי




הכניסיני תחת כנפך
מילים: חיים נחמן ביאליק
לחן: מיקי גבריאלוב

הכניסיני תחת כנפך
והיי לי אם ואחות
ויהי חיקך מקלט ראשי
קן תפילותי הנידחות.

ובעת רחמים בין השמשות
שחי ואגל לך סוד יסורי
אומרים יש בעולם נעורים
היכן נעורי?

הכניסיני תחת כנפך...

ועוד רז אחד לך אתוודה
נפשי נשרפה בלהבה
אומרים אהבה יש בעולם
מה זאת אהבה...

הכניסיני תחת כנפך...

הכוכבים רימו אותי
היה חלום אך גם הוא עבר
עתה אין לי כלום בעולם
אין לי דבר.

הכניסיני תחת כנפך...



וזו רק טעימה....
שבת שלום

גבי, נדמה לי שהלחן של הכניסיני שהבאת כאן הוא של מיקי גבריאלוב עצמו, ולא של נורית הירש. להירש לחן אחר. ריטה שרה לחן עממי. כלומר, יש שלושה לחנים.

נכון מאד
דורש תיקון

יש סיכוי גדול שלא שמעתם על מירי בן שמחון

משוררת ירושלמית עם סיפור חיים מורכב ולא פשוט
יש כאן מספר שירים וסיפור שסביבם

יש שקראו לה יונה וולך הירושלמית או המזרחית.....

ספרים עיון מסואב ומלא קסם: ויזלטיר בשיריה של בן שמחון
כדי להבין את מכתבה של המשוררת לויזלטיר יש לבחון את שיריה, שבהם היא כותבת על הקטמונים, אובססיה ו"הזיות על נקמה מילולית"


מירי בן שמחון נולדה בצרפת בשנת 1953, בעת שמשפחתה שהתה במחנה מעבר בדרכה לישראל מפז שבמרוקו. היא גדלה בשכונת קטמון א' בירושלים, למדה ספרות עברית באוניברסיטה העברית ואחר כך לימודי משחק בבית צבי. בהיותה בת עשרים וחמש החלה לכתוב שירים ולפרסם במוספי ספרות בעיתונים שונים. ב-24 ליוני 1996 נהרגה בתאונת דרכים.

ספר שיריה הראשון, "מעוניינת לא מעוניינת", ראה אור בשנת 1983. ספר השירים השני, "שיבולת דקה בכד חרס עתיק", פורסם ב-1985. ב-1990 יצא לאור ספר השירים השלישי שלה, "צמא". "אקזיסטנציאליזם חרד", ספר שיריה האחרון, פורסם לאחר מותה, ב-1998.

במרכז ספרה הראשון עומד השיר "פרספקטיבה", המגולל את יחסיה עם המשורר מאיר ויזלטיר. על יחסים אלו כתב ידידה של בן שמחון, המשורר דן אלבו, כי "אין לדעת אם היה לה קשר רומנטי עם מאיר ויזלטיר, האם היתה זו מציאות או הזיה"; ובן זוגה לאורך מספר שנים, שמעון צימר, מוסיף: "והיה כמובן ויזלטיר, אותו הכירה בסדנת שירה שערך בירושלים ושהיה עתיד לככב בהזיותיה כאהובה העיקרי וכחתנה המיועד. [...] מדי פעם, במצבי משבר, נהגה להגיע לביתו וניסתה לכפות עליו את נוכחותה. נדמה לי שפעם היא אפילו ניפצה חלון, והוא נאלץ לקרוא למשטרה".


דמותו של ויזלטיר ושיריו, במיוחד שירו "נערה מן הקטמונים", היו המכתיבים הסמויים של התימטיקה של בן שמחון בספר זה, כמו גם בספריה האחרים.

