שלום

מאמר מעניין ומזכיר נשכחות...תודה
כמה הערות בונות ברשותך, להשלמה:
1. אחת המטרות של צלחת כבדה היא ייצוב המהירות. שינוי המהירות בציר הזמן מכונה Wow and Flutter ונכתב בקיצור W&F.
הנתון מגיע ב-%, וככל שהוא קטן כך טוב. מספרים של 0.05% ומטה נחשבו לטובים...והיו מנת חלקם של כל הציוד האנלוגי (נגני
תקליטים וטייפים למיניהם). האוזן האנושית יותר רגישה ל-W&F מאשר לשינוי קבוע במהירות נניח לאט או מהר (קבועים).

2. סוגי בקרה למניעת W&F הגיעו מכמה כיוונים, והמשקל הוא רק אחד מהם. בעיית ה-W&F היא לא רק במשקל הצלחת כי אם
בסוג ההינע ואופן מימושו על הצלחת. השיטות השונות היו מנוע צידי או הנעה ישירה (Direct Drive או DD). יתרונה של ההנעה
הישירה שהוא חוסך את ההעברה מציר המנוע לצלחת, שהרי אחד הם ב-DD.
כאשר המנוע צידי, בנגנים הזולים השתמשו בגלגל ביניים בנצמד בין חלקו הפנימי של הצלחת ובין ציר המנוע. השיטה השנייה
היא הנעה ע"י רצועה (גומי) ומכונה Belt Drive והיא הנפוצה ביותר. יתרונה בבידוד המנוע מהצלחת, וביחס העברה שמבודד
היטב שינויים במהירות המנוע. מצד שני חסרונה בחיי הרצועה שדורשת החלפה כל כמה שנים.
יתרון נוסך ל-DD הוא במנגנון בקרה (משוב) שמאפשר מהירות מדויקת (גביש) וגם בקרה חזקה בכל קטע מהסיבוב.
DD גם הוריד עלויות בשל שימוש בצלחות קלות שהכילו פחות חומר.

3. הנעה. מנועי הנגנים היו בעיקר מנועי AC עם 2 קטבים, ומהירותם התבססה על תדר הרשת. הבדלים ברשת השפיעו על
מהירות הנגינה. הפתרון ספקים ומתנדים ליצירת AC מקומי שיהיה בלתי תלוי בתדר הרשת ומדויק, או שימוש במנועי DC.
במקרה זה, למתח ותדר הרשת ללא ספק ומתנד, יש השפעה רבה על טיב התוצאה. כמובן שבמימוש המתנדים, שימוש
בגביש ונעילת תדר, הגדילו את דיוק הסיבוב ואת יציבותו בזמן. מושגים כמו Direct Drive - Quartz Lock או Phase lock Oscilators
שימשו לעתים קרובות בפרסומות הנגנים.
האסקולה הבריטית השמרנית העדיפה מנועי AC ורצועה, בעוד חלק מהיפנים נטו לכיוון DD עם נעילת גביש.
אגב, ככל שהצלחת יותר קלה, יותר קל לשלוט במהירות ויציבות הסיבוב שלה ע"י מע' בקרה. מצד שני ככל שהצלחת יותר כבד,
יש פחות צורך במע' בקרה, והמשקל מייצב את מהירות הסיבוב. כך שלשתי בפתרונות גישה מנוגדת בכל מה שקשור למשקל הצלחת.

4. מיסבי הצלחת או Bearing.
הפשוטים פשוט היו מסבי החלקה (מתכת כנגד מתכת עם קצת חומר סיכה). הטובים יותר השתמשו במיסבים משובחים ואף
במיסבי ספיר. ברוב הנגנים יש אפשרות להרים את הצלחת, לאפשר גישה לרצועה והחלפתה או לתחזוקה.

5. שיכוך מהסביבה.
על מנת לבודד את הצלחת והזרוע מהסביבה ולהשאיר אותם צמודים למשטח אחד, כדי לא לשנות את המרחקים היחסיים בין ציר
הסיבוב ונקודת הנגיעה של המחט בתקליט, נעשה שימוש במשטח צף (על קפיצים) שלו היו שוטפים הצלחת והזרוע.
שימוש בהנעת רצועה, עזרו לבידוד שלהם מגוף הנגן והמנוע - לבין הצלחת והזרוע. מאחר ובמקרים של חובבים רציניים, הנגן
לא נחשף לחבטות או רעידות והיה ממילא מונח על משטח