טאונר הגיע לשתי הופעות בזאפה, קונצרט סולו - על החסרונות והיתרונות הגלומים בו.

בניגוד לכל מיני גיטריסטים אחרים (לא נזכיר שמות כדי לא להעליב) הבחור מנגן מוזיקה נטו.
נטולת פולישטיקים, גימיקים ושאר ירקות, הוא אינו נגרר לפירוטכניקה מאחזת עיניים - מי שבא שמע מוזיקה נטו.

הנגינה של טאונר מאוד מדויקת, מוקפדת, אסתטית משהו ויחד עם זאת מאוד מוזיקלית ומאווררת דבר שאותי בהחלט הרשים וריתק. הסאונד מאוד אופייני ל ECM, מזכיר את הקו הכללי של הלייבל - לעתים היה נדמה שרוחו החיה של אייכר הפיקה את ההופעה. למרות האינטימיות שטאונר בחר לייצר בהופעת הסולו, נראה היה שהוספת כלי נוסף ולו בכדי לנסות וליצור גוון יותר מרתק ומעניין היה מעלה את מניותיו אצל הקהל המקומי. החיסרון הגדול של נגינה בסולו בייחוד נגינה כמו של טאונר שמקפיד על "נגינה נטו" - שהיא לעתים קצת מעייפת עם נטייה קלה לשעמום. יכולתי לראות מראות דומים לקונצרטים של הפילהרמונית שבהם אנשים מתחילים להיכנס למוד היברידי של שינה\קימה לאחר החלק השני של הערב.

הרפרטואר הורכב מקטעים שנכתבו על ידו וגם מסטנדרטים שבדרך כלל נשמעים לעוסים אבל הפעם הפכו ביד אומן למרעננים. אהבתי במיוחד את הפרשנות שלו ל GOODBYE PORK PIE HAT שכתב מינגוס לזכרו של יאנג
(לכובע הנצחי שלסטר אהב לחבוש קראו PORK PIE HAT)
הוא גם נתן פרשנות בלוזית מאוד מעניינת ומיוחדת ל STOPPIN AT THE SAVOY.

אגב, בחלק קטן מהקטעים טאונר השתמש בגיטרת 12 מיתרים ייחודית שהזכירה בסאונד הכלאה מאוד מוצלחת של גיטרה אקוסטית מתובלת בגיטרת בלו גראס - סאונד מאוד ייחודי, חבל שהשימוש בה היה מועט.

לסיכום, אומן גדול פורמט הופעה קצת פחות.