|
כתבה נחמדה, אבל הם קצת עושים סלט בין סוגיית המהירות לסוגיית סוג התקליט/הגרוב (כלומר, מיקרוגרוב או לא).
אם רוצים לאמל"ק, אז כדאי קודם כל להסיר מהשולחן את סוגיית תקליטי ה-78, ולהישאר עם תקליטים מודרניים.
באופן עקרוני, היתרון של תקליטי 45 הוא באיכות הסאונד, משום שעל כל דקת מוזיקה מקבלים יותר "רוחב פס", כלומר יותר ויניל. החיסרון הוא בזמן ההשמעה הקצר יותר (בסביבות 10 דקות לצד), מה שמאלץ בהרבה מקרים לפצל את האלבום ל-2 תקליטים ולכן העניין פחות פרקטי.
לעומת זאת, בתקליטי 33, ניתן להכניס יותר זמן השמעה, אבל על זה "משלמים" באיכות.
כל ההבדלים הם כמובן תיאורטיים, והשאלה איזה תקליט יישמע טוב יותר עשויה להשתנות ממקרה למקרה. כך למשל בחברת MUSIC MATTERS הוציאו תקליטים של בלו נוט במהירות 45, ולאחר מכן את אותו תקליט במהירות 33. בשל שדרוגים שונים שעשו באולפן (כולל בין השאר החלפת כל הכבלים), הצליחו להגיע לאיכויות מטורפות גם בתקליטי 33.
מעניין לציין בהקשר הזה, שבאחד הכותרים שלהם, נמצא המאסטר המקורי שנחשב אבוד, לאחר שכבר יצא תקליט 45 שנחרט מהעתק של המאסטר. באותו מקרה ספציפי, תקליט ה-33 נשמע טוב יותר מזה של ה-45.
|
