איתמר כתב:
דג רקק כתב:
אממה? בעוד כחמש שנים, כשתתחיל להאזין למוסיקה קלאסית בבלוריי מקודד ב DTS-MA,
עם תיקון שגיאות מושלם, ופירוט ש Red Book לעומתו זה Comodore 64 (זצ"ל) לעומת מחשב מודרני,
אז תחייה בנירוונה (כל הזכויות שמורות ליהושוע) אמיתית.
אהלן דג,
מתנצל מראש אם אני עושה פה מחטף לשרשור (זו לא כוונתי - ואני בטוח שאביעד "יטפל" בי אם כן
).
לדעתי, אין קשר בין רזולוציה\תיקון-שגיאות להבדלים בין אנאלוג לדיגיטל. גם הקלטות באיכות 64 ביט עם קצב דגימה של 4400 קילוהרץ (בכוונה הגזמתי) - לא יתנו לך את הסאונד האנאלוגי. המהות היא שמראש המוסיקה המוקלטת נמצאת ב-DOMAIN האנאלוגי ועושים לה המרה ל-DOMAIN אחר (תשובה קצת פילוסופית, אבל מותר לי לפעמים קצת להתפלסף).
הנקודה שלי היא, שדיגיטל תמיד יישמע "דיגיטל" (אולי קצת עם יותר רזולוציה - שזה ממש לא מה שחסר לי בדיגיטל) ואנאלוג יישמע שונה (לטוב ולרע).
1) לתקליט יש ייתרון מסויים ברזולוצייה על חלק מהפורמטים הדיגיטליים. אני מאמין שהדבר מתבטא בהאזנה.
2) בעניין המרת ה-דומיינים: רוב רובם המכריע של תקליטים עובר המרה לדיגיטלי ואז בחזרה לאלוגי.
המסלול הוא הקלטה אנלוגית >> מיקס דיגיטלי>> המרה לאנלוגי והדפסה לתקליט.
כן ,כן. כל מה שאתה שומע התקליט היה דיגיטלי.
3) אני בהחלט מבין את זה שמי שאוהב איך שפטיפון נשמע, כיף לו.
אין לי, ולאף אחד, דרך (ובטח שלא צורך) להתמודד עם טיעון כמו "אני אוהב את איך שזה נשמע".
מבחינתי, האוזן היא מכשיר המדידה היחיד שנחשב. וטעם הוא עניין אישי.
אני חושב שלא הבנו אחד את השני נכון. אולי הבעייה נובעת בפוסט שלי.
ראשית, לא ציינתי שאנאלוג נשמע יותר טוב או יותר יפה מדיגיטל - כל מה שציינתי הוא שזה נשמע שונה - וזה, כנראה, תמיד יישמע שונה.
בנוגע לרזולוציה, שוב, ממש לא חסרה לי רזולוציה בדיגיטל - חסר לי משהו אחר, שהתיאור הכי קרוב שיש לי לתכונה הזו היא "זרימה". משהו בפרזטציה הכללית נשמע יותר זורם.
אני מכיר את העובדה שמרבית התקליטים החדשים, אלה הדפסות שלקוחות ממקור דיגיטלי. אבל כמעט ואין ברשותי תקליטים כאלה - רוב, רובם מהתקופה ה"אנאלוגית" והחלק השני הם REISSUES מ-MASTER TAPES אנאלוגיים.
מצטרף לבקשה
