קונצרט - באך, שומן, מוצרט..
השבוע היה לי שבוע עמוס בפעילות מוסיקלית, טוב כל שבוע עמוס מהבחינה הזו אצלי, אבל השבוע
גם הייתי בשני קונצרטים שונים יום אחרי יום.
הפעם, רק את הראשון. שבתקווה על השני אספר בקרוב גם כן.
לקונצרט הראשון שעליו אכתוב קצת היום, הוזמנתי. מקרבה כזו או אחרת לחלק מהצוות של המרכז למוסיקה חיפה והגליל.
ושמקבלים מתנה לא בודקים שיניים.. או משהו כזה.. אז לא אמרתי לא. אחרי כמה ימים שזה התעכל, הסתכלתי גם על התוכנייה עצמה
ושמחתי לראות שמנגנים מוסיקה לא רעה בכלל וע"י סולנים בעלי שם עולמי, גם אם הם לא מוכרים כל כך כמו "שמות" כאלו ואחרים.
בכל אופן, מבחינתי קונצרט זה קדוש ואני משתדל ללכת לכמה שיותר מהם, אז גם לזה כמובן תכננתי ללכת וכמה שאני שמח שהלכתי,
אין לכם מושג. אך לפני כן, כמה מילים על מה מדובר, מי ניגן והגיגים נוספים כהרגלי.
הקונצרט התרחש באולם רפופורט שבחיפה, הצמוד לאולם האודיטוריום הגדול. זו הייתה חגיגה כפולה של המרכז למוסיקה חיפה
והגליל, התזמורת הקאמרית הישראלית והסולניות שביקרו בארץ כמובן, כדי להנעים את זמנם של המאזינים. הקונצרט נוגן במסגרת
פסטיבל "חג החגים" של עיריית חיפה ובחסותה.
עדה פלג, הדירקטור המוסיקאלי של המרכז למוסיקה חיפה והגליל- ניצחה בקונצרט על התזמורת הקאמרית הישראלית, שקמה עוד
בשנות ה60 של המאה הקודמת ע"י המנצח גרי ברטיני. שנפטר לפני כמה שנים. הוא היה המנצח והדירקטור שלהם כ 10 שנים.
לתזמורת הזו חוץ ממסורת קונצרטים ענפה באזור ת"א, יש ניסיון בפסטיבלים שונים, בארץ ובעולם כולו כמובן. אפילו הקלטות בחברות
כמו נקסוס, צ'נדוס, טלדק ואחרות.
התזמורת מונה כמות קטנה של נגנים יחסית לפילהרמונית כמובן או לתזמורות אחרות ומנגנת רפרטואר נרחב של מוסיקה קלאסית
לתקופותיה. מלווה סולנים אורחים, מהארץ, זמרים, מקהלות ועוד.
בקונצרט ניגנו התזמורת הקאמרית הישראלית בניצוחה של עדה פלג יחד עם הסולניות –
שפלה קרז'אן (חליל) ו שייאן וואנד (פסנתר) את:
י.ס באך -
את הסוויטה התזמורתית מס 2 בסי מינור לחליל צד ותזמורת.
*פתיחה, רונדו, סאראבנד, בורה I, בורה II, פולונז ודאבל, מנואט, באדינרי.
רוברט שומן
קונצ'רטו לפסנתר ותזמורת בלה מינור אופ 54.
*אלגרו אפטואוזו, אינטרמצו, רונדו.
- הפסקה –
וו. א. מוצרט
סימפוניה מס 40 בסול מינור K555
*אלגרו מולטו, אנדנטה, מנואט וטריאו, אלגרו אסאי.
ללא ספק אחלה של תכנית, קצת מסוכרת, אבל לא נורא. המוצרט היה די סביל לטעמי, מבחינה מוסיקאלית ומבחינת ביצוע מאוזן ונחמד
מאד. בכלל מוצרט לא קל לי לשמוע, בטח אחרי שאני מקשיב ביתר שאט למלחינים גרמניים מתקופות מודרניות יותר. ברוקנר, מאהלר,
וואגנר וכיוצ' באלו..
