לייזי, תודה, זו הפעם הראשונה שמישהו מספר לי משהו על מודיעין, ואת מה שהגדרת קלישאי הוא בעצם דימוי מאוד מעורפל ודל שיושב לי בראש ואפילו לא זכה להד במציאות, כלומר, לא קלישאי מבחינתי. אגב, בלי קשר - האם חידוש לאחד, שהוא קלישאה לאחר, מתקבל בסוף בין השניים כקלישאה או חידוש ? ויתר על כן, האם , בדומה לסטריאוטיפ או הכללה, גם הקלישאה נשענת על מקור כלשהו ולא לחינם הפכה לכזו ? האם היא א מת שנשחקה ? לעיתים כשאנו מאשימים מישהו בשימוש בקלישאות, אנו אומרים לו, במילים אחרות, 'טענתך הצודקת נשמעה פעמים רבות מדי', כלומר, לאט לך בלהתאכזב ממני, זה בכל זאת אני, תמיד יש אופציה להרבה פניות פרסה. תל אביב זה בהחלט חור תחת ואיזור שינקין אף גרוע מכך, וטוב עשית שנמלטת משם. כעת, מעניין : אני את המניפסט-המודיעיני שלי כתבתי במסגרת קישקושיי האינטרנטיים, בחיוך, הלצה ובחצי אצבע, בטח תו"כ טלפון. כשאתה אומר "מודיעין", זה בשבילי בכלל מקום אקזוטי ורחוק : מילא שלא ראיתי אותו אפילו, אני בירושלים [!] הייתי רק 3 פעמים בחיים : ביקור ראשון בכיתה ו' - טיול שנתי - הוצאתי רכב פינוי שייקח אותי הביתה כי נגעלתי מהמקום [ הייתי ילד בעייתי ], פעם שנייה בצבא - ביקור בבית הנשיא [ אין אופציה להבריז ] ופעם שלישית במשהו חשוב - וזהו. לא בטוח שבכלל טיילתי בי-ם ברגל. באשדוד ואשקלון למשל בחיים לא הייתי, בראש העין ביקרתי לראשונה לא ממש מזמן, ויש עוד הרבה כאלה, לפיכך, כנס לראש שלי, הוא קצת שונה ממה שמשתקף מהתיאור שלך. אבל אני חוזר לנושא. מה שכתבתי בחיוך [ ובתמימות ! ] נענה על ידך בלהט [ ובכנות ]. ניתן להאשים את העצב שגורה ע"י היגדים דומים פעמים רבות כאחראי למענה כמעט בולמוסי [ אך שוטף, רהוט ולעניין ], וניתן להרחיק ולומר שהזעקה שלך השתחררה בכוחה עצמה מתוך מקום שיצר מספיק לחץ ע"מ לשחרר אותה. אני אומר זאת ע"ס כמה סגמנטים ממנה, בפרט אם ננתח, נפרק אותה ונבחן כל מוטיב ביחס לליבת הנושא, ריחוקו והקשר [ גם האסוציאטיבי ] אליו. הטריגר [ דהיינו, אני ] הופך ללא רלוונטי בשעה שבוחנים את המענה : בהקשר דומה [ אסוציאטיבי בעליל ] אני נזכר בכרזת בטחון-שדה שהייתה תלויה אצלנו, צויר בה דג זהב ולידו קרס ומתחת מסר פשוט : " לא פותח פה – לא נתפס בחכה " פשטני כמעט כמו מילותיו של פארמנידס, ועמוק ונכון לא פחות : נדרש זמן הרהור ארוך בשני האידיומים הללו שנושאים עמם הרבה תוכן [ פארמנידס קצת יותר, שאל את אלוני]. אבל אנחנו כבר בשלב שמעבר, האמור נאמר [ שכח מהקרס, זו דוגמא ברוטאלית ביחס לדיון כאן ]. הסטטיסטיקה המודיעינית שציינת נראית נהדר [ על הנייר, למצער ] . הייטק או מקצועות אחרים ? המדד סובייקטיבי : אני מביט בשעות עבודה מול שעות חיים, זמן בכפיפות מול זמן חופשי. החופש הוא ערך עליון בעיני ואני מקפיד לא לשפוך את זמן חיי המוגבל בכמות גדולה מדי לטובת עבודה, או בכלל דברים שאינם פרי בחירתי : מכאן ניתן ללמוד ש'שיעמום' היא מילה זרה לי, להיפך, ציינתי השבוע כמה כיף וחירות הושבה אלי כעת שאני בלי אינטרנט בבית, כלומר, לפעמים גם עשר דקות האינטרנט שלי מהבית הם עבורי עול קטן. מעניין הקישור שעשית בין 'חופשיים' לבין