כך כתבה בן שמחון באותו שיר:

"היתה לו מקדמה של שם טעון / מסואב ומלא קסם כאחד / 'מאיר' / מלותיו לא נגמרו בסופן / היו לו סייסמוגרפים בעיניו / שהסגירו את פענוחיו. / מבטיו הסוו תמיד משהו אחר. / היה ממתן רגשותיו / ולא השפיע כל אהבתו / רק לעתים היה ממלל שמי כלחש. / מה בי היה איום / שאם יאהב אהיה מנצחת. / מה בו היה תסריט שאם יאהב / ייצא מנוצח (...) גילי עכשיו כגילו אז / כל כך שבע ימים היה ולא ידעתי. / אבל הוא צעיר ממנו היום / הוא אינו מזקין לעולם / דוריאן גריי מעודן עד כאב / המעורר את האהבה כשהיא נחפצת / ותמונתו שמורה בין דפי שיריי / כמו שיר השירים / כמו תפילה / כמו כיסופים / טעון הזיות מסואבות ומלאות קסם".

ההשחתה העמוקה הנרמזת בדמותו של מאיר ויזלטיר (השם "מסואב", הרימוז לדוריאן גריי, ההזיות) היא כמו מענה לשירו של ויזלטיר המשוקע בנרטיב האוריינטליסטי, שראה במזרחים איום קיומי על "רחביה".


הקטמונים, ירושלים. "עליזה אלפנדרי, במקום שנועד לאנשים אחרים, מכבסת את בגדיה" צילום: תומר אפלבאום
בספר זה מוצאים גם את השיר "נערה מן הקטמונים (חתך אורך)", המתייחס ל"נערות מן הקטמונים" שאליהן כיוון ויזלטיר בשירו "נערה מירושלים" - בנות דמותה של בן שמחון אשר נותרו במעמד הנמוך, עובדות בעבודה פשוטה, חולמות להתחתן. בן שמחון ציירה בו דיוקן מורכב ומלא חמלה של:

"נערה שחורה עם חטטים בפנים / עליזה אלפנדרי / במקום שנועד לאנשים אחרים / מכבסת את בגדיה / כמי שעושה הטוב בעיני אלוהים / אחר כך תדיח רצפה / ותתקן פרחים באגרטל / היא מתאימה את צבע החולצה לחצאית / היא לא שמה על החטטים בפנים / היא שמה על זה שכבה עבה של מייק אפ / ולא רואים כל כך / בכלל זכויותיה והצלחותיה לא תלויות בזה / היא מקפידה למלא את חובותיה לפי הסדר / ואמונה היטב על מי בסדר מי לא בסדר".

בשיר נפרשות קורות חייה של עליזה אלפנדרי, נערה מן הקטמונים. היומיום של עליזה מתנהל בין גבולות ברורים: אסתטיים, היגייניים, מיניים ומעמדיים. ביד אמן משרטטת בן שמחון את הגבולות הללו, שאינם ניתנים לחצייה על ידי עליזה אך נחצו על ידי בן שמחון עצמה. הגבול האסתטי חרוט על שטח הפנים של עליזה. פניה של עליזה הם פניו של האחר: היא שחורה ויש לה חטטים בפנים. "אחד המנגנונים הבולטים שבאמצעותם נקבעת זהותן של הדמויות ביצירות ספרות היא צבע עורן, או ביתר פרטות - צבע עור הפנים. הצבע הוא מטונימיה של מנגנון ההגזעה שהוא ביסודו פוליטי, כלומר משתמש בעובדה הפיסיולוגית של הצבע לצרכי ויזואליזציה של הגזענות [...] המשמשת ליצירת מיון והיררכיה", כותב חנן חבר.

ב"צמא", ספרה השלישי והאחרון שראה אור בחייה, מופיע השיר "חוב רגשי":

"יצאתי ממך מבולבלת / אמרת דברים קשים / לא שהיית מרושע, לא / אבל לא פרעתי חוב רגשי / והיה לי קושי לנשום / כל הדרך הביתה. / היו לי הזיות על נקמה מילולית כואבת / שבה יעמוד ניסיונך הרב כנגד / וריאציות אינסופיות של חוכמתי. / מותרים לך מן הסתם מיני קביעות תוויתיות / אבל עליך לדעת שביחסים ביני לבינך / אתה נתון קבוע מדי, ואילו אני / משתנה בכל רגע נתון".


