רמקול רצפתי Verity Audio - Finn

יחתום את סדרת סקירות הרמקולים הנוכחית שלי רמקול קטן אך ממזר מבית היוצר של חברת Verity Audio הקנדית (ששיווקה בארץ החל במרץ השנה כפי שדווח על ידי היבואן Live Sound כאן).

במבט בוחן

כמה מרענן לשלוף מהקופסא רמקול קומפקטי שאינך צריך לחשוב פעמיים היכן תהיה נקודת האחיזה היעילה ביותר שתעזור לך להרים אותו מבלי להכביד על הגב או הברכיים (אם כי יש לשים דעת על מקום אחיזה שלא יותיר טביעות על הפיניש המבריק).

לאחר הצבה ארעית של הרמקול באזור המפורז של הסטאפ נגלה לעיני רמקול נאה וקומפקטי בגימור בלאק-פיאנו שצורתו מעט קשה לתיאור. מלבד הבסיס והצידיים כל פאה נטויה בזוית קלה מה שמעניק לרמקול מראה מעט שונה מכל זוית בה תביט בו.

כשהוא מתנשא לגובה של כ- 100 ס"מ (כולל ספייקים) ואינו מגיע לי אפילו למותניים, אני חש כאילו אני עומד מול ילד קטן. בגלל הצבע השחור וזויות התיבה הייתי מוסיף - ילד המחופש ל- Darth Vader בפורים.
ואם כבר הזכרנו את הצבע, בגירסתו הנסקרת הגיע הרמקול בצבע שחור בעל ציפוי לכה העשוי בקפידה המקנה לו מראה איכותי ונאה מאוד.
אני לא יכול להגיד שאני שותף מלא להתלהבותו של היבואן בתיאורו את איכות הפיניש כמשהו שלא ניתן למצוא ברמקולים אחרים גם המושקעים ביותר מבחינה עיצובית, אך בהחלט מדובר בעבודה יפה ואיכותית.
החיסרון של פיניש מסוג זה היא העובדה שהוא רגיש מאוד לטביעת אצבעות ולא קל לניקוי, אם אפשר לא לגעת ולחסוך את הניקוי – עדיף.

במעלה הדופן הקידמית נמצא חלקה טרפזית העטויה חומר קטיפתי ומכילה את שני הדרייברים הקידמיים.
טוייטר 1 אינצ' סופט-דום ודרייבר מיד 5 אינצ'.
את שני הדרייבים מכסה גריל (אם נרצה בכך) המחובר באמצעות ארבעה מגנטים. פתרון אלגנטי ביותר, גם נוח לשימוש וגם שומר על מראה אסטטי בהסרת הגריל ללא חורים או בליטות משמעותיות.



בדופן האחורית נמצא את הוופר בקוטר 6 אינצ' שכמובן יורה אחורנית. קונפיגורציה לא שכיחה במחוזותינו אך בהמשך הסקירה נלמד שכנראה עושה את עבודתה נאמנה.
במורד הדופן האחורית נמצא את הפורט האחורי ומייד מתחתיו זוג טרמינלים בודד.
הטרמינלים המתכתיים בעלי הסוגר המשושה אמנם לא נוחים במיוחד לסיבוב ביד אך מעניקים את היכולת לחזק בעזרת מפתח (למי שזקוק לכך).



התיבה עשויה MDF ומרגישה חזקה במיוחד, על פי נשיא החברה בראיון באתר SoundStageV שכבת הציפוי תורמת לתכונה זו. ניתן לצפות בוידאו כאן.

כשעמדו זוג הרמקולים במיקומם הסופי והחדר פנוי משאר הסמפלים שעדיין נכחו בביתי בעת הסקירה חשתי כאילו החדר גדל בכמה מידות. החלל היה פתוח והרמקול לא משך את תשומת הלב עקב גודלו, אולי רק כתכשיט אסתטי.
עובדה זו יכולה בהחלט לדבר למאותגרים מרחבית בחלל ההאזנה שלהם, או למי שמאזין בחלל ציבורי/מעוצב שלא רוצה להעמיס את הנוף ברמקול מגודל.