מצלמה יקרה, סטריאו ורכב "מגניב" והכריכה עם "תקיעות מנטלית בגיל 18". נשמע שיש לך דיעה בנושא – דהיינו – חשבת עליו ומצאת תשובה בדרך של סיבה ומסובב : האם התשובה הזו היא בהכרח שיקוף של המציאות האובייקטיבית [ עזוב, אין דבר כזה ] או נקודת המבט שלך ? אני מהמר על ב' + תהליך רציונאליזציה מסויים שנאלצת לעבור בדרך למענה 'הנכון', מבחינתך, כי אז גם הגיע [ משום מקום ] כתב ההגנה התל אביבי שלך [ קישון היה אומר "תל-הביב" ], טוב שלא זרקת לי על הראש קונדום מהקולוסיאום. פיספסת אותי בקטע של גוש-דן. זו בעיני הבחירה הכי פחות טובה למגורים, לגור [ בכלל ] באיזור שבין יבנה לחיפה [ מעולם לא הייתי ביבנה ! ]. לא קראתי את הכתבה על שיעור הגירושין והמספרים הללו לא מעניינים אותי, זכרתי שיש כאן מישהו ממודיעין [ חשבתי שזה דג ] ושיחררתי מיני-הסתלבטות ברוח טובה : מסתבר שעשיתי פישינג בלי לדעת, ירייה באפילה : האמירה שלך על הנמכת האחר כדרך להגבהה עצמית פוספסה כאן ות"א כיעד נחשק היא ההפך מהמציאות, במקרה שלי. המהות החבוייה בשלל המלל נוגעת, כתמיד, בעומקים, ולדידה אין הבדל בין מודיעין להרצליה [ גם לא לדידי ]. נגעת בחיים, בהחלטות שאנו מקבלים [ לא מקום מגורים...] , ניסית לפזר קצת אנשי-קבע אבל הם לא מהווים הסוואה לליבת הדברים – ההתבגרות וקבלת העול הבלתי הפיך שבהורות, ההשלכות הפיננסיות של חובת המפרנס מול שעות העבודה שהוא נאלץ להשקיע, האחריות - שלטובה ולרעה צופנת בחובה עול [ יותר עול מלהתחבר לאינטרנט, לפחות ], המסלול המתווה מראש [ משל הזן אודות הנהר יתאים ], סביבת החיים האורבנית-קופסתית בעיר שהוקמה "על אמצע הדרך " וההשתייכות לסביבה הזאת – ואולי – המאבק בתיוג עצמי [ בסביבתי אין טעם להאבק ], בחירה שלפעמים לא נעשתה, החלטה שניתן לשקול רק ברטרוספקטיבה, מקום בחיים בו מוצא אדם עצמו [ לפעמים ] כתוצר של זרימה וקונפורמיזם : בעידן דהיום אני חושב שאורח חיים כזה מובן, אבל בד בבד משוכנע שיש לו המון [ אינסוף ? ] אלטרנטיבות : אני חושב שמדבריך אשאר עם ריח של עשן אוטובוסים באלנבי או שקית מכרם התימנים ושמץ של ניחוח כמיהה שמהול בהכל : מי שמצליח להזכיר נרקומנים שפוכים על המדרכה ולמהול ערגה נסתרת ברוח הדברים, מי שאחד מהעוגנים של דבריו הוא הדירה שהוא עדיין מחזיק שם [ כיסופים חבויים או שמא מקלט עתידי משיני הסטטיסטיקה ? ] ומזמין לסיור לא במודיעין כי אם בגינת שינקין [ אמנם פיחסה עליך אבל אני צריך לקפוץ לחנות דברי מטבח שם – לוינסקי ? ההוא המפורסם ] בקיצור, פיספסת אותי קצת, אבל בתמורה הענקת נתח משובח ממשנתך, על מה שנאמר בו ועל מה שנאמר בין השורות – גם אם זה רק במשתמע, רק לאוזניי ותלוי לחלוטין בפירוש סוב' , בפרספקטיבה שלי [ 100% מבט-משוחד שלי זה לא, כבר אני אומר ]. אתה יותר ממוזמן, אם ברצונך, לשוחח על דברים מהותיים, זה יותר מעניין מחוטים, שטקרים או למי אתה משלם ארנונה, ושוב תודה על ההשקעה.
_________________ אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם, וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר, שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם
|