הסופר הצרפתי אונורה דה באלזאק הוא הסופר האהוב עליי.
האודיסיאה שלו "הקומדיה האנושית", היא מיקרוקוסמוס של החברה הצרפתית בזמן ולאחר המהפכה הצרפתית.
בניגוד למשורר האיטלקי הגדול של תקופת הרנסאנס, הפלורנטיני (שחי בגלות רוב ימיו) דנטה אליגיירי, במקום לכתוב על הנעשה בשאול מתחת לאדמה או בגן העדן במרומים, באלזאק התרכז בגיהינום האנושי מעל פני האדמה..
בניתוח קר, בעזרת איזמל חד, הוא מנתח את החולי והריקבון של החברה האנושית, זו של המלוכה והבורגנות הצרפתית.
טבען של מהפכות (כפי שכתב ויקטור הוגו ב "עלובי החיים") הן, שהן כמו רעידות אדמה, מפזרות את האנשים כמו אבנים לכל עבר, ומותירות צלקות.
באלזאק תיאר בעט אומן את כל אלה, את המורסות של החברה, את כוחו המשחית של הממון, את האשליות האבודות ואת חולשתו הגדולה של בן האנוש, את הצביעות והדו-פרצופיות, את ההרס, את החמלה ומעשי החסד הגדולים והקטנים כאחד.
האפופיה שלו, הפרוסה על פני עשרות כרכים, עוסקת בתבל כולה של הספקטרום האנושי - טיפוסים ודמויות שמופיעות בזמנים שונים, ביצירות שונות, הם כמו מפגש עם ידידים ומכרים ותיקים - דמויות כמו עורך הדין הצעיר והשאפתן אז'ן רסטיניאק, שיעשה הכל על מנת להתקדם ולהשיג סטטוס גבוה בחברה הגבוהה, או חברו משכבר הימים, הרופא הצעיר הוראס ביאנשון, האנושי כל כך, או המלווה בריבית הקמצן והציני, שינצל כל חולשת אנוש גובסק, או הפושע הנמלט ווטרן או כפי שמופיע ברומן אחר - ז'אק קולן - כל אלה הן דמויות מרהיבות וגדולות מהחיים, שבאלזאק עקב אחריהן מקרוב והראה את הההתפחות שלהן במהלך השנים ולאורך רומנים שונים.
היכולת של באלזאק לתאר את הנפש האנושית או יותר נכון, את הפתולוגיה שלה אין לה אח ורע..
יכולת ההבחנה שלו והאנליזה של הדמות היא מפעימה ומטלטלת בעוצמתה - ברומן האפי שלו "עלובי החיים". בפרק המכונה "ארגו", הוגו מכנה את באלזאק - "המומחה הגדול של לב האדם".
היכולת שלו לתאר תיאור פיזי של דמות, כמו למשל את דמותו של המלווה בריבית גובסק, ויחד עם זאת, עם כל פגם וכיעור בפניו או גופו, לייחס לכך גם פגם נפשי היא אומנות בפני עצמה.
בעקבות תיאוריו, ניתן פשוט לקחת עפרון ונייר ולצייר את דמותו של גובסק ולא רק הוא, אף דמויות קטנות ושוליות זכו אצלו לנחת האיזמל החד שלו.
במבוא שלו ל"קומדיה האנושית" הוא מתאר את החברה של אותם הימים כאוסף של חיות.
הוא לא היה היחיד, איתו היה גם סטנדאל, הוגו, אמיל זולא, אז'ן סו, פלובר, מרימה ולאחריהם, אנטול פראנס ופרנסואה מוריאק - כל אלה, הם ממשיכי דרכו ו"תלמידיו" הספרותיים.
לא מעט ביוגרפיות נכתבו עליו, בין השאר, גם זו של הסופר האוסטרי הגדול סטפן צוייג, שהיא פנינה בפני עצמה.
אשרינו, שכמה מיצירותיו הגדולות תורגמו לעברית, אם כי הרבה מהן תורגמו מזמן ומרביתן כבר לא מודפסות וחבל...
...anyway
ראיתי ושמעתי אותם לראשונה אצל עופר..
שחורי.
למי שעקב אחרי הפרקים הקודמים, אתם כבר יודעים שמדיי פעם אני נוהג לפקוד את ביתו הפרטי, לאכול תמרים ולשוחח שיח אינטלקטואלי עם החתול המזדקן בן ה - 19... אלה הזקנים ניחנו כבר בתבונה ונסיון חיים שלנו הצעירים יש עוד מה ללמוד -
עד 120!
