אז אם נחזור למה שפתחנו בו.. זו לא הפעם היחידה שג'אגר מושפע כבדרך אגב, אלא שבמקרה המוצג כאן הוא נאלץ לתת קרדיט שבדיעבד לקיי די לאנג . אז אולי פעם, כשטסה יפגוש את מיק באיזו מסיבה הוא יאמר לו- היי מיק, עזוב כסף, אבל זרוק קרדיט לאל כוויתי.

מה אמר?

עוד לא קראתי, אבל מצאתי את הכתבה: כאן

חחח, באמת מפתיע שהילדים בני ה- 16 בכוכב נולד הם לא אמנים מיוסרים עם אמירה.
שינסה את התוכנית של אייל גולן, עוד לא הצלחתי לצפות בה.

אגב, איל, האם לשיר קאברים זו לא אמנות לטעמך?

חלילוש, מה פתאומוש, יש לנו את נינה סימונוש, וג'והני קשוש, ופרנקישוש, ומיטל טרבליסוש, כולם אמני קאברים נפלאים, ואפילו אתה פינקת אותנו עם קאבר נהדר של פיונה אפלוש לאחרונה.
אלא שכל המרקעוש אפוף כל הזמן בקאברימוש..וגם גלי האתרוש..והיצירה המקורית או החדשה, היא, נדחקת לה...היא שולית..הכל מיינסטרימוש...
ואגב, לא לזלזל בבני 16..או 20..
יאללה, עוד מעט נצטרף לפאנל..צריך קצת זמן..

בא לי קרוקומבוש

צודק בכל מילה

וזה לא שהאנשים היום לא יודעים לנגן. הם יודעים.
ואפילו חלק מהשפה שמספיק כדי לכתוב שירים סבירים (פה אין ספק בכלל. הולך ופוחת הדור)

הבעיה היא במוזה. במה מביא את האנשים לכתוב.
אנחנו כבר לא בשנות ה-60 וה-70 וכבר אין מהפכות.
יש לי הרגשה שההתקדמות הטכנולוגית והזמינות של התקשורת אשמים בחלק גדול מזה.

לצורך הענין שירי אהבה - אחד הגורמים הגדולים ביותר לאורך השנים למוזה לכתיבה:
פעם כשמישהו אהב מישהי הוא היה כותב לה מכתב או שולח לה פרחים עם פתק.
היום הוא רק מסמס לה "ערה?" או עושה לה Like ב-Facebook.
פעם כשמישהו ראה מישהי הייתה לפעמים גם אהבה ממבט ראשון.
היום בעידן ה-JDate ודומיו לא משאירים כמעט כלום ליד הדמיון, ויודעים על הבן אדם כמעט הכל לפני שנפגשים איתו.
אין ספונטניות, אין כאבי בטן ואין פרפרים בלב.

איך אפשר לכתוב שיר אהבה נורמלי כשאין שום דבר ספונטני והכל כל כך נגיש וזמין כל הזמן?

נ.ב.
לייזי, עשית אותי רעב...

בובו, אני דווקא חושב שיש ממש פריחה במוזיקה ישראלית וממש לא פוחת הדור. אלא שהוא מחוץ לכלי התקשורת המרכזיים.