אבא קובנר (1918־1987)


אבא קובנר נולד בסבסטופול, שבחצי-האי קרים, אוקראינה, בא' בניסן תרע"ח, 14 במארס 1918. גדל בווילנה ולמד בגימנסיה העברית הנודעת בעיר. מנעוריו היה פעיל ב"השומר הצעיר". עם פרוץ מלחמת-העולם השניה הסתתר במנזר. אחרי כן חזר לגטו וילנה, נמנה עם מפקדי הארגון היהודי הלוחם והיה מפקד חטיבת הפרטיזנים היהודים ("הנוקמים") ביערות רודניקי. עלה ארצה ב-1945 מחופש כחייל בריטי והצטרף לקיבוץ עין־החורש. במלחמת העצמאות שרת כקצין תרבות של חטיבת "גבעתי" וה"דף הקרבי" שהפיץ בין הלוחמים הוציא לו מוניטין. החל לפרסם שירים עוד בהיותו בגטו והמשיך בכתיבתו בארץ. ספרי השירה שלו הציבוהו בשורה הראשונה של משוררי דור השואה והתקומה. החשובה ביצירותיו בפרוזה היא הטרילוגיה "פנים אל פנים", שנסבה על חטיבת "גבעתי" במלחמת העצמאות. בשנות השבעים היה אבא קובנר מעורב בתכנון מוזיאון בית התפוצות בתל-אביב. אבא קובנר זכה ב-1961 בפרס שלונסקי על הרומן "פנים אל פנים", ב-1968 זכה בפרס ברנר על הפואמה "אחות קטנה", ב-1970 זכה בפרס ישראל ליוצר מקורי ובפברואר 1978 זכה בפרס ביאליק לספרות יפה לשנת תשל"ח. אבא קובנר נפטר ביום שישי, יום ב' של ראש השנה תשמ"ח, 25 באוקטובר 1987 ונטמן בקיבוצו, עין החורש.


שיר שנכתב כקפה כסית........

ערב טוב, אותו ערב טוב, הפוך
פעמיים הפוך, בבקשה.
יחִ יאֵ ל וְ לֵ אָ ה כבר פה:
כל אֶחד ממתין לאחֵר. נָ תָ ן יקח ברנדי כפול. "בשבילי תה" (ז ו סמָ ן
בחיוך)
"אם אפשר בלי סֻכָּר"... קונם! אם אבין
מה טעמו של תה בלי
אֱ לִ יעַ ז כרגיל מאחר, פֶּ ן יבוא כשיתפכח;
הַ מָּ אֶ סְ טְ ר ו בזמן האחרון מאֹהב
בתיאטרון הילדים –
"נָתָן! בַּ ת-מִ רְ ים רוצה להגיד לו משהו
דחוף", בידו האחת לופת חַ צְ קְ 'ל את שפופרת הטלפון,
בשניה את כרסו.
כָּ סִ ית עוד פתוחה, ערב טוב, ערבטוב, ידידי
פוחתים והולכים:
דיזנגוף 46 לא עונה, בחציה, באור הכחֹל
הם עוברים לא שבים.