מוצרט אחריהם נשמע כמו נחיל של סוכר וכמות אינסולין בלתי נלאית, לא ממש תספיק כדי להפיג את השעמום הזה בדרך כלל, אבל!,
תמיד יש אבל במוסיקה לטעמי. יש בגאון הזה הרבה יותר מסתם סוכר ולא מעט מיצירותיו הן מדהימות מאין כמותן. נניח הקונצרטים
לפסנתר, המאוחרים יותר למשל, הרקוויאם כמובן, שהוא אמנם לא סיים, אבל עדיין ועוד כהנה..
בכל אופן, זה בנוגע למוצרט שהיה מבחינתי פינאלה רגוע, אם כי קצת רך עבורי ליום המקסים הזה.
בפתיחת הערב נכנסתי לאולם "רפופורט" לאחר שהייתי בו עבור הרצאה מסוימת לפני שנים אם אני לא טועה. למוסיקה לא האזנתי שם מעולם והופתעתי לטובה, אבל ממש. האולם קטן יותר מהאודיטוריום החיפאי וכמובן מהיכל התרבות התל אביבי, אך מאורגן למופת, שמור, יפה ונחמד מאד.
אין את העיטורים, היופי והאדר שיש באולמות קונצרטים ותיאטראות בחו"ל, אך בסטנדרט הישראלי הוא סביר למדי. אבל למה אני עומד כאן ומקשקש על האולם עצמו? כדי להגיע לעיקר. לאקוסטיקה כמובן.
בהפתעה גמורה הסאונד באולם הזה היה מעולה (שוב בסטנדרטים שלנו בארץ, בואו לא נסחף כן?!)..
קודם כל רצפת הרעש הייתה נמוכה, כי סוף סוף לא שומעים את המזגנים הארורים שיש באודיטוריום הגדול.. כך שלמזלנו.. יכולנו לשמוע את הניואנסים, את הנגינה העדינה ביותר ואת ההפרדה במיקרו. זה נכון שגם יש הרבה פחות מאזינים והשטח קטן יותר, כך שיש יותר אימפקט מפרוג'קשן של כלי הנגינה. שכל אלו תרמו לא מעט גם כן ובהצלחה מרובה.
הבאך מתחיל..
החליל שמול פיה של שפלה היה מקסים, ענוג, מאוזן ונכון מאד. היא ילידת סלובניה ותלמידה לשעבר בקונסרבטוריון הפריסאי כחלק מחילופי סטודנטים. היא סיימה בהצטיינות את לימודי ההמשך בווינה וב 2009 זכתה במקום הראשון בתחרות החליל הבינלאומית, שיסדה מי אם לא עדה פלג, הדירקטורית שניצחה באותו הערב והזמינה את שפלה לנגן ביצירה הפותחת. הבאך היה מנוגן לעילא והיווה הפתעה אדירה עבורי. נגינתם של התזמורת הקאמרית הייתה מדויקת (פרט לזיוף אחד שהגיח בפרק השלישי..) אך משוחררת מאד ממניירות לא קשורות, אגו או ניצול הבמה לוירטואוזיות עקרה. הם ליוו את שפלה באופן מעורר הערצה, עם המון חן וניצוצות בעיניים. נגינתם מאוזנת כל כך וגב' פלג מחזיקה בהם כראוי ובעונג רב, שניכר מעבודה יחד באופן אינטנסיבי. כל זאת כמובן שהינם קבוצה קטנה ויש יכולת לעמוד על דקויות וכן גם לשמוע אותם מהקהל מהצד השני. יצירה מופלאה, חייכנית, משוחקת לעילא אם מהחליל המקסים והענוג ואם מהתזמורת המצומצמת (לחלק זה של הערב) שליוותה כאמור.
