ארז ביטון
עוד שירים








וכל מילה מיותרת

אתה יכול לצאת לכביש הראשי (443), ובעוד אתה מתדלק לשמוע אותו מדקלם משיריו.

בכריזה של סונול?
אני בדיוק צריך למלא טנק.....איזה 60 ליטר

לא סונול, התחנה החדשה שפתחו על הכביש בואכה הביתה.
בין הכניסה הראשונה (צפונית) לבין הראשית.
או שזה כן סונול ..?

זה דלק וקוראים לתחנה "ארז מודיעין" יש שם שירות חבילות של DHL
אתה יכול לבחור לקבל שם חבילות...... מאד נוח. קיבלת ילשם כבר מספר פרטי גיטרות לבן שלי פדלים אוזניות אולפן וכאלה....

אוקי,
עכשיו אתה מבין למה ארז מודיעין ...
(או שידעת קודם)

רק עכשיו קלטתי

רוני סומק

נולד ב-1951 בבגדאד למשפחת סומך, ועלה ארצה בשנת 1953. גדל והתחנך במעברה על גבול חולון ובת ים ולאחר מכן בשיכון ליד צהלה. למד בתיכון "השרון" בנווה מגן, שבו אחד המורים שהשפיעו עליו היה האמן רפי לביא. כשהיה בן 17 התפרסם לראשונה שיר שלו בעיתון. בשם המשפחה שלו נפלה טעות כתיב - סומק במקום סומך - ומאז דבק בשם החדש. סומק למד רישום במכון אבני וספרות ופילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב. היה מדריך חבורות רחוב וכיום מלמד ספרות בתיכון , בסמינר הקיבוצים ומנחה סדנה לכתיבה יוצרת. פרסם 11 ספרי שירה, והאחרון שבהם, עד כה, הוא "כח סוס". פרסם גם שני ספרי ילדים "כפתור הצחוק" ו"הקוף שלוף והקוף בלוף" (עם שירלי סומק).

ב-1997 הקליט בניו יורק את "נקמת הילד המגמגם" ובווינה את "קו העוני" - דיסקים משותפים עם המוזיקאי אליוט שארפ. ב-2001 הופיע הדיסק השלישי "קיצור תולדות הוודקה". ב-1998 הציג עם בני אפרת את "בית חרושת של הטבע" - שישה מיצבים בעקבות שירים. (התערוכה הוצגה בגלריית "המומחה" מטעם מוזיאון ישראל ובעקבותיה נוצר הווידאו-ארט "בית חרושת של הטבע" בבימויו של שחר בן-חור). ב-2004 הציג את "חוואג'ה ביאליק" - 10 רישומים ושיר בעקבות 9 שירים של ביאליק, ב-2007 את "ריה"ל מדריד" - 12 רישומים ושיר בעקבות 9 שירים של רבי יהודה הלוי, ב-2010 את "מפית", ב-2012 את "אגם הברבורים" וב-2014 את "שריטה במרפק השירה" (חמש התערוכות הוצגו במוזיאון לאמנות ישראלית שברמת-גן באצירתו של מאיר אהרונסון).

במסגרת חגיגות מאה שנים לתל אביב, הוצגה במאי 2009 בגלריה ד.ש. דנון בתל אביב, תערוכת מחווה לרוני סומק. עשרה אמנים הגיבו ביצירה פלאסטית לשירו "נשר של כתובת קעקע" מתוך ספרו "גן עדן לאורז".

על שירתו זכה בין השאר בפרס ראש הממשלה, פרס יהודה עמיחי לשירה, פרס רמת-גן לשירה 2010, פרס ראשון בתחרות שירי יין שנערכה בפסטיבל השירה הבינלאומי בסטרוגה, מקדוניה (2005) ובפרס הנס ברגהאוס לשירה מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי במאסטריכט, הולנד (2006).

ב-3 במאי 2012 הצטרף סומק לרשימת המייסדים של מפלגת "יש עתיד" בראשות יאיר לפיד.‏ סומק הוצב במקום ה-120 האחרון והסמלי ברשימת המפלגה לכנסת.‏

ב-2012 הוענק לו בשגרירות פולין בתל אביב "צלב אבירי השירות המופתי" של הרפובליקה הפולנית .

ב-2013 הוענק לו עיטור אביר במסדר האמנויות והספרות של ממשלת צרפת.

סומק נשוי לליאורה ומתגורר ברמת גן. השניים הורים לשירלי - בתם היחידה, איתה סומק כתב שניים מספריו לילדים: "כפתור הצחוק" ו-"הקוף שלוף והקוף בלוף".