מירי בן שמחון. "הבחנת בי פתאום. קונגרטיוליישנס" צילום: מגידו
המשוררת מנכיחה את הניסיון המכמיר להיחלץ מן הקביעות התוויתיות שמבעדן היא נקראת, ונקראה בשיר "נערה מירושלים", שהוא במדויק, כך אפשר להבין, נקמה מילולית בויזלטיר. זה ניסיון להיפוך יחסי הכוח - אתה הקבוע, הלא משתנה, הסטריאוטיפי. השיר האמיתי צריך להיקרא מבעד לנקודת מבט פרוידיאנית: היית מרושע, בניגוד להזיות שלי על הנקמה המילולית המכאיבה, אתה כבר הגשמת אותה.

זאת היא ההזיה המעמידה את החוכמה האינסופית כנגד הניסיון אך מדגישה כי שני האפיונים גם יחד משויכים במחשבתה של בן שמחון לויזלטיר - הן החוכמה והן הניסיון, ואילו היא עצמה נתפשת כלוקה בשניהם. במקום "מותרים לך מן הסתם מיני קביעות תוויותיות", יש לקרוא כמובן: אסור עליך השימוש בהגזעה, בסימון אתני סטריאוטיפי. הסיום, "אני משתנה בכל רגע נתון", מסגיר השתוקקות לזכות בהיענות ובקרדיט שזכתה לו יונה וולך, מי שנתפשה כאחת שאכן "משתנה בכל רגע נתון", בניגוד לבן שמחון, הנתונה במיסגור סטריאוטיפי מצמצם ומקבע ואינה מצליחה לפרוץ אותו אצל בן זוגה.

להלן קטע מתוך השיר החותם את הספר (ללא כותרת):

"[...] ויש איש אחד / אבל הוא נושא ונותן עם העולם / לא אתי. / הוא אולי מבין את נעלמיו / אולי יש בידו מפתחות המצלצלים כפעמונים / כל אימת שהוא הולך לטירה בה הוא גר / מעולפת סוד טובלת במיקרו עולם / אבל הוא מאחסן מיד כל מה שעולה בדעתו / הוא אינו משאיר את דלת מחשבותיו / פתוחה כדי סדק לפחות / לאפשר נשיבה של אפשרות אחרת / אם תתדפק. / הוא נעול ביד חזקה כדי להגן על עצמו / מלבו שעשוי להיפתח לזרימה פראית שתציף את ראשו וגופו / אני טיפסתי על חלונו / כחתול בר / (אי אפשר היה כנראה לבוא בדלת) / והוא היכה על כפות ידי נחרצות / אולי חשב שיש מצע מרובד מתחת / מיטה מוצעת סדינים וחלוק לבן של איזה רופא / עשוי לעורר רושם כזה".

גם כאן מתארת בן שמחון, בצופן חצי פתוח, את יחסיה האובססיביים עם מאיר ויזלטיר. "אני טיפסתי על חלונו / כחתול בר / (אי אפשר היה כנראה לבוא בדלת)", היא כותבת, ומתעדת בשיר את הסצינה הלא נשכחת שבה ניסתה לפרוץ לביתו דרך החלון. מיניותה של בן שמחון מקודדת בעיניה כ"חתול־בר" - וריאציה זכרית, ולכן בעלת עוצמת־יתר, של הביטוי "חתולת־מין", אך לבו של האחר נותר חסום לכל אחרות.

מאיר ויזלטיר (1941)
Meir Wieseltier

משורר ומתרגם, איש אקמיה וזוכה פרס ישראל לשירה.
שירתו מאופיינת כשירה עירונית ושירת מחאה, אך בין שיריו גם שירי אהבה רבים חלקם חושניים מאד.