קשה באימונים קל בקרב

כאמור עת הגיע הרמקול היו בחדר ההאזנה אקזמפלרים אחרים. העמדתי את ה- Finn במיקום ארעי רק על מנת לקבל תחושה לגבי התאמתם לחדר.
התוצאה באותו שלב היתה משעממת לחלוטין. הסאונד מעט בהיר מידי, חסר באס וחסר נשמה או פרזנטציה מעניינת.
הבנתי שעל מנת לשמוע מה הם מסוגלים לעשות עלי להחליף את מיקומם עם הרמקולים שהיו מחוברים באותה עת.

ואכן, עם מיקומם של הרמקולים באזור הסטנדרטי בו אני מציב בדר"כ רמקולים, שינו זוג ה- Finn את עורם, התחילו להעניק באס, העניקו חיות וניואנסים במיד והעצימו את גודל הבמה.
בשלב הזה הם כבר נשמעו לא רע בכלל, אך ההיגיון הבריא (וניסיון העבר) אמר לי שכדאי להפתר מכל האקזמפלרים המיותרים בחדר לפני שמאזינים ברצינות.
ובניגוד גמור לזוג הפיוניר מהסקירה הקודמת, ככל שפיניתי את החדר ממכשולים ה- Finn רק הלכו והשתבחו. כשסיימתי לרוקן את החדר הם כבר הציגו פרזנטציה ממדרגה ראשונה, עוד כמה טוויקים קטנים במיקום ובזוית ההטייה והרגשתי שהגעתי למיצוי הפוטנציאל (הגדול!) בחדר שלי.

בסופו של דבר המיקום האופטימלי בחדרי היווה משולש שווה צלעות עם מיקום המאזין וזוית הטייה נדיבה מאוד. הרמקולים הוצבו כמטר מהקיר האחורי וכ- 40 ס"מ מהקירות הצידיים.
כנראה בגלל גובהם הנמוך יחסית היה חשוב שהסטנד הגבוה (הזמני) לא יהיה ממש ביניהם והם הוצבו מעט לפניו.
אם רכשתם את ה- Finn או לקחתם אותו לבחינה בביתכם, אל תתפנקו ושחקו עם המיקום עד שתגיעו לפרזנטציה מרשימה ומיוחדת (עוד על כך בסשן ההאזנה), הוא בהחלט מסוגל לספק את הסחורה (כמובן שהמיקום האופטימאלי תלוי בחלל ההאזנה ויתכן שהמיקום האופטימאלי בחדרכם שונה מאוד מזה שלי).

הסיבה שאני מתעכב על נושא ההצבה הפעם היא שלפחות בחלל שלי היתה משמעות גדולה מאוד למיקום ה- Finn בחדר, יותר מהרגיל. כמה סנטימטרים לכל צד והקסם הרב שהשגתי מהם עלול להתדלדל משמעותית.

סאונד

במהלך הסקירה חוברו זוג ה- Finn לאלקטרוניקה האישית שלי, סט שלם מסדרת Noble של MBL. השידוך התגלה כמוצלח מאוד, ניגש כעת לסשני ההאזנה ונלמד קצת יותר על תכונות הסאונד של ה- Finn.

Abdullah Ibrahim – Yarona
הוקלט מול קהל במועדון הג'אז Sweet Basil בניו-יורק בשנת 95, האלבום הזה על נציגיו – איברהים ושאר הטריו (שכולל גם את מרקוס לורין וג'ורג' ג'ונסון) מהווה בשבילי רפרנס בכמה רמות.
ראשית הקלטה מצויינת בשביל הופעה חיה, שנית מבצע ומלחין זר (דרום אפריקאי) שיודע למנן את ההשפעות המקומיות שלו במידה מדויקת כך שלא ישמעו מאולצות או גימיקיות ועדיין יספקו את התיבול הנחוץ והחתימה האישית.
לבסוף אני מעריך את שלושת הנגנים שאינם נגררים לסולואים "חופשיים" שכל קשר בינם למלודיה (או אלי) הוא מקרי לחלוטין. אז אמנם הלחנים כאן הם קצת Old School ואולי לא יעניקו מספיק אתגר לחתולי הג'אז הותיקים, אבל כשאתה נמצא בהופעה חיה – מרגיש, חווה ורואה את הנגנים, אתה יכול להיות יותר סלחן גם כלפי מוזיקה שאינה מאתגרת.
וכאן בא לידי ביטוי אחר מיתרונותיו הגדולים ביותר של ה- Finn. ה- Finn יודע להציג במה תלת מימדית, מרווחת ואורירית במיוחד.
בתוך אותה במה נוכל למקם את הכלים בדיוק כה רב עד שממש נרגיש שאנחנו "רואים" גם את הנגנים עושים בהם שימוש.
אני לא זוכר שהרגשתי תחושה כה אותנטית של הופעת טריו ג'אז בביתי.