סומק חבר במועצה של הקרן החדשה לישראל.

יצירתו

רבים משיריו תורגמו לשפות אחרות, בעיקר לאנגלית, אך גם לצרפתית, ערבית, קטלאנית ואלבנית ושפות נוספות. אחדים משיריו של סומק הולחנו, בין השאר בידי חנן יובל, סגול 59, נמרוד לב ויוני רועה. כמו כן, הוא הוציא אלבום משותף עם אמן הג'אז אליוט שארפ, בשם "נקמת הילד המגמגם" (Revenge of the stuttering child). האלבום נבחר על ידי מבקר המוזיקה הווארד מנדל כדיסק השנה, במשאל שערך הירחון הבריטי WIRE.

אבנים
מילים: רוני סומק
לחן: מיקי גבריאלוב

האגדה מספרת על בחורים
בכפר אחד שהיו משאירים אבן
בפתח הכפר כשיצאו למלחמות
מי שחזר השליך את האבן
לכל הרוחות מהאבנים של
המתים בנו אנדרטאות

הם השאירו אבן ליד גדר הכפר
ויצאו למלחמות
מי שחזר השליך אותן
לכל הרוחות ונותרו אנדרטאות

ליד הדלת הנשים תלו תמונות
הזיכרון קשה כמו חבל
הרוח סיתתה להם פנים קשות
קוסמטיקה של אבל

בחדר השינה האור עמום מדאגה
על הכרית רק ראש אחד
מי יחבק אותן הלילה
מי ינדוד בחלומן
מי ילטף אותן הלילה
מי יאבד בחלומן כמו נע ונד

בגשם הן רוכסות את כל הכפתורים
במעיל הרוח הצהוב
נותנות לסערה להכות לכל הכיוונים
גם הן צריכות לנשוב

בחדר השינה...
מי יחבק ...

הם השאירו...



שיר לילדה שעוד לא נולדה
מילים: רוני סומק
לחן: מיקי גבריאלוב


את שלא נולדת עדיין
ציירי לנו קשת בשמיים
ועלה ירוק על גדר הבית
תקשרי סרטים ורודים
סביב לעננים

את שלא נולדת עדיין
שמרי על האודם בשפתיים
הוא ישמור אותך כשתצאי לשם
את תגידי רק שושן ותשתלי אהבה

זהו שיר לילדה שעדיין לא נולדה

כשתהיי בגן יספרו לך
על זאב רשע שטרף כבשה
את תפחדי מעט ותלטפי בובה
ותסתירי אותה מתחת למיטה

זהו שיר...

קו העוני
מילים: רוני סומק
לחן: חנן יובל

כאילו אפשר למתוח קו ולומר: מתחתיו העוני.
הנה הלחם שבציבעי איפור זולים נהיה שחור
והזיתים בצלחת קטנה על מפת השולחן.
באוויר, עפו יונים במטס הצדעה
לצלילי הפעמון שביד מוכר הנפט בעגלה האדומה,
והיה גם קול הנחיתה של מגפי הגומי באדמה הבוצית.
הייתי ילד, בבית שקראו לו צריף,
בשכונה שאמרו עליה מעברה.
הקו היחיד שראיתי היה קו האופק
ומתחתיו הכל נראה עוני.

אבא קובנר (1918־1987)


אבא קובנר נולד בסבסטופול, שבחצי-האי קרים, אוקראינה, בא' בניסן תרע"ח, 14 במארס 1918. גדל בווילנה ולמד בגימנסיה העברית הנודעת בעיר. מנעוריו היה פעיל ב"השומר הצעיר". עם פרוץ מלחמת-העולם השניה הסתתר במנזר. אחרי כן חזר לגטו וילנה, נמנה עם מפקדי הארגון היהודי הלוחם והיה מפקד חטיבת הפרטיזנים היהודים ("הנוקמים") ביערות רודניקי. עלה ארצה ב-1945 מחופש כחייל בריטי והצטרף לקיבוץ עין־החורש. במלחמת העצמאות שרת כקצין תרבות של חטיבת "גבעתי" וה"דף הקרבי" שהפיץ בין הלוחמים הוציא לו מוניטין. החל לפרסם שירים עוד בהיותו בגטו והמשיך בכתיבתו בארץ. ספרי השירה שלו הציבוהו בשורה הראשונה של משוררי דור השואה והתקומה. החשובה ביצירותיו בפרוזה היא הטרילוגיה "פנים אל פנים", שנסבה על חטיבת "גבעתי" במלחמת העצמאות. בשנות השבעים היה אבא קובנר מעורב בתכנון מוזיאון בית התפוצות בתל-אביב. אבא קובנר זכה ב-1961 בפרס שלונסקי על הרומן "פנים אל פנים", ב-1968 זכה בפרס ברנר על הפואמה "אחות קטנה", ב-1970 זכה בפרס ישראל ליוצר מקורי ובפברואר 1978 זכה בפרס ביאליק לספרות יפה לשנת תשל"ח. אבא קובנר נפטר ביום שישי, יום ב' של ראש השנה תשמ"ח, 25 באוקטובר 1987 ונטמן בקיבוצו, עין החורש.