שפלה ירדה ועלתה לבד ויחד עם עדה מספר פעמים, לקבל את תשואותיה ולבסוף עמדה שוב מול סטנד התווים שלה להדרן אישי נוסף. היא ניגנה קטע של דביוסי. קטע קשה וקשוח שרק חלילנים מסוגה וברמתה מסוגלים לעמוד ולנגנו ביראת כבוד כזו. שפלה כיום היא פרופסור למוסיקה ומלמדת בסלובניה מוסיקה וחליל בפרט. זוהי הייתה הפתעה גמורה לשמוע אותה אתמול ונהניתי מכל שנייה שהיא ניגנה, למרות שחליל זה לא בדיוק הכלי הראשון שאבחר להקשיב לו. שאפו לשפלה.
מייד בתום הקטע הפותח, נגנים נוספים התיישבו בכיסאותיהם והתזמורת גדלה מכזו שמיועדת לקטע בארוק לכזו שמסוגלת לנגן יצירה מהתקופה הרומנטית.
אנו כבר גולשים לשומן המקסים ולקונצ'רטו לפסנתר כמובן.
גם כאן, ההפתעות היו רבות במיוחד. החל מפסנתר ה"בוזנדורפר" המקסים שהתגלגל בחן לקדמת הבמה וכלה בפסנתרנית הסינית מרשימת המראה (ומסתבר גם בנגינתה). ניצוחה המרשים והמאוזן של עדה פלג וכמובן התזמורת שכל כולה הייתה מוסיקה היו ברמה שכבר די קשה לשמוע פה בארץ. בכלל ניכרת ההרגשה שהם פשוט הרבה יותר מנסים! (לאו דווקא מנוסים) הם נראים טוב יותר מהפילהרמונית, רעננים יותר, רוצים יותר, מקשיבים יותר ומאוחדים יותר. אולי זו רק הרגשה כללית מהערב עצמו, למול רב הקונצרטים הגדולים של הפילהרמונית שנוכחתי בתקופה האחרונה ואולי גם לא..
התזמורת שכללה כבר מספר קשתנים רב יותר, נשפנים ואפילו עמדת טימפאני, ניגנו שומן בצורה מושלמת כמעט. סולו הצ'לו, הכינור הראשון ועוד שמשתרבבים בפרטיטורה נשמעו מופלא, מקסים, מאוזן ונכון.
וכל היתר שליוו את שיאן וואנג היו קשובים לכל תו ותו מהפסנתר או לתנועת ידה של עדה.
שיאן וונג פסנתרנית אמריקאית ממוצא סיני החלה את לימודי הפסנתר כמו רבים אחרים בסין כבר מגיל 5.
זכתה בפרסים רבים ולמדה בשנחאי. ניגנה עם התזמורת הסיניות השונות ועם בתי אופרה. ב 1997 עברה
לניו יורק שם השלימה את לימודי התואר הראשון והשני בפסנתר ונשארה לגור בסביבת המערב עד היום.
חברה הקבוע (שיט ) הוא כנר צעיר, שיצא לי לפגוש גם אותו באותו הערב ואפילו לדבר עמו "קצת" על כינורות\כנרים ומוסיקה. זוג צעיר ומקסים.
