טוב, יצאנו להופעה אחרי שבוע לא קל ועמוס, ושיאו שגנבו לי ת'איפון
אז למרות הרצון להישאר בבית, ולראות ת'משחק, יצאנו לזאפה לראות את קולטריין ג'ונייר.
כאן לציין שראינו אותו בביקורו הקודם בארץ בפסטיבל הג'אז באילת, ושם אך לומר זאת, לא ממש התלהבנו.
בעצם הוא היה די טכני ומשעמם והיה חסר לי שם יותר רגש ו... בקיצור זה לא היה זה,
למרות שאנו די משוחררים מהצמדת תוויות כמו הבן של, והשתדלנו לבוא ללא דעות קדומות.
בכל זאת הבחור מועמד השנה לגראמי...

ונחזור להופעה של אמש, שכאמור למרות שנפלה ביום לא מוצלח ועוד על המשחק של ביירן והקטלונים, לא ויתרנו.
ראווי קולטרין הופיע עם עוד רביעיית נגנים: המתופף- אריק מקפירסון, והקונטרבסיסט- דרו גרס, החצוצרן- ראלף אלסי
והפסנתרן- דויד וירייס.

לפני שנרד לפרטים, היה לי מוזר לסכם לעצמי שבסופה של ההופעה, שקולטריין ניגן אולי איזה 60% מהזמן, לא זכור לי שאומן מרכזי נותן להקה שלו כל-כך הרבה זמן לעצמם.

לגבי ההרכב:
הפסנתרון- דויד וירייס, היה די אנמי וחלש, הפסנתר איבד ממקומו בהופעה והיה בנגינתו די בצד,
אבל, כאן עוד יגיע טוויסט בהמשך.

הבסיסט והחצוצרן היו טובים וניכר שהם מנוסים בהופעה משותפת, אבל המצטיין של ההרכב, היה ללא ספק המתופף.
לטעמי הפגין שליטה מעולה במקלות, בלי לגלוש לקטעי אקרובטיקה מעלפים שלא היה להם מקום בהופעה הזאת.
היה בניגון שלו המון יכולת ביחד עם שליטה ואיפוק. בקטעי הסולו שלו, הוא ממש הלהיב אותי.

איפוק, היא מילה שאולי מגדירה גם את סך הנגינה של קולטריין הצעיר. הפעם בהחלט הנגינה היה יותר הרמונית וזורמת, ללא ניסיון להחניף לקהל. אומנם, הקטעים לא היו אחידים ברמתם אבל ההופעה בכללותה היה טובה ומהנה.
אבל, בהחלט לא סוחפת ומלהיבה.

קולטריין בהחלט משתפר לאורך הזמן, ונראה שיש לו עוד לאן להתפתח.
אולי הוא צריך להשתחרר מהילת האב הדגול, ואז יוכל לפרוץ יותר בזכות עצמו.

והבטחתי טווסיט קטן בעניין הפסנתרן, אז ללא שום הודעה מוקדמת, לקראת הסיום, עלה לפסנתר משהו "משלנו"-
גדי להבי הצעיר. (אני חושב שהוא עוד תלמיד תיכון). גדי בפירוש הכניס חיים בנגינת הפסנתר ולא שהרביעייה עשתה לו הנחות מיוחדות.
אין ספק שהבחור הצעיר והמוכשר הזה עוד יגיע רחוק.

בחוץ, פגשנו חברים שנשמעו מאוכזבים משהו מההופעה "היה בסדר, אך די פושר". ואז שאל אותי אחד מהם "שמעת אך ניגמר המשחק?! 4-0 לביירן !"
אז למען האמת, אנחנו לא הצטערנו שהלכנו להופעה, היה די נחמד .

תודה רבה.

תודה רבה.
נהניתי לקרוא.

"עם יד על הלב", אם שם המשפחה שלו לא היה קולטריין- היית הולך?
(הרי הוא לא הסקסופוניסט היחיד שמופיע ב 2013 בארץ וההשפעה של אביו ,מעבר לגנטיקה , היא רק ממוזיקה מוקלטת כי הוא לא שמע אותו )

"עם יד על הלב", שאתה הולך להופעה, אתה לא מסתכל מי מנגן?

יורי, עם יד על הלב, מי שמכיר אותי, יודע שאני הולך כמעט לכל הופעות של אמני הג'אז הזרים שמגיעים לארץ.
למעט מיגבלה שאני לא כל כך יכול לצאת להופעות בערבי שישי.
וממש לא משנה לי אך קוראים להם, משנה לי אך הם מנגנים וזה מתחבר למה שאני אוהב לשמוע

.

תודה רבה

אני הייתי אתמול בהופעה השנייה –

על פי יודע דבר שהיו גם בהופעה הראשונה וגם בשנייה, החבר'ה ניגנו שונה ובאופן מיטבי יותר בהופעה השנייה. הרכב של חמישה שרב הזמן ניגן כהרכב של שלושה טריו שונים (בס תופים וכלי הרמוני) פחות כהרכב של חמישה. ראבי לא הוביל את ההרכב, והיה שווה בין שווים בחלוקת הסולואים ומשך הנגינה.

לגבי ההרכב –

בס ותופים מתואמים להפליא, עבדו כיחידה אחת – על הביט.

פסנתרן – לא מאופס, נגינה מפוזרת, ניכר היה שקשה לו להסתנכרן עם הקולגות בהרכב.

חצוצרן – במילה אחת – מעולה.

ראבי – נחבא אל הכלים, נטול כריזמה, מוביל רק את עצמו ולא את ההרכב. נגינה הססנית, ללא נפח ונוכחות.
לא יכולתי - תוך כדי הקונצרט - שלא להשוות אותו לשני סקסופוניסטים צעירים בני גילו שהתארחו בארץ בעבר רדמן וקרטר – הבדל של שמיים וארץ. בקיצור - התפוח ברח רחוק מהעץ וגם מהעצה. (אליס)
ראיתי אותו באילת לפני מספר שנים – הבחור עומד במקום ולא השתפר, אני חושב שהדבר נעוץ בחוסר הכריזמה הכל כך בולט בנגינתו.
המועמדות שלו לגראמי על סולו הג'אז המאולתר הטוב ביותר מעלה בי ניחוח של נפוטיזם פוסט מורטם.

אגב, מאוד נהניתי מההופעה.

מעכשיו אתה המנסח שלי. מילים בסלע.
מסתייג רק מהקטע לגבי הגראמי, כי עדין לא שמעתי את הדיסק.
אחרי ההופעה החלטתי לבדוק אותו לעומק.