לאחרונה, עופר דאג להכניס כלב פרא צעיר מגזע כנעני, שהפך את חייו של החתול השקט לגיהינום וכדי לתפוס מעט מנוחה ונחת, החתול שם את פעמיו ונפשו אל עבר ההריסות של תמ"א 38, שנרקמת לנגד עיניהם המשתאות של משפחת שחורי..
ובכן, שמתי את פעמיי אל ביתו וכך פגשתי את החתול ואת הרמקולים שלשמם התכנסנו כאן - Brodmann VC7.
אצל עופר הם נקראים Bosendorfer, שזה שמו של היצרן הקודם - אחד מיצרני הפסנתרים ופסנתרי הכנף הגדולים בעולם מוינה, לצד יצרנים גדולים כמו סטיינוואי ובכשטיין.
ואם תרצו ויש את נפשכם לדעת, ואתם מבקרים בוינה, הרי שהחנות של ברודמן/בוזנדורפר נמצאת מצידו השני של בית המקדש למוזיקה - אולם המוזיקפריין - פלא ארכיטקטוני ואקוסטי. לא רחוק מכנסיית קרל.
ואכן, הרמקולים עשויים עבודת יד ובעלי כנפי עץ, ממש כמו הפסנתרים, הם מרהיבים למראה ונשמעים פנטסטי.
זוהי למעשה תיבת עץ מנגנת..
חוויה גדולה לשמוע דרכם נגינת פסנתר, כינור צ'לו, מוזיקה סימפונית, קאמרית, ווקאלית, טריו ג'אז, גיטרה אקוסטית, לאוטה רוק, אינדי, אמביינט ואפילו שומו שמיים, אסף אבידן.. ואיך שהמצילות והמברשות של התופים נשמעות - חלום.. והבאס של גרי פיקוק והמצילות של ז'אק דה ז'ונט.. והזימזומים והגניחות של קית' ג'ארט.. והפסונתר.. Never let me go
הצליל הולוגרפי שקוף, מפורט כמו מימיו השקופים של אגם הולשטאט באוסטריה, בדרך מוינה לזאלצבורג.
ואכן, רמקולים אלה משמשים את אחד האולמות של פסטיבל זאלצבורג הנודע
חוויה גדולה לשמוע אותם מנגנים ולהתפעל מיופיים.
ובכן, לאחר כמה חישובים, הזמנתי לעצמי זוג כזה, שהרי אתם מכירים את הפילוסופיה שלי - חיים כל יום ומתים פעם אחת, הווה אומר, כל יום הוא יום משמעותי וחייב האדם לעשות לעצמו משהו שישמח אותו ברמה היומית, אפילו משהו קטן.
לאחר שהגיעו אליי וחוברו ע"י עופר, שמענו קצת מוזיקה, כזאת ואחרת ומיד התפרס על פניי חיוך, כזה חיוך כמו שמופיע אצלי כאשר אני נמצא בנתב"ג, ליד כיכר המזרקה, רואה את לוחות הטיסות ואת הפרוזדורים הארוכים וחושב לעצמי שהנה, עוד מעט גם אני ממריא מכאן לאן שהוא...כזה חיוך..
ועופר, כל הזמן חפר לי בשכל שרמקולים אלה נשמעים במיטבם עם מגבר SS ואילו אני אמרתי לו שאני סקרן מאוד לשמוע אותם עם הגברת מנורות והוא בשלו..
ומה רבו תחינותיי עד שיום אחד הביא אליי שני מונובלוקים מנורתיים של חברת טור (Thor), ולאחר שחיברנו אותם לפרה הפאסיבי של אלגרי טאונשנד ולרמקולים, מה רבה הייתה התדהמה של המאסטרו... עולם חדש נגלה באוזניו והוא נאלץ להודות שחייבים לנסות...
ובכן, לאחר שהמגברים האלה שרצו אצלי כמה שבועות, החלטתי שאני בנוי למשהו גדול יותר ולקחתי ממנו את המונובלוקים של ויקטור לם ז"ל Lamm ML1, והשמחה גדולה..
עשו לעצמכם טובה קטנה, תקשיבו לרמקולים אלה..
ומה הקשר לאונורה דה באלזאק...,? שום קשר..
Brodmann VC7בית המקדש בוינה:
)