וכך הכיר את פניך לי' בת מריםוְ כָךְ הִכִּיר אֶת פָּנַיִךְ. הַיָּם מֵאֲחוֹרֵי עָרְפּוֹ כְּצִלּוֹ הִתְכַּוֵּץ. לִפְנֵי הַדֶּלֶת.רָאָה אֶת הַנֵּר שֶׁלֹא יֻפְקַע עוֹד.וְהוּא זָכַר תַּעְתּוּעֵי כּוֹכָב בְּיַעַר הַטְבוּעִים וְהַפַּעֲמון צִלְצֵל – יֶלֶד! שָׁמַע,יֶלֶד.מֵאֲחוֹרֵי שְׂפָתַיִם צָבוֹת לָעוּ בְּלוּאֵי מִלִּים,בְּבַת אַחַת נָסוֹג אָחוֹר הַגַּל וּבַדְּמָמָה בִּצְלִיל חוֹזֵר נָפַל אָזרֶגֶב עַל פְּנֵי רֶגֶב.וְכָךְ קָלַט גַּם שָׁם אֶת קוֹל מִטַּת אִמּוֹ שׁוֹקַעַת לְאִטָּה, גֶּשֶׁם עָכוּר אֵין פֵּשֶׁר....... חָנוּק מִפֶּה עַד פֶּה בֵּית הַנְּתִיבוֹת. מְחַפֵּשׂ הוֹלֵךְ אַחַר פָּנֶיהָ.מֻקָּף אֵימַת הַשׁוֹעֲטִים עוֹד הוּא זוֹחֵל בֵּין הַצְּרוֹרוֹת וְהַצְרוּרִים- יֶלֶד, זָעַק, זְהִירוּת! כָּאן יֶלֶד.וְכָךְ הִכִּיר אֶת פָּנַיִךְ. מִקֵּץ מִקֵּץ עַל שְׂפַתיַמָּה שֶׁל תֵל אָבִיב נִצַּבְתְּ מִבְּלִי חֲשָׁד,רַק מֵצַח רָם כּפָרָשָׁה פְּתוּחָה מִקְּלָף רָעַד מוּל הַגַּלִּים, שֶׁמֶשׁ תִּיכוֹנָה קָשְׁרָה כִּתְרֵי מַלְכוּת לְרֹאשׁ יַמָּהּ שֶׁל תֵל אָבִיב כְּשֶׁהַפָּלִיט בְּעוֹר שִׁנָיו אָחַז כָּאן בְּיָדֵךְ, רְאִי! אָמַר, הֵבֵאתִי צָעִיף שָׁחֹר מִמֶּרְחַקִּים. דֶרֶך 12 גְבוּלוֹת נְשָׂאתִיו הִנֵה הוּא עַל כְּתֵפֵךְ.

חנה סנש (1921־1944)


חנה סנש נולדה בבודפשט, הונגריה בי"א בתמוז תרפ"א, 17 ביולי 1921. אביה, בלא סנש (שמו האמיתי היה שמואל שלזינגר) היה סופר יהודי-הונגרי שנפטר בילדותה. חנה חונכה בהשראת אמה ובהשפעתה. היא פנתה מגיל צעיר ביותר לציונות וללימוד עברית. ב-1939 עלתה ארצה ולמדה בבית הספר לצעירות בנהלל. לאחר שנתיים הצטרפה לקיבוץ שדות-ים בקיסריה. בשלהי 1943 למדה אלחוטאות וצניחה במטרה לפעול מאחורי קווי האויב הגרמני באירופה. במארס 1944 יצאה לשליחותה וצנחה ביוגוסלביה על מנת לעבור את הגבול ולהגיע לבודפשט. במאי 1944 נכבשה הונגריה ותוך חיפושי דרכים, נתפסה ליד הגבול ההונגרי ונחקרה בעינויים. לבסוף הועברה לבית-הסוהר בבודפשט ושם הוצאה להורג בכ"א בחשון תש"ה, 7 בנובמבר 1944. עצמותיה הועלו ארצה ב-1950 ונטמנו בהר-הרצל בירושלים.
חנה סנש החלה את כתיבתה בהונגרית בהיותה בת 13 וניהלה יומן. החלה לכתוב עברית עוד בטרם עלייתה ארצה ומ-1940 אף החלה לכתוב שירה עברית. שירה העברי האחרון "אשרי הגפרור" הוא מראשית מאי 1944. לאחר מותה יצא המחזה שלה "הכינור", מחזה מחיי הקיבוץ (תש"ו) ובאותה שנה הופיע הקובץ "חנה סנש, שליחותה ומותה" בעריכת משה ברסלבסקי (הקובץ יצא במהדורות רבות, מורחבות הכוללים גם את המחזה וכן תרגומים מהונגרית לעברית שתורגמו על-ידי אביגדור המאירי).


"אלי, שלא יגמר לעולם החול והים, רשרוש של המים, ברק השמים, תפילת האדם."

ההד
קצת אחרת
מילים: לאה גולדברג
לחן: שם טוב לוי



הנה בטבור השמיים עומד ההד
כענן כבד עקר ללא מטר.
עומד ואיננו חוזר אל קולי הבודד,
אל קולי האובד, המיותם, המיותר.

אשא לשמיים קרים תפילה דלה,
אפיל תחנוני אימה מול הדממה:
שמיים בקשו רחמים על מילה שגמלה,
אל יהי השיר לשממה.