משורר ומתרגם ישראלי. יליד מוסקבה. בפרוץ מלחמת העולם השניה עברה משפחתו לנובוסיבירסק שבדרום-מערב סיביר. אביו שרת בצבא האדום ונהרג בלנינגרד. בשנים 1946-1948 נדד עם משפחתו על-פני ליטא, פולין, גרמניה וצרפת. בשנת 1949 עלתה המשפחה ארצה והתיישבה בנתניה. ויזלטיר חי בתל-אביב משנת 1955. את לימודיו האוניברסיטאיים החל בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, אך עזב ולבסוף למד פילוסופיה והיסטוריה כללית. שיריו הראשונים הודפסו ב"משא" בהיותו בן 18. לאחר סיום לימודיו, נמנה בין "משוררי תל-אביב" והיה ממייסדי כתב העת הספרותי 'סימן קריאה' ושימש כעורך שירה בהוצאת 'עם עובד'. שהה מספר שנים באירופה, שם השתתף בקורסים וסדנאות רבות בהיסטוריה של הספרות. ויזלטיר תרגם שירה אנגלית, צרפתית ורוסית לעברית, כמו כן ארבעה מטרגדיות שקספיר וכן מיצירות וירג'ניה וולף, צ'רלס דיקנס, א.מ. פורסטר, מלקולם לורי ועוד. שיריו תורגמו ללשונות רבות, כולל, אנגלית, ערבית, סינית, ויטנמית, צ'כית ועוד. זכה בפרסים ספרותיים רבים וביניהם פרס ישראל בשנת 2000. היה נשוי לורדה רזיאל.
[מקורות: גרנות¹, גרנות², ויקיפדיה, ITHL, en.Wikipedia, es.Wikipedia, uk.Wikipedia
[צילום: מוטי קיקיון]

Meir Wieseltier was born in Moscow in 1941, just before the Germans invaded Russia. He was taken to Novosibirsk in southwestern Siberia by his mother and two older sisters in the same year. His father was killed while serving in the Red Army in Leningrad. Wieseltier came to Israel after spending two years in Poland, Germany and France; he grew up in Netanya and, in 1955, moved to Tel Aviv where he has lived ever since. His first poems were published when he was eighteen. After studying at Hebrew University, Meir Wieseltier became the central figure in a group of artists known as the Tel Aviv Poets in the early 1960s. Wieseltier was co-founder and co-editor of several issues of the literary magazine Siman keri'ah, and served as poetry editor at the Am Oved publishing house. He has translated English, French and Russian poetry into Hebrew, as well as four of Shakespeare's tragedies, and novels by Virginia Woolf, Charles Dickens, E.M. Forster and Malcolm Lowry. His own books of poetry now number 13, and a collection of his poems, translated into English by the American-Israeli poet Shirley Kaufman, has just appeared in the United States. Individual poems have been published in Arabic, Chinese, Czech, Dutch, English, Estonian, French, German, Greek, Hungarian, Italian, Japanese, Polish, Portuguese, Russian, Serbo-Croatian, Spanish, Vietnamese, and Ukrainian. Wieseltier has won many literary awards, including the Israel Prize, the country's highest honor for lifetime achievement, “awarded in 2000 by the Israeli establishment to its most anti-establishment poet,” as Kaufman puts it. Wieseltier has consistently taken a nonconformist literary stance. His passion for Tel Aviv plays an important role in his writing and expresses itself in a love-hate relationship. Often employing ironic imagery and a sarcastic, despairing tone, he demands awareness of life's unavoidably painful realities, and urges full emotional and philosophical involvement. Wieseltier places himself at the heart of his work, often writing in the first person, and takes on the role of moralist, searching for values in the midst of chaos. For Wieseltier, poetry is both oppressive (“a lust for lies”) and life-giving: inherently futile, it is, nonetheless, the alternative to surrender and mediocrity. Wieseltier has written powerful poems of social and political protest in Israel, poems that are painfully timeless. His voice is alternately anarchic and involved, angry and caring, trenchant and lyric.

