יורם כתב:
אלגיה חשמלית
היה שלום, רדיו גרמני, ירוק עין
תבה כבדה, צרוף - כמעט - של
גוף ונפש ( מנורתיך יקדו באור
סלמון ורוד, כמו האני העמוק
אצל ברגסון)
מבעד לעבי האריג המכסה
את הרמקול (אזני נצמדה אליך כאל
סורגי תא וידוי) לחש פעם מוסוליני,
צעק היטלר, הסביר בשלוה סטלין,
סנן בין שניו בירוט, נאם בלי סוף גומולקה.
אבל אותך, רדיו, איש לא יאשים בבגידה,
לא, עוונך היחיד היה ציתנות
גמורה, נאמנות ענגה למגהרצים
מי שבא - דברו נשמע, מי ששדר -
נקלט.
והרי אני היודע כי
שירי שוברט בלבד הסבו לך
אשר עלאי, אזמרגדי.
הולסים של שופן גרמו ללבך החשמלי
לפעם בחזקה, בעדינות, וכסוי
הבד של הרמקול עלה וירד כמו חזה
נערה מאהבת ברומנים ישנים.
ענין אחר החדשות - ביחוד אלה
של רדיו אירופה החפשית או הבי.בי.סי.
עינך היתה לא רגועה, האישון הירוק
היה מתרחב ומתכוץ כנתון להשפעה
של מנות אטרופין משתנות.
שחפים מטרפים מצאו בך משכן, גם מקבת.
בלילות נאספו בחדריך
אותות אבודים. מלחים שועו לעזרה,
וכוכב שביט צעיר שאבד את ראשו - בכה.
לויתי את זקנתך - מבשריה היו
קול צרוד, משפטים קטועים, אחר כך קולות פצפוץ (שעול)
לבסוף עורון( עין המגדלור כבתה)
וחרשות, דממת מות. תערב לך שנתך,
רדיו גרמני, חלם על שומאן,
ואל תתעורר בקרא התרנגול, העריץ הבא.
אדם זגייבסקי
תרגום: דוד וינפלד
יפה מאוד!
היום, הייתה לי הרפייה קומית..., כך, פשוט, באמצע היום.
האזנתי בשעה 2 בצהריים לקול המוזיקה, והמגישה איילה אשרוב הנעימה לי את זמני...
ואכן, מזמן לא צחקתי כך:
סונטה לכינור ופסנתר של בטהובן, הפכה בפיה לסוויטה..
הסימפוניה (או האופרה) "מאתיס הצייר" מאת פאול הינדמית, קיבלה מפי המגישה הסבר מיוחד ומלומד מבלי להניד עפעף - היצירה נכתבה לפי ציורי הריקוד של הנרי מאטיס...
בעוד הינדמית, הלחין אותה לכבוד הצייר מאתיאס גרינוולד..., אבל כמו שאומרים, מי סופר...
Vox Popoli - Vox Dei - או כמו שאומרים במחוזותינו - "קול המון כקול שדי"...
לסגור ומיד!
שלח להם מייל, דברי טעם כתבת. רק אל תבקש שיסגרו...