שיר שנכתב כקפה כסית........

ערב טוב, אותו ערב טוב, הפוך
פעמיים הפוך, בבקשה.
יחִ יאֵ ל וְ לֵ אָ ה כבר פה:
כל אֶחד ממתין לאחֵר. נָ תָ ן יקח ברנדי כפול. "בשבילי תה" (ז ו סמָ ן
בחיוך)
"אם אפשר בלי סֻכָּר"... קונם! אם אבין
מה טעמו של תה בלי
אֱ לִ יעַ ז כרגיל מאחר, פֶּ ן יבוא כשיתפכח;
הַ מָּ אֶ סְ טְ ר ו בזמן האחרון מאֹהב
בתיאטרון הילדים –
"נָתָן! בַּ ת-מִ רְ ים רוצה להגיד לו משהו
דחוף", בידו האחת לופת חַ צְ קְ 'ל את שפופרת הטלפון,
בשניה את כרסו.
כָּ סִ ית עוד פתוחה, ערב טוב, ערבטוב, ידידי
פוחתים והולכים:
דיזנגוף 46 לא עונה, בחציה, באור הכחֹל
הם עוברים לא שבים.


וכך הכיר את פניך לי' בת מריםוְ כָךְ הִכִּיר אֶת פָּנַיִךְ. הַיָּם מֵאֲחוֹרֵי עָרְפּוֹ כְּצִלּוֹ הִתְכַּוֵּץ. לִפְנֵי הַדֶּלֶת.רָאָה אֶת הַנֵּר שֶׁלֹא יֻפְקַע עוֹד.וְהוּא זָכַר תַּעְתּוּעֵי כּוֹכָב בְּיַעַר הַטְבוּעִים וְהַפַּעֲמון צִלְצֵל – יֶלֶד! שָׁמַע,יֶלֶד.מֵאֲחוֹרֵי שְׂפָתַיִם צָבוֹת לָעוּ בְּלוּאֵי מִלִּים,בְּבַת אַחַת נָסוֹג אָחוֹר הַגַּל וּבַדְּמָמָה בִּצְלִיל חוֹזֵר נָפַל אָזרֶגֶב עַל פְּנֵי רֶגֶב.וְכָךְ קָלַט גַּם שָׁם אֶת קוֹל מִטַּת אִמּוֹ שׁוֹקַעַת לְאִטָּה, גֶּשֶׁם עָכוּר אֵין פֵּשֶׁר....... חָנוּק מִפֶּה עַד פֶּה בֵּית הַנְּתִיבוֹת. מְחַפֵּשׂ הוֹלֵךְ אַחַר פָּנֶיהָ.מֻקָּף אֵימַת הַשׁוֹעֲטִים עוֹד הוּא זוֹחֵל בֵּין הַצְּרוֹרוֹת וְהַצְרוּרִים- יֶלֶד, זָעַק, זְהִירוּת! כָּאן יֶלֶד.וְכָךְ הִכִּיר אֶת פָּנַיִךְ. מִקֵּץ מִקֵּץ עַל שְׂפַתיַמָּה שֶׁל תֵל אָבִיב נִצַּבְתְּ מִבְּלִי חֲשָׁד,רַק מֵצַח רָם כּפָרָשָׁה פְּתוּחָה מִקְּלָף רָעַד מוּל הַגַּלִּים, שֶׁמֶשׁ תִּיכוֹנָה קָשְׁרָה כִּתְרֵי מַלְכוּת לְרֹאשׁ יַמָּהּ שֶׁל תֵל אָבִיב כְּשֶׁהַפָּלִיט בְּעוֹר שִׁנָיו אָחַז כָּאן בְּיָדֵךְ, רְאִי! אָמַר, הֵבֵאתִי צָעִיף שָׁחֹר מִמֶּרְחַקִּים. דֶרֶך 12 גְבוּלוֹת נְשָׂאתִיו הִנֵה הוּא עַל כְּתֵפֵךְ.