ספריו:
טיול באיונה (תל אביב : בית פעולה קילטרטן, 1963)
פרק א פרק ב : שירים (ירושלים : עכשיו, 1967)
מאה שירים (תל-אביב : ספרי גוג, 1969)
קח : שירים 1969-1972 (תל-אביב : מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, 1973)
דבר אופטימי, עשיית שירים (תל-אביב : מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, תשל"ו 1976)
פנים וחוץ (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1977)
פגימות - לקט תרגומים (1979)
מוצא אל הים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1981)
דבר אופטימי, עשית שירים (תל אביב : זמורה, ביתן, תשמ"ד 1984) <עם עשרה תחריטים מאת יעקב דורצ'ין>
קיצור שנות הששים : שירים 1959-1972 (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ"ד 1984)
אי יוני : שירים ותצלומים (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1985)
מכתבים ושירים אחרים (תל אביב : עם עובד, תשמ"ו 1986)
מחסן (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשנ"ה 1994)
שירים איטיים, 1995-1999 (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תש"ס 2000)
דבר אופטימי, עשית שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשס"א 2000)
מרודים וסונטות : שירים לעת מצוא (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, תשס"ט 2009)
ארבעים : שירים 1980־1985 (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תשע"א 2010) <"שירי ספר זה נדפסו בעבר בספרים "אי יוני", "מכתבים ושירים אחרים">
תרגומים:
ורדי אהבה / איריס מורדוך (תל-אביב : עמיחי, תשכ"ג 1963)
עולמה של רומי / מיכאל גרנט ; הקדמה - צבי יעבץ (תל-אביב : הדר, תשכ"ז 1967)
בובי והופי יוצאים לטיל / מאת ריטה ואן דן בוש ; ציורים, מרסל גוטליב (תל אביב : מ' מזרחי, 1967)
טיטוני טפשוני / ז'קלין לה-פאז' ; ציורים - קסביה סן ז'יסט (תל-אביב : מ' מזרחי, 1968)
ריגול במעמקים / לן דייטון (תל אביב : מ' מזרחי, 1968)
הבית ברחוב פרדריק / ג'והן או'הרה (תל-אביב : מ' מזרחי, תשכ"ט)
מלונדון באהבה : רומן / לן דייטון (תל אביב : מ' מזרחי, (תשכ"ט)
פריחת הלבבות : רומן / בטי סמיט (תל אביב : מ' מזרחי, 1969)
הלב האובד : רומן / ג'רום ויידמן (תל אביב : מ' מזרחי, 1969)
תינוקה של רוזמרי : רומן / אירה לוין (תל אביב : מ' מזרחי, 1970)
טירת סאן מרטין : רומן / קטרין גסקין (תל-אביב : מ' מזרחי, 1970)
לבבות לוהטים בספרד : רומן / ג'והן מאסטרס (תל אביב : מ' מזרחי, 1970)
חורף אחד של אושר / מרצ'יה דייבנפורט (תל אביב : מ' מזרחי, 1971)
יומנו הפרטי של האדמיראל : רומן / ג'רום ויידמן (תל אביב : מ' מזרחי, 1971)
השיירה : רומן / אליסטייר מקלין (תל-אביב : מ' מזרחי, 1971)
האיש שאהב יותר מדי : רומן / הנרי סאטון (תל-אביב : מ' מזרחי, 1972)
אל המגדלור / וירג'יניה וולף (תל-אביב : מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור, תשל"ו 1975)
פגימות : לקט תרגומים ועיבודים (תל אביב : הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ט 1979)
הצנום / דשייל האמט (תל-אביב : מפעלים אוניברסיטאיים, 1979)
כוונות טובות / א.מ. פורסטר (ירושלים : כתר, 1980)
