מארינה מקסימיליאן בלומין
מארינה, כך אומרים, התחילה את הקריירה המוזיקלית שלה לפני כוכב נולד, אך כמי שמעולם לא התוודע לתקופה הזו בחייה איני יכול להתייחס לתקופה זו כרפרנס.
הרפרנס היחיד שלי אל מול ההופעה הזו אם כן היא תקופת השתתפותה באותה תוכנית הכה מבוזה על ידי רבים, אך אני מודה שאני צופה בה בקביעות ללא בושה.
דעתי על מארינה מאותה תקופה - אמביוולנטית במקרה הטוב. מחד, היה לי ברור תמיד שהיא זמרת טובה, אולי מצויינת, אך הופעתה האובר תאטרלית, חצי החיוך החש כמתנשא, והתנועות העת גסות עת דודתיות גרמו לי להתרחק מהופעותיה ולא עזרו כל השיכנועים – לא הסכמתי לרכוש או אפילו להאזין לשום ביצוע בהשתתפותה (כן, אני יכול להיות עקשן לעיתים).
אך מאז עברו כנראה מספיק מים בנהר, ולהפתעתי לא התנגדתי כלל לצפות במופע המדובר.
המופע התקיים ב-"ארנה", מתחם ההופעות הגדול מבין השלושה, אני מניח שהמארגנים סברו שמארינה מהווה מכנה משותף מספיק רחב למלא את המתחם עקב החשיפה בתוכנית הפריים טיים הישראלית (זה גם מסביר את פרסום החוצות לפסטיבל הנושא את דמותה). הם כנראה לא טעו, המתחם היה מלא יחסית ליום הראשון ממועט המבקרים (ואני מניח שגם עזרה העובדה שלא היתה שום הופעה מתחרה, לפחות בפתיחתה).
ישבנו ביציע האחורי (המוגבה והרחוק) של מתחם הארנה, וכאשר מארינה עלתה לבמה לא זיהיתי אותה כלל. היא עטתה רעמה מחומצנת וארוכה, שמלת סלסה בקונפיגורצית שכבות (שדי החמיאה לה יש לומר, גם אם לא רואים זאת בתמונות) וחשפה רגליים שנראו שריריות מהצפוי (ספק תוצאה של מכון הכושר ספק תוצאה של העקבים בגובה חצי מטר), לפחות במרחק בו ישבנו.
אני מודה שכאשר אני צופה בהופעה חייה אני מצפה לשואו. זה ממש לא חייב להיות שואו מרובה אפקטים ואנרגיה אך אני מצפה לתקשורת בין המבצע לקהל, ואני מצפה שהמבצע לא יעצבן אותי בעזרת מניירות מיותרות או התנהגות מוזרה – וכאן בעצם היה החשש שלי.
לשמחתי החשש התבדה די מהר, דומה שמארינה למדה לעדן את הגינונים שהפריעו לי ולטפח star quality יותר ראוי (לטעמי לפחות), אך עם זאת לא הייתי אומר שהיא איבדה את האישיות המיוחדת שלה או התמסחרה, רק ביצעה את ההתאמות הדרושות. יופי.
החלק של ההופעה שזכיתי לראות (כמחצית, אולי פחות) כלל מגוון סגנונות ומקצבים, החל משירה נוגה, ועד התפרצויות אנרגטיות של שירה ותנועה לאורך ורוחב הבמה. היה שם משהו כמעט לכל טעם, ג'אז, בלוז, רוק/פופ ואוונגארד אבל בעיקר פיוז'ן בין הסגנונות והכל מארינה סטייל.
המלווים הכישרוניים השלימו את ההפקה לחבילה שלמה וראויה.
האם הטעימה הזו גוררת אותי לחפש הופעות של מארינה? ממש לא, זה לא טעמי. אבל אני לא יכול להגיד שסבלתי או התאכזבתי ממה שחוויתי. זאת בניגוד לשותפי שאחרי אחד מקטעי האוונגארד חשו שהם לא יכולים לסבול עוד וסחבו אותי החוצה.
אני סבור שהופעה זו היתה בהחלט במקום, כך אולי ניתן להרחיב את בסיס הקהל בפסטיבל, על ידי דמות מוכרת ואהודה בנוף הישראלי אך כזאת שבכל זאת קשורה לנושא ומהות הפסטיבל.