שיאן וונג ניגנה באותו הערב את הקונצ'רטו ברמה אדירה!, אני לא זוכר ששמעתי את הקונצ'רטו הזה באופן חי אי פעם (אבל אני לא שולל שאני טועה), אך יש לי הכרות מעמיקה ביותר עם שלל הקלטות טובות וטובות הרבה יותר. בכל מקרה, אני יכול להגיד לכם שהפה שלי לא נסגר עד לסיום (המרשים במיוחד) של הקונצ'רטו. היא פשוט הייתה פנומנאלית בכל רגע. רמתה הטכנית מרקיעה שחקים (כמובן) וזה לא פלא שמתחילים את לימודי המוסיקה בגיל כה מוקדם. אך בסינית הזו, למרבה ההפתעה- היה גם לא מעט רגש לצד הוירטואוזיות הבלתי נלאית. מקסים ומרגש. חזק וחודר, היא פשוט שילבה את כל אלו בקונצ'רטו כה יפה של מלחין ענוג ומלהיב במיוחד (לפחות אותי). ה"בוזנדורפר" הוא פסנתר לא קל לנגינה, אך המצלול שלו הרבה יותר מאוזן וישיר, מאשר ה"סטינוואי" שבדרך כלל מעטרים את אולמות הקונצרטים בעולם. הוא התאים בדיוק לפסנתרנית הזו ואפילו הייתה לנו שיחה על הפסנתר הספציפי הזה מאוחר יותר באותו הערב. הסאונד באולם היה מאוזן וגם "חזק" מאד. הניואנסים הענוגים שבקונצ'רטו נשמעו למרחוק ובעדינות מופלאה וכן גם הקרשנדו השזורים בשלושת חלקי היצירה. אם הייתי חייב להוריד "כאפה" על משהו באותו הביצוע, הייתי אומר שבחלק השני עדה הייתה צריכה להתלהב מעט פחות ולהוריד קצת את הקצב. ניכר ששיאן פשוט טסה שם לקראת סופו כאילו אין מחר! למזלה, מהירות זו בעיה ממש קטנה עבורה, אף עבור המוסיקה, זה היה מעט פחות טוב. ניחא. לא ממש גרע מהתלהבותי כפי שאתם שמים לב, אני בטוח.
יוצאים להפסקה.. 20 דק' של קשקשת במסדרונות ובלובי האולם וחוזרים פנימה למוצרט שעליו כתבתי ממש מעט (כראוי לסימפוניה הטחונה הזו – מצטער) בתחילת הסקירה..
בתום הערב הדיבורים ממאזיני ומבקרי הקונצרט היו כמעט כמו תקליט שבור. "הפתעה של ממש, לא ציפינו למפגן וירטואוזיות ונגינה כה מאוזנת ונכונה.. מהתזמורת ומהסולנים". עדה והתזמורת אני בטוח, התרגשו למשמע התשואות וכן מהמחמאות שהרעיפו עליהם בשעה שהיינו (כמה מאיתנו) מאחורי הקלעים לאחר הקונצרט עצמו.
כמו תמיד, יצא לי לפגוש את הסולנים, את המנצחת ואף לדבר עם מעט מחברי התזמורת. אני יודע שזה לא מרגש כל אחד, אבל לי זה תמיד נחמד (בלשון המעטה) ליצור שיחה, לדבר על מוסיקה ועל דברים אחרים עם העוסקים במלאכה (לאו דווקא עם השמות הגדולים) ולא רק עם אלה שמחליפים חוטים ;-).
שפלה ושיאן התגלו כנשים מדהימות, חכמות, חייכניות, ללא אגו לחלוטין, אשר פותחות בשיחה, מחבקות, מנשקות (לא שעשיתי זאת יותר מידי, שתיהן היו עם החברים שלהם), אשר שמחו לשוחח על כל צד בתעשייה הזו ועוד. לי הקטע הזה נחמד לא פחות מהקונצרט עצמו, המון בשל יצירת השיח מול אלו שחיים את המוסיקה ביום יום, בצורתה המקצועית.
לסיכום, ערב מקסים, אווירתי במיוחד בשל הגודל (או הקוטן) של התזמורת והקהל כמובן, שהשרו על הקונצרט הרגשה ביתית ואינטימית יותר ומלא בחוויות עשירות במוסיקה ובחברים חדשים.
אביעד.
), אבל זה מראה שאתה מצליח להעביר מההתלהבות.
מעניין, תודה. למה אתה מתכוון בקונצרטים המאוחרים של מוצרט לפסנתר? 20,21,24 נכללים בהם? כי הם פסגות, לא ?