הגלים / וירג'יניה וולף (תל-אביב : זמורה, ביתן, תשמ"ב 1982)
המלון הלבן / ד. מ. תומס (תל אביב : זמורה-ביתן, תשמ"ג 1983)
השד / פיליפ רות (תל-אביב : זמורה, ביתן, תשמ"ג 1983)
אנשי הגות : שיחות עם יוצרים בפילוסופיה בת-זמננו / בעריכת בריאן מאגי (תל אביב : עם עובד, 1983)
דרך רבה מדי : סיפורי הזוג מיפל / ג'ון אפדייק (תל אביב : זמורה-ביתן, תשמ"ד 1984)
עולם חדש, מופלא / אלדוס האקסלי (תל-אביב : זמורה-ביתן, תשמ"ו 1985) <כולל הקדמה מאת מרגרט אטווד בתרגום יוסי מילוא>
מקבת / ויליאם שקספיר ; עם מבוא כללי מאת אברהם עוז והערות ומסה מאת המתרגם (תל אביב : עם עובד, תשמ"ו 1985) <איורים, אורי ליפשיץ>
מתחת להר געש / מלקולם לורי (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, תשמ"ו 1986)
מחשבות על מחשבות : שיחות עם חוקרי פסיכולוגיה / בעריכת ג'ונתן מילר (תל אביב : עם עובד, תשמ"ו 1986)
לחיות טוב - למות טוב : עמדתו של רופא בעד המתת חסד והתאבדות / כריסטיאן ברנראד (תל-אביב : תבל, תשמ"ז)
שלום ולא להתראות / רוברט גרייבס (תל-אביב : משרד הביטחון - ההוצאה לאור : זמורה-ביתן, תשמ"ז 1987)
אלוהים יודע / ג'וזף הלר (תל אביב : עם עובד, תשמ"ז 1987)
ההיסטוריה האישית של דייוויד קופרפילד / מאת צ'רלס דיקנס ; בלוויית איורים מקוריים מאת ה.ק. בראון (תל אביב : דביר, תשמ"ח 1987)
אנטוניוס וקליאופטרה / ויליאם שקספיר ; עם מבוא כללי מאת אברהם עוז והערות ומסה מאת המתרגם (תל-אביב : עם עובד, תשמ"ט 1988)
פו / ג'.מ. קוטזי (תל-אביב : עם עובד, 1989)
טימון איש אתונה / ויליאם שקספיר ; עם מבוא כללי מאת אברהם עוז והערות מאת המתרגם (תל-אביב : עם עובד, תשמ"ט 1989)
המלך ריצ'רד השלישי / ויליאם שקספיר ; עם מבוא מאת אברהם עוז והערות מאת המתרגם (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1991)
שני דרכונים / סם בכרך (אור יהודה : ספרית מעריב, תשנ"ו 1996)
באין נחמה / קאזואו אישיגורו (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תשנ"ז 1997)
אגדת חורף / ויליאם שקספיר ; מבוא מאת אברהם עוז (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד, 1999)
יוליוס קיסר / ויליאם שקספיר ; עם הערות ואחרית דבר מאת המתרגם (תל-אביב : זמורה, ביתן, תשנ"ט 1999)
הפרופסור המשוגע : סיפור על רצח, על טירוף, ועל חיבורו של מילון אוקספורד הגדול / סימון וינצ'סטר (תל אביב : כנרת, 2000)
כשהיינו יתומים / קזואו אישיגורו (בני ברק : הקיבוץ המאוחד, תשס"א 2001)
התוכי של פלובר / ג'וליאן בארנס (אור יהודה : מחברות לספרות, תשס"ה 2005)
סימבלין / ויליאם שקספיר ; מבוא כללי ומסה מאת אברהם עוז (תל אביב : בבל, תשס"ו 2006)
אדוורד השני / כריסטופר מארלו (אור יהודה : דביר : המפעל לתרגום ספרות מופת, 2009)
דוקטור פאוסטוס / מאת כריסטופר מארלו (תל אביב : אוניברסיטת תל-אביב - ההוצאה לאור ע"ש חיים רובין, תשע"א 2011)
סיפורי קנטרברי / ג'פרי צ'וסר ; מעובדים ומסופרים מחדש בידי פיטר אקרויד (תל-אביב : אחוזת בית, תשע"ג 2013)
עריכה:
גוג : גליונות שירה (תל-אביב : ספרי גוג, 1969־1974) <2 גליונות>
תוכן הענינים
בחזרה לבריידסהד : חמדת ימים / אוולין ואו ; מאנגלית, נטליה ויזלטיר ; ערך מאיר ויזלטיר (ירושלים : דומינו, 1982)