אבל במה גדולה ואימג'ינג מדוייק לא מספיקים לנו על מנת לקבל חוויה אותנטית באמת. בהשמעת טריו שמבוסס על פסנתר מוביל אנו חייבים לשמוע פסנתר נכון על מנת להתחבר למה שאנו שומעים. וגם כאן לא מאכזב ה- Finn.
הפסנתר מרונדר בצורה טבעית ביותר, בלי אפקטים לניפוח הסאונד, בלי הבדלי תכונות בין האוקטבות הגבוהות לנמוכות ועם שפע של תת-הרמוניות וניואנסים שנשמע בדר"כ רק בעולם האמיתי ולא בשיחזור אלקטרוני.

Norah Jones – Not Too Late
יצא לי לדבר על האלבום הזה לפחות בשתי הזדמנויות על גבי הרשת לכן לא ארחיב בדיבור על האלבום ורק אומר שכעת בפרספקטיבה של כמה שנים מאז שוחרר אני מעריך אותו יותר.
ניגון האלבום דרך ה- Finn מעניק חוויה שונה משני הרמקולים שהשתתפו בשתי סקירותי האחרונות. קולה של ג'ונס נמצא בצד היותר קטן של הסקאלה.

יש אנשים (כמו אפי ידידנו) שממש לא יאהבו את זה, אני לעומתם יכול להעריך ואפילו להתאהב ברמקול שעובד בצורה זו. בצד הריווחי של צליל קטן יכול להיות אימג'ינג מעולה ובמה לא עמוסה מידי בה ניתן לכל כלי וקול המרחב לו הוא זקוק על מנת לקבל עצמאות ולהתפתח.
בהקשר הזה ה- Finn מאוד מזכיר לי את ה- La-Scala שלי, אך עם זאת הם רמקולים די שונים כפי שנרחיב בסיכום הפרק.
כעת רק אציין שקולה של ג'ונס נשמע יותר ברור מאשר דרך ה- WLM, הוא נשמע כקול אנושי נטול גינונים אלקטרוניים שיכולים להוסיף נופח רומנטי (לטוב ולרע). האמת שעם קולה של ג'ונס כנראה לא זקוקים לגינונים שכאלו.

יעל לוי
ביצועיו המרשימים של ה- Finn עד כה גרמו לי לנסות ולאתגר אותו. האלבום הזה המכיל כמה פנינים כמו אלו של גפן וקלפטר (אי ירוק בים, בלאדה לנאיבית) מוקלט בצורה מזעזעת. או לפחות כך עבר למדיה הדיגיטלית.
גודל הצליל הקטן של ה- Finn לא עוזר בסיטואציה כזאת. לעיתים אתה חש שאתה מאזין רק לטוויטר שאפילו לא יושב בתיבה.
ועם זאת, בקטעים המועטים שכן מוקלטים בצורה סבירה ה- Finn יעשה הכל על מנת להעניק תצוגה מרגשת. כל ניואנס בקולה של לוי בא לידי ביטוי, פריטות גיטרה שמימיות ואותו פסנתר כל כך נכון ומדוייק.

סטאפ שמנגן גדול, כהה ומעורפל ינגן את האלבום הזה טוב יותר, אין לי ספק. אך התעקשותו של ה- Finn להשאר נאמן לעצמו ובכל זאת להוציא כמה חוויות מרגשות מהאלבום הזה רק מרשימה אותי.

Massive Attack – Protection
ובמעבר חד. המלצתו של הדג כאן גרמה לי לרכוש מחדש את כל האלבומים של MA שאיבדתי עם השנים.
שום דבר לא היה יכול להכין אותי להצלחתו הפנומנלית של ה- Finn לנגן את האלבום הזה.

