זהירות – CAUTION
הקטע הבא עלול להיות דביק מה ... ועלול להיות נגוע במעט רגשנות ...
לכן ... מי שפוסטים ממין אלה משפיעים עליו באופן שלילי או שהוא מתקשה לקרוא ולא לסבול מזה.
אני ממליץ לו ללחוץ כעת על BACK ולעבור מהר ל YNET ולקרוא על התחמשות הגרעין של איראן.
יום שישי בבוקר לאחר כל הסידורים המרגיזים והמחייבים והישיבה מול הסט אפ ושמיעת CHARLIE HADEN בהנהגת האיטלקי המוכשר ENRICO PIERANUNZI בשיתוף PAUL MOTIAN
והמעבר לאחר מכן ל- VAN CLIBURN מנגן נפלא את רחמנינוף עושים לי כניראה "לא טוב".
לא טוב בזהשאני מצליח לשבת עם הלפ טופ עלי ולהוציא מחשבות אישיות שונות אל הכתב. המוסיקה הזו היא כמו סוג של תרפיה, מכניסה אותי למדיטציה וכמו שכיבה על הספה מול הפסיכולוג מוציאה דברים שביום יום הם עולים אך נשארים סגורים ונעולים עד הגלגול הבא.
הנאה מוסיקלית גדולה עוברת עלי בימים האחרונים.
הנאה גדולה שנובעת משינוי ותוספת שהתבצע (חלקו הגדול בגללי) אצלי בסט אפ.
אני יודע שמרכיב מסוים שמשפיע על ההנאה (ואולי אפילו לא מבוטל) זוהי השפעה פסיכו משהו שנובעת מנוסטלגיה והתרפקות על עבר.
מה שקורה אני מניח אצל אנשים שמזה זמן מה כבר לא עושים מילואים ... והקרחת בראש היא לא בגלל שהם אוהבים להסתפר קצוץ.
השפעה שנובעת מזיכרונות, רובם טובים ונעימים, מימים ששמעתי הרבה פינק פלוייד, רוברט ווייט, ווייט סנייק ו ... שומו שמים ... ACDC. זה היה מהמקור היחיד שהכרתי למוסיקה (פרט כמובן לווקמן איווה שהקלטתי עליו והיה פק"ל קבוע איתי בתיכון).
לא הכרתי את המושג "מילה דיגיטלית" אך הכרתי את המושג "מילה בינארית" וגם זאת כי זה היה חלק מהחומר שלמדתי לבחינות.
מימים שחרשתי את BALADS של קולטרין, את KIND OF BLUE של מיילס דיוויס ואת SUMMERTIME בביצוע של אלה וארמסטרונג שוב ושוב ולא ראיתי בזה משהו חריג שאני צריך לקום בכל פעם ולהזיז אחורה את המחט (וזה קרה המון) במקום לשבת בכורסא וללחוץ על השלט BACK.
החלק הארי בוודאי מגיע מהאיכות הגבוהה של הפטיפון שמשתקפת בשקיפות נהדרת, בפרוט רב ורזולוציה גבוהה. בעיקר בפתיחות של סאונד מאוד גבוהה. המרחב המוסיקלי הרבה יותר גדול. יש משהו מאוד אמיתי בצליל שיוצא החוצה .
הרגעו ... אני יודע שהמלה "אמיתי" יכולה להקפיץ כאן כל מיני מהנדסי עיבוד אותות ומהנדסי חשמל שיסבירו לי למה אני טועה במינוחים ה- VEG ים האלו ולמה זה לא יתכן.
אז ראשית תדעו (וכמובן שאני לא חושב ומאמין שזה צריך להשפיע על משהו ...) שאני מכיר (טוב) את משפט ניקוויסט.
שנית אני מתאר תחושות שאני מרגיש כשאני מאזין ולא בהכרח דומות אצל אחר.
שלישית יש לקחת בחשבון שיש הבדלים (מהותיים) בין תקליטים שונים (באיכות).
אני יודע ומודע שהתהליך של שמיעת מוסיקה מתקליט לא הגיונית לחלוטין והרבה יותר לוגי לשים דיסק (מה שעדין קורה אצלי ...) בלי לנקות ובלי נעלים ולא לקום כל 3 שירים ולהחליף צד (ושוב לנקות ...).
לא הגיוני שצריך לשלם על תקליט חדש טוב במחיר שווה ערך לשנים עד חמישה דיסקים.
לא הגיוני שצריך לשבת בסבלנות אין קץ ובתענוג בלתי נתפס ולכייל פרמטרים מכנים שונים בפטיפון. לשבת לשמוע תקליט ולהחליט שהכיוון לא מספיק, לקום ולהתחיל את התהליך מחדש והכי ביזארי ... שאתה נהנה מזה.
לא הגיוני בפרט בעידן האינסטנס של "מנה חמה". בעידן ה-4 דקות במיקרו ויש לך פופקורן ותוכל לשבת ולראות סרט שהורדת אתמול שיצא לאקרנים בארה"ב לפני פחות מחודש ויגיע לארץ בעוד 6 חודשים. בעידן המיזעור של נשיאת 3MP בגודל מינימלי שסוחב כמות אדירה של אלבומים. לא הגיוני בעידן של "משה מלצר מחולון".
לא נראה סביר שתצליחו לשכנע אותי בחוסר הגיון שבזה לא משום שאני (גם) עקשן אלא יותר בגלל שחלק מהטענות אני מכיר אותן טוב, מסכים איתן ויותר מזה אני מתריס אותן כנגד עצמי.
לכן זה בלתי נתפס ההנאה הזו שאני מרגיש בהאזנה לפורמט הזה שאבד עליו הכלח ונאמרו עליו הספדים אין סוף. בלתי נתפס ההנאה הזו בהקשבת למוסיקה בהקשבה שנלווית אליה תהליך ארוך, איטי שמחייב סבלנות.
איך אומרת בארץ נהדרת חברת הכנסת סלוצקיין במבטא רוסי כבד ... "אני נהיניתי ..."