שוב יורד אור חקי אפרורי
מילים: מאיר ויזלטיר
לחן: יהלי סובול

שׁוּב יורד אור חָקִי אַפְרוּרי
בְּעָנָן דָּחוּס וְלא טָהוֹר
מוּל הַמִּרְפָּסוֹת הַפְּעוּרוֹת
שֶׁל בָּתֵּינוּ הַנְּטוּיִים בַּחוֹל,

מוּל עצַבֵּי פָּנִים מִתְגַּעְגְּעִים
לִרְוָחָה בִּנְגִיעָה שֶׁל רוּח סְתָו,
חַלְחָלָה קַלָּה בְּלֶחִי חרוּכָה,
שׁוּב יוֹרד אוֹר חָקִי אַפְרוּרי:

שׁוּב יורד אור חָקִי אַפְרוּרי
מוּל הַמַּחְשָׁבוֹת הָרְסוּקוֹת
עַל צוּרָה אֶלִיפְּטִית מְתוּחָה
שֶׁבִּקַּשְׁנוּ לְהַתְווֹת שֵׁנִית בָּחוֹל,

וְעַל-פְּנֵי מַאכָלֵינוּ הַפְּשוּטִים
שֶׁעָרַכְנוּ עַל שֻׁלְחָן בְּצֵל הָעֵץ
וְחָבַרְנוּ לֶאכל מִתּוֹך שִׂמְחָה,
שׁוּב יוֹרד אוֹר חָקִי אַפְרוּרי:

שׁוּב יורד אור חָקִי אַפְרוּרי
עַל הַיּיִן שֶׁמָּזַגְנוּ בַּכּוֹסוֹת
וְגָהַרְנוּ אֶל אַרְגְּמָנוֹ הַחַי
וְאֶל זֵכֶר טַעֲמוֹ מֵאֶשְׁתָּקַד,

וְעַל שְׁדי הַבַּחוּרות כְּמו שְׁזִיפִים
הַקְּלוּטִים בְּתוֹך כְּרִיכוֹת רָפוֹת פְּרוּמוֹת
וְסוֹפְגִים מַגָּע שֶׁל רוּחַ רְעֵבָה,
שׁוּב יוֹרד אוֹר חָקִי אַפְרוּרי:

שׁוּב יורד אור חָקִי אַפְרוּרי
עַל אַהֲבָתֵנוּ הַפְּגוּעָה,
עַל הַזִּכְרוֹנוֹת הַנְמַסִּים
שֶׁחָשַׁבְנוּ לְהַפְלוֹת אוֹתָם בַּזְמַן,

עַל בְּשָׂרֵנוּ הַזוֹמֵם לִקְרוס פִּתְאום,
עַל כּוחֵנוּ לְהַחְזִיק צוּרת אָדָם
שֶׁיִּהְיֶה מַהוּת גוֹמַעַת וְרוֹאָה,
שׁוּב יורד אור חָקִי אַפְרוּרי:



יש לי סימפטיה
מילים: מאיר ויזלטיר
לחן: שלמה גרוניך

יש לי סימפטיה
לאמנות קונספטואלית בתל אביב
עיר בלי קונספציה
טיח נופל
תריס מתייפח
אוטובוס מת

יש לי סימפטיה
לאנשים שמתאמצים בתל אביב
יש לי סימפטיה
לאנשים שמתעקשים בתל אביב
יש לי סימפטיה
לאנשים שמתרגשים בתל אביב

עיר בלתי מרגשת
מאורת טיח נואשת
נדנדת פח רועשת

יש לי סימפטיה
לאנשים מתייאשים בתל אביב





שובי שובי לפרדס
מילים: מאיר ויזלטיר
לחן: יהודית רביץ

שובי שובי לפרדס
אני עוד מחכה
עם הפריחה המשגעת והצל המפכה.

את זוכרת איך נפגשנו כאן
לפני שנה
על יד השיבר המטפטף
הג'יפ שלי חנה -
סתם ירדתי לנשום קצת
ולסדר ת'ראש
קצת לשכב עם הטרנזיסטור
תחת עץ הברוש.

את הופעת פתאום בשביל
עם זר כלניות
עם הילקוט המתנדנד
ועיני מרגניות -
קצת נבהלת בהתחלה
ואחר כך כבר לא,
הטרנזיסטור הוא עודנו
מה כן ומה לא

שובי שובי לפרדס...

את הבטחת לחזור מחר
באותה שעה
ולרגלי הברוש ישבתי
עם בוא השקיעה -
עם השיבר המטפטף
והזמזומים,
עם הלב המתגעגע
והדמדומים.

שובי שובי לפרדס

אברהם חלפי

משורר ישראלי ושחקן תיאטרון, חי בשנים 1904 - 1980.