כמובן שלא מזיק שהאלבום מוקלט באיכות טובה, אך בכל זאת, רמקול יחסית קטן לחלל שלי הצליח למלא אותו בצורה מעוררת התפעלות.
ולא רק למלא אלא גם לספק באס מדוייק ומהיר שמתאים כל כך למוזיקה כזאת.

עד כה לא נגענו כלל בתחום הבאס והגיע הזמן שנעשה כן. ובכן הבאס של ה- Finn מתנהג שונה מרוב הרמקולים ששמעתי כאן לאחרונה.
אמנם אין לו את העומק (ואולי החוזק) של הבאס של ה- WLM או את הנפח של הפיוניר אך הוא מסוגל להיות מאוד מהיר ותמיד מדוייק מבלי להיות קשה ואטום.
אבל לפעמים הוא פשוט מפתיע, לעיתים הוא פתאום מקבל חיים בצורה לא צפוייה ומעניק נפח של רמקול גדול הרבה יותר. הבחנתי שזה קורה פחות בכלים אקוסטיים ומוזיקה מלודית ויותר בכלים אלקטרוניים ומוזיקה יותר קשוחה.

באלבום הנוכחי ה- Finn הציגו תצוגה מרשימה כאמור, הבאס העביר את מלוא הסנסציה שאתה אמור לחוות באלבום והתחום העליון השלים אותו בצורה מצויינת עם תצוגה מדוייקת וחושפנית אך מהנה.

Charlie Haden – American Dreams
משום שהטריו הקודם כלל רק פסנתר, קונטרה באס ותופים, נוסיף לרשימת ההשמעה את ההרכב הזה שמצרף לחגיגה את הטנור סקסופון של מייקל ברקר.
בתור בונוס קיבלנו תזמורת כלי נשיפה של כ- 35 כלים.

הבאס של היידן מלא, גדול, נמוך ועשיר בטקסטורות. הפסנתר של Mehldau טבעי ונכון - בדיוק כפי שהתרגלנו לקבל מה- Finn.
התוספת שקיבלנו מהאלבום בדמות סקסופון מצטיירת בצורה ריאליסטית, חיה, ובגודל אופטימאלי לטעמי (לא גדול ולא קטן מידי). אם לרגע הרגשתי שאני לא מקבל מספיק טקסטורה או חוויה מוזיקלית מהסקסופון כל שהייתי צריך לעשות זה להגביר מעט.

באופן כללי ה- Finn חיים טוב יותר ברמת SPL גבוהה משל ה- WLM. אני מתחיל לשמוע אותם ברמה הגבוהה ביותר אליה אני מגיע עם ה- WLM (מבחינת בורר ווליום) וממשיך מעלה מעלה.
הם מעט פחות נצילים, נכון, אבל גם ברמת ה- SPL אני מרגיש שהם דורשים יותר.

תזמורת כלי המיתר לא מהווה נקודת פוקוס של האלבום אלא יותר תומכת ברביעיה. למרות זאת ניתן להבחין שה- Finn מסוגל להעביר תצוגה טובה גם של כלי מיתר.

מוטיב שחוזר על עצמו במהלך הסקירה הוא נושא גודל הצליל של ה- Finn (אנחנו מדברים כמובן באופן יחסי לרמקולים אחרים באותו חדר בשילוב אותו סטאפ). אני אמנם מסתדר לא רע בכלל עם פרזנטציה קטנה בתנאי שהיא מרונדרת בתוך במה גדולה וריאליסטית אך ידוע לי שיש המתקשים להתחבר לאופי הזה.
האקוסטיקה בביתי אמנם מכוונת לסוג כזה של פרזנטציה, אך אני צריך לציין שהאלבום הזה לא נוגן קטן בשום אופן, זה כולל כל אחד מהכלים ברביעיה ואת התזמורת ככלל.



מה למדנו אם כן על ה- Finn מסשן ההאזנה?

התחלנו עם הפרזנטציה התלת מימדית והאימג'ינג (מיקום קול במרחב) המצויין. זוהי תכונה האהובה עלי במיוחד, גם הרמקול האישי שלי מצטיין בה ובכלל הסטאפ תמיד מכוונן להעניק כמה שיותר בתחום הזה.
במה רחבה לא מספיקה לי, חשוב לי להרגיש עומק וגובה, לעיתים זה תורם רק ליצר האודיופיליה אך לא פעם יש לתכונה זו השפעה ממשית על החוויה המוזיקלית שאתה מקבל מהיצירה.

