שאלה שעלתה בראשי בעת האחרונה, בבניית גוף של רמקול יש שתי אסכולות עיקריות, הראשונה מדברת על חיזוק גוף הרמקול כך שלמעשה הגוף יהיה ניטראלי, מת מבחינה אקוסטית, כלומר שלא יעביר תנודות – נראה לי שחוד החנית נמצא אצל חברות דוגמת Magico המייצרות רמקולים מאלומיניום או חומרים אקזוטים יותר.

האסכולה השנייה נוקטת בשיטה שונה לגמרי היא מסתכלת על גוף הרמקול כחלק חי נוסף לדרייברים, כלומר הגוף מהווה חלק מ"כלי" הנגינה עצמו, אסכולה זו מיוצגת היטב ע"י חברת Brodmann Acoustics.

אומנם מה שנחשב הוא התוצאה הסופית אך האם לדעתכם יש שיטה נכונה יותר ולמה?


תודה

אין מחלוקת שצריך תיבה עם מסה מכובדת , תיבות קלות מדי הם בעייתיות .

לרמקולי HARBETH,SPENDOR,תיבה קלה.
והם אינם נחשבים לרמקולים בעייתיים.

אתה מתכוון יחסית לעומת אלו שממש כבדים .

יחסית לכל התחום..

קח לדוגמא את הספנדור A9 ,
http://www.spendoraudio.com/HTML/A9_specification.html

שוקל 27 ק"ג זה לא ממש משקל קל לרמקול רצפתי כזה . צריך להגיד יחסית לרמקולים שממש כבדים .

מה זה נכון יותר? אין רפרנס אחיד (the absolute sound) שמולו משווים כל תוצאה ותוצאה. בקיצור מה שעושה טוב על הנשמה הולך.
כל מתכנן רמקולים יגיד שהשיטה שלו הכי טובה.
נ.ב. אם אתה רוצה לשמוע ברודמן, שלח לי לפרטי, אתה מוזמן.

הכי טוב זה בלי תיבה בכלל כדי לקבל ניטרליות ופירוט כמו מרטין לוגן ושאר הרמקולים הפתוחים. הבעייה איתם זה החלק הנמוך שחסר וגם העמדה לכן המיקום שלהם יותר מוגבל אבל כשזה עובד זה יכול להשמע יותר טוב מרמקול רגיל יקר

תודה רבה על ההצעה האדיבה

האמת שהניסיון שלי עם רמקולים ללא תיבה מסתיים בפעם אחת בחנות אודיו בדאלאס, רמקולים פלנאריים של מגנאפאן, החויה היתה מדהימה.