להקת קצת אחרת:
הייתה בזמנו עוף מוזר בשנת 1974.
אני זוכר בהופעה הראשונה או השנייה בקושי הגיע קהל.
אני התחברתי אליהם מיד,וגם רכשתי את התקליט.
אחרי שנתיים,גרוניך הלך ללמוד בארה"ב והלהקה התפרקה.
7 שנים לאחר מכן הם התאחדו שוב,ומאז הכל היסטוריה.

להקת על. שנים התענגתי על האלבום הזה.....


עוד שני אלבומי חובה -

ששת


בדרך הגדולה
מילים: נתן אלתרמן
לחן: שם טוב לוי

ענבלים במרעה ושריקות
ושדה בזהב עד ערב.
דומיית בארות ירוקות,
מרחבים שלי ודרך.

העצים שעלו מן הטל,
נוצצים כזכוכית ומתכת.
להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל
ואמות ואוסיף ללכת.

ששת


בלילות הסתיו
אנה אקהרד
מילים: דוד פוגל
לחן: שם טוב לוי


בלילות הסתיו נופל ביערים
עלה לא נראה
ושוכב דומם
לארץ

בנחלים יקפוץ הדג אל המים
והד נקישה לחה
יעל באופל

במרחק השחור נזרעות דהרות
סוסים לא נראים
הנמסים והולכים

כל אלה ישמע ההלך העייף
ורעד יעבור
את בשרו



מאחוריה צלילים
ציור
מתי כספי
מילים: שלמה גרוניך
לחן: מתי כספי ושלמה גרוניך

ים כחול, סירה ונשר
שמש זהב אדום.

עינים קטנות מסתכלות וחוקרות
מציירות לי את כל העולם,
פי רי פי פי...

בית עם גן ושובך יונים
וילדה בשמלה של פרחים.

אבא ואמא, אני שם באמצע,
מטיילים לנו עם כוכבים,
פי רי פי פי...

עפיפון וציפור,
אוירון בשמים
ולוין,
אלוהים זה רחוק,
זה רחוק.

ופתאום אני הילד,

שחי מחדש בעולם של צבעים,
מצייר לי את כל העולם.
חי מחדש בעולם של צבעים,
מצייר לי את כל העולם,
פי רי פי פי...

אה...

יש שירים -כמו לדוגמא שני הנ"ל - [יפים מאוד] - שלא ייאמן שהצליחו להלחין אותם, לבצע ואפילו יצאו ראוי.

אבי היקר
מילים: חנוך לוין
לחן: זוהר לוי


אבי היקר, כשתעמוד על קברי
זקן ועייף ומאוד ערירי
ותראה איך טומנים את גופי בעפר
ואתה עומד מעלי, אבי

אל תעמוד אז גאה כל כך
ואל תזקוף את ראשך, אבי
נשארנו עכשיו בשר מול בשר
וזהו הזמן לבכות, אבי

אז תן לעינייך לבכות על עיניי
ואל תחריש למען כבודי
דבר מה שהיה חשוב מכבוד
מוטל עכשיו לרגלייך, אבי

ואל תאמר שהקרבת קורבן
כי מי שהקריב הייתי אני
ואל תדבר מילים גבוהות
כי אני כבר מאוד נמוך, אבי

אבי היקר, כשתעמוד על קברי
זקן ועייף ומאוד ערירי
ותראה איך טומנים את גופי בעפר
בקש אז ממני סליחה, אבי

יום שבת האחרון- ישראל גוריון, תיקי דיין, ויוסי גרבר עמדו, זוהר לוי ישב (בכיסא גלגלים), וכולם חתמו על עותקים של 'מלכת האמבטיה' בתקליט. חנוך לוין לא הגיע..

תופעה

למרות הערצתי לחנוך לוין,כ״בוגר״מלחמות ההתשה הראשונה והשנייה,
קשה לי עד היום עם מלכת האמבטיה.
במרחק הזמן,כשאני חושב על מה שעברנו שם,אני מאמין שהבריירה הייתה גרועה יותר.
אך מי אני שאשפוט,ההיסטוריה תעשה זאת טוב יותר.