תראו, בד"כ אני לא אוהב להלאות את הציבור הרחב בתלאותי האודיופיליות הקטנוניות, אבל מידי פעם, נחה עלי הרוח. הפעם הייתי רוצה לשתף אתכם במסעותי האחרונים אחרי הגברה. אני מתנצל מראש בפני כל מי שישתעמם...
בתחילת 2009 נפל עלי שידרוג לא צפוי. הזדמנות חד פעמית לרכוש זוג אודיו פיזיק אוונטי 5, רמקולים שפינטזתי עליהם לא מעט זמן, בתנאים נוחים שאוכל לעמוד בהם.
האמת, שהדבר האחרון שחשבתי להחליף במערכת באותה תקופה היו הרמקולים. הסקורפיו ששכנו אצלי באותה תקופה הם רמקולים פשוט נהדרים, והיוו (ביחד עם המקור האנאלוגי) החוליה החזקה בשרשרת הסאונד אצלי. לאחר מעט התלבטויות והרבה מו"מ עם הבוסית (יותר כמו חנופה מתקתקה...) החלטתי ללכת על זה. הרמקולים הגיעו ונשמעו מצוין, ואת הסקורפיו האהובים (שהיו ממש במצב חדש) העברתי לחבר יקר מפז, בידיעה שהרמקולים בידיים הטובות ביותר שיש
עוד לפני השדרוג הנ"ל, סבלה המערכת מהגברה שאינה עומדת ברמה של שאר המערכת. האייקון סטריאו 40 הוא מגבר משולב בריטי-סיני, ברמת תקציב נמוכה, שמייצר 37 וואט צנועים לצד. מדובר במגבר קסום ששירת אותי נאמנה מספר שנים, אבל אחרי שני שידרוגי רמקולים רצופים, נוצר פער שהייתי חייב לסגור. האוונטי לא קלים להנעה כלל, גם מבחינת נצילות וגם מבחינת עקום היגב הכניסה. גם למגברי טרנזיסטורים מרובי וואטים לא קל להוציא מהם את כל מה שיש להם להציע. האייקון הצליח לייצר מוזיקה ברמה מפתיעה למען האמת, אבל פשוט היה קטן עליהם.
תוך חודשים ספורים, החלטתי שהגיע הזמן לעשות שינוי בתחום ההגברה. באותו זמן עברתי שינוי תפיסתי מסויים, והחלטתי (כמו כל אודיופיל בשלב כזה או אחר, אני מניח) שכמו הרמקולים, גם המגבר שארכוש יהיה המגבר ה"אחרון" שלי. לפני שכל הציניקנים מעלים חיוך עקום ונוטף בוז, אסביר. זה לא שאני מתכוון להגברה ורמקולים שישרתו אותי עד יום מותי, אבל בהחלט מדובר בסט שאמור לשרת אותי שנים ארוכות, מבלי מחשבות לשידרוגים. סט כזה שיאפשר לי להתמקד במוזיקה, ולא לחשוב על סאונד ואיך לשפר אותו כל הזמן.
כחובב שפורפרות מושבע החלטתי החלטה קשה. כיון שהגברה לשנים רבות תוך התמקדות במוזיקה בלבד דורשת מגברים אמינים ופשוטים לתחזוקה, וכיון שמדובר ברמקול שאינו קל לדחיפה, גמלה בליבי החלטה לחזור להגברת SOLID STATE. באותה תקופה שמעתי מחברים קרובים שעברו לא מעט הרפתקאות לא נעימות עם מגברי שפורפרות, דבר שחיזק אף יותר את ההחלטה לעבור לטרנזיסטורים.
רצה המקרה, ובאותו זמן הוצע למכירה סט נאה מאד של MBL ביד שנייה. בלי לחשוב פעמיים קפצתי על המציאה והבאתי את הסט הבייתה להשמעה. כך התחיל המסע לחיפוש מגברים, תוך הצבת רף גבוה מאד. מדובר בפרה ופאוור ברמה גבוהה ביותר, ועם מראה של מיליון דולר.
התרגשתי מאד כשחיברתי את המכשירים והתיישבתי להאזין בחרדת קודש. מתוך רקע שחור לגמרי בקעה מוזיקה צלולה וקוהרנטית. הרמקולים התחילו לזוז סופסוף. צליל מאוזן וכוחני שמילא את החדר אבל... הכל היה דק וחסר חיים. התאכזבתי קשות, כי הייתי בטוח שיהיה מדובר בהתאמה נהדרת, אבל זה פשוט לא עבד – עם הרמקולים שלי, בחדר שלי, נהניתי פחות מהאייקון אפילו, שנתן MID הרבה יותר מלא ועם נשמה, למרות שלא הצליח לדחוף את התדרים הנמוכים כראוי. למדתי כמה דברים חשובים אותו ערב:
א) זה לא יהיה פשוט כמו שחשבתי, למרות התקציב המכובד
ב) המעבר ל SS לא יהיה לי פשוט, אם בכלל אפשרי
ג) לא מספיק שם טוב ומחיר יקר. הסינרגיה היא מה שקובע.
בעצב לא קטן ארזתי את היפיוף חזרה לארגזים, והחזרתי אותו לבעליו (המופתע) כלאחר כבוד.
לא הרמתי ידיים לגבי SS, והתחנה הבאה הייתה אצל עופר שחורי, ששמח להשאיל לי אינטגרייטד של EDGE להאזנה. חזרתי הבייתה וחיברתי, הפעם קצת יותר סקפטי. האזנה ראשונה חשפה מגבר מאוזן, מוזיקלי ונעים להאזנה. נהניתי יותר מאשר עם ה MBL (בקונסטלציה שלי ולפי טעמי כמובן). האזנתי לו מספר ימים ונהניתי מאד. היתרונות מול האייקון היו בעיקר בשני תחומים:
1) PACE – המגבר מכניס אותך לקצב של המוזיקה בצורה נהדרת, FOOT TAPPER במלוא מובן המילה
2) איזון – לעומת האייקון, שניפח את המיד ולקה בנמוכים, ה EDGE היה מאוזן לכל אורך הספקטרום, דבר שנתן תוצאה מוזיקלית חלקה ונעימה.
בהחלט יכולתי לחיות עם מגבר כזה, אם הייתי מאזין בעיקר למוזיקת רוק ודומיה. אבל עדיין, במוזיקה קלסית וגם בג'אז, חסרה לי היכולת של המנורות לחפור אל תוך עומק הצלילים ולהוציא מכל כלי את כל המיץ המוזיקלי שהוא אוצר בתוכו.
בשלב הזה הבנתי כבר: SS זה לא בשבילי, אין ברירה אלא לחזור לשפורפרות...
. . . לא חסר מגברים שם בחוץ.