נולד בלודז', פולין, ועלה לארץ ב-1924.
חלפי עיצב על הבמה סדרה בלתי נשכחת של דמויות חלכאים ועלובי חיים, שהיופי והעומק האנושיים מבצבצים מתחת לכיעורם ולעליבותם.

באותה מידה ביטא בשירתו אהדה עמוקה לזולת, לזה הבודד והמנוכר ולזה הקרוב והאהוב. על שניהם העתיר חום ואינטימיות עמוקה. שיריו מבטאים את מזגו כאדם וכאמן - נלהב ואירוני, תמים וספקן, מוסרי וסלחן כאחד.
שיריו מצטיינים בפשטות וביושר, וקיים אצלו ויתור מחושב על הברקות, תחכום צורני ומהוקצעות לטובת שירה של שיח כמעט חשאי. נושאי שירתו הם אהבה, בדידות וקיום אנושי. "המלה הבודדת בשירתו של חלפי אינה מאופרת כלל," כתב מבקר ספרותי, "והיא כמו מרושלת ומלאת רחמים על עצמה".


רבים משיריו הולחנו. לאחר מותו נאספו כל שיריו באסופה המחזיקה שני כרכים ומכונה "אברהם חלפי - שירים".

מתוך אתר מט"ח

בלילה
מילים: אברהם חלפי
לחן: שם טוב לוי

בלילה נפלו ציפורים מן הקן,
ועצים רעדו בלילה.
והחיים הגדולים נהיו קטנים
ובכו לחיות.

אולי לא היה עוד דבר ברקיע.
אולי מעולם לא היה ברקיע דבר.
ורק מישהו,
כציפור שנפלה מן הקן,
דימה למצוא ברקיע דבר.

ולבכי היה טוב כי עודנו בכי,
וטוב לדמעות - כי דמעות הן
בלילה,
תמיד בלילה,
שואג סער איתן
ומכה על לב הענפים.
ונזכרים הענפים כי ליבם כואב.
ומישהו כציפור שנפלה מן הקן
וכענף שבור,
שאינו יודע מי הוא, מי הוא-
נופל גם הוא

ולבכי היה טוב כי עודנו בכי,...

בלילה נפלו ציפורים מן הקן,
ועצים רעדו בלילה.



כשהייתי ציפור ביער
מילים: אברהם חלפי
לחן: יעל גרמן

כשהייתי ציפור ביער
פגע בי חיצו של צייד
נע ונד.

קולו הלך אחרי:
- לכה דודי לקראת.
כשהייתי ציפור ביער
אה אה אה אה אה
והלכתי.
ועדיין לא שבתי.




יש אשר שקטים הם השמיים
מילים: אברהם חלפי
לחן: יהודית רביץ

יש אשר שקטים הם השמיים
ממים או מאבן
או מהרהור בצל של בין ערביים

זורם חולם עולם בערפיליו
עוד יום עוד דור
עוד נצח זמן
על פני חיי חלף
כמו הרהור בצל של בין ערביים

כי יש אשר שקטים הם השמיים





השיר על התוכי יוסי
מילים: אברהם חלפי
לחן: מיקי גבריאלוב


אקנה לי תוכי ושמו יהיה יוסי.
עמו אשוחח עת איש לא ישמע.
ואז אומר לו, אומר:
העצבות כמו כוס היא
ובה יין מר
מענבי הנשמה.

התדע, תוכי יוסי, אתה ילד לירי.
צפוי לך מוות שקט,
כה שקט.
ואז אנוכי בתוגת המאירי
אלחש לקירות: יוסי מת,
יוסי מת.

וישוב אפרך מהכלוב למולדת -
מן הכלוב הלבן לעפר הצהוב,
ערירי, בלי אישה תוכיה ויולדת.
לתוכי שכמוך אסור לאהוב.

אתה לא תאהב, יוסי, יוסי
אף פעם.

כמוך נולדו להנעים פטפוטים
עם כל משורר, שלבו אש וזעם,
בין לבבות אדישים וחוטאים.

כמוך הם רק צעצוע בבית,
למען יוכלו ילדים לשחק.
פטפט, תוכי יוסי,
נחמני כזית,
ליבי היום ריק.