אופי הצליל עצמו, אם לא הזכרתי זאת עד עכשיו הוא על הצד היותר גבוה של הניטראלי. זה לא פשוט לייצר רמקול כזה שישמור על סאונד ברמת רפרנס לכל אורך הטווח הטונאלי אך Verity Audio בהחלט מצליחים לעשות זאת עם ה- Finn. יש לו מיד פשוט חלומי ותחום גבוה שמשלים את התמונה בצורה טובה מאוד.

הבאס התגלה כמדוייק מאוד, מהיר כשצריך ומלא טקסטורה וגוונים כאשר קיימים במקור. הוא לא בעל נפח כבאס של רמקול גדול, אך כן מפתיע לטובה יחסית לגודל הרמקול, בטח בחדר הבעייתי שלי.
ובז'אנרים מסויימים, בעיקר הקיצביים יותר, הוא הופך את עורו ויכול לעמוד בתחרות גם עם רמקול גדול שיתקשה בדר"כ לספק באס כל כך מהיר.

נושא הנצילות קצת הפתיע אותי, הרמקול נציל דיו ( 91db ) ובעל עכבה נומינאלית של 8ohm, אך על מנת באמת להנות ממנו הייתי צריך להאזין ב- SPL גבוה מהרגיל. היתרון הוא שגם ברמות ווליום גבוהות, ואפילו גבוהות מאוד הוא שומר על עדינות, מוזיקליות ולא מתעוות כלל.

סיכום

יותר מכל מזכיר לי ה- Finn רמקול מדפי מעולה עם באס יוצא מן הכלל. קצת קשה לי לכתוב זאת משום שעבור רבים הכינוי "מדפי" עלול להתפרש כשלילי ואני מתכוון להיפך הגמור.
ה- Finn מעביר פרזנטציה תלת מימדית, מוזיקלית, עדינה כשצריך ומלאת ניואנסים כפי שאנחנו רגילים לקבל מרמקול מדפי ברמה הגבוהה ביותר אך במקרה שלו הוא גם מסוגל להעניק באס שיספק כל משתמש סביר. אם הצליח (ולעיתים אף הצטיין) להפיק באס טוב בחדר שלי הוא בטח לא יתקשה לעשות זאת בכל חדר סביר.

למעשה ה- Finn הוא אולי שידוך אופטימאלי לסלון הישראלי הטיפוסי, הוא יתן פרזנטציה מעט יותר גדולה מאצלי אך ישמור על שאר תכונותיו הסוניות.
גם תכונותיו הפיזיות כגון גודלו ועיצובו הופכות את ה- Finn לפרטנר מתאים לסלון ישראלי קטן עד בינוני +. סלון/חדר האזנה גדול מאוד או מבטל באס יוכל אולי להסתדר טוב יותר עם אחד הדגמים הגדולים יותר (אך זאת נדע בוודאות רק לאחר בדיקה).

אולי אתם כבר מכירים את התאוריה שלי לגבי דגמי Entry level... לעיתים קרובות מידי הקשר היחיד בין מוצר שכזה לדגמים הבכירים הוא השם שמוטבע עליו.
במקרה של ה- Finn, לשמחתי והפתעתי, מדובר במוצר מושקע מאוד מכל בחינה. החל בתכנון, דרך הדרייברים, איכות הבניה ועד הגימור. ה- "חיסכון" היחיד שאולי נמצא כאן הוא שלעומת שאר הרמקולים בהיצע של Verity Audio ה- Finn אינו בנוי בקונפיגורצית שני חלקים. המצחיק הוא שמאפייני הסאונד דווקא רומזים לקונפיגורציה כזו, כנראה שהחברה פשוט יודעים מה הם עושים. כל הכבוד.

ציוד בדיקה

מקור: MBL 1531, SB3
קדם מגבר: MBL 5011
מגבר: MBL 8011
כבילה: ELROD, MBL, SILTECH, Anti-Cables

נתונים טכניים:

טווח תדרים: 35hz – 25khz
נצילות: 91db
עכבה: 8ohm
משקל: 25 קילוגרם
מידות: גובה 100 ס"מ, רוחב 25.5 ס"מ, עומק 35 ס"מ

יבואן: Live Sound
מחיר: 29,000 ש"ח