רוקפור - העולם המופלא
המלצה חמה.
אמנם ללא אלי לולאי. אבל לשיר בעברית שוב, עושה להם רק טוב.
קשה מאד לאפיין את הסגנון המוסיקלי: רוק\פופ\פולק\פסיכודאלי ובעברית.
מתחילים באיזה רגע של נוסטלגיה - השיר הראשון "העולם המופלא", האלבום תמונות האלמותי שבני גילי (ואני גם כמובן) אספו בשקיקה. מרגיש כמו מערבולת של רוק \ פסיכודאלי ועוד הרבה דברים...
אני מוכרח לספר כאנקדוטה אולי (קונטרה לסיפורי האישה מהמטבח שפתאום אומרת לך - וואו המערכת נשמעת יותר טוב) - שמתי את האלבום היום בבוקר בווליום חזק כשהאשה והילדים איתי בחצר. הבן הבכור שלי (5.5) פשוט התחיל לזמזם יחד עם הרצועה של "אין לך אלוהים"... (מספר 3).
ב"דגל" - פתאום פופ קצבי, ושוב פסיכודאלי.
"שבע דקות" - נפתח כמו איזה אלקטרוני שמנוגן OUT OF SYNC וחוזרים לרוק בסיסי\גיטארות. שוב קצת "אלקטרוני" ועוברים לרוק.
בכלל, רוב השירים מכילים איזו אקלקטיות של סגנונות, ב"מלאך" חוזרים לפסיכודאלי (בהתחלה), אח"כ יש שם איזה קטע תיפוף וירטואוזי למדי ומלודיות רוק סטנדרטיות יותר.
"ביום ההוא" - פתיחה שקטה מאד וחולמנית ואז מתווסף הסולן באותה אווירה חולמנית\פסיכאדלית משהו. העסק מתפתח כמו מוסיקה קלאסית כשלאט לאט מתווספים עוד כלים ; ואז פתאום עוד קטע תיפוף וירטואוזי וחוזרים לפסיכאדלי (קטע קצת פחות מוצלח לטעמי).
"בעילום שם" - לא ברור, זה מה שסבתי היקית עליה השלום הייתה אומרת "קראץ מיוסיק". חפירות סטייל אלקטרוני\אוונגרד ולהטוטי תיפוף.
"מנת יתר" - חזרנו למוטב, נפתח בחצוצרה ופסנתר מלודיים, הזמר מצטרף למלודיה.
לאורך כל הקטעים יש הרגשה של "עומס"\עושר מוסיקאלי והפקתי - נראה כאילו החברים רוצים לתת את הכל ועוד קצת, ולפעמים קשה להם להרפות. איזה סוג של שחרור של אלפי רעיונות מוסיקליים במרחב זמן קטן ממה שהם באמת רצו.
"חורף ישראלי" - מתחיל כמו שיר המנון שכזה, וממשיך כמו שירים ישראליים ספק גבעתרון ספק ישראלי מודרני וחוזרים להמנונות הניצחון ומסתיים ב*כמה* אקורדים של סיום - סוף מעשה..
אלבום חובה לדעתי לחובבי הלהקה, מומלץ לאוהבי מוסיקה - זה מין סוג האלבומים שצריך לשמוע אותם כמה פעמים כדי להנות באמת ולקלוט ניואנסים.
- נרכש ב TOWER RECORDS
ליאור.
