123tomer כתב:
ריכטר,
דווקא בניתי עליך שתצלח את חציו הראשון והטרחני של המאמר ותגיע לעיקר.
אבל אם לא, אז כמו שנאמר: "אם בארזים נפלה שלהבת - אפשר לסגור את השרשור וללכת הביתה"
אגב, לדעתי אין שום סיכוי שיוזמה כזאת תצליח. על אף שהמודל ככל הבנתי מצליח במדינות מסויימות. הסיבה היא בדיוק מה שציין הכותב (בהרחבה ייתרה) בתחילת המאמר והיא גם הכוח המניע החזק ביותר בחברה הישראלית: הפחד לצאת פראיירים.
תודה על האמונה בי וסליחה שבעבורה הנפקתי אכזבה
אך נק' אור בכך שבכול זאת טרחתי וציטטתי שורה-תחתונה כלשהי
כך שנותרנו בדיון העינייני ולא גלשנו לביצועיה של הגב' קאלאס
כמו כל מיני שובבים אלמונימיים שמסתובבים פה בחסות האינטרנעט.
'הפחד לצאת פראיירים' הוא עמוק מני ים ועתיק מכפי פרס.
זה לא איזו 'תכונה ישראלית' במקורה, כי אם פרדיגמה מחשבתית
מבוססת וארוכת שנים, הנפוצה בעיקר [ וכמעט אך ורק ]
במדינות שאקלימן מדברי.
צא והסתובב ברחובות אוסלו המעתירה,
רחף לך במשעולי אמסטרדם,
הישדד באריאל דה אז'ודה לחופי פורטו סגורו בעומק באהיה -
ואין חשש מלהיות פראייר כמקובל אצלנו :
גש לאגן הסהר הפורה,
תור את מרחבי ביר-קוטקוט או תל-חארה,
ואתה בין נוודים מסליקי שבאריות,
שבעבורם 'פראייר' עלול להיות שווה ל'מת' -
מי בצמא ומי בחרב.
זו לא חנייה במנהטן ולא צ'פאטי נקי מכולירה -
אלו החיים.
And who by fire, who by water,
who in the sunshine, who in the night time,
who by high ordeal, who by common trial,
who in your merry merry month of may,
who by very slow decay,
and who shall I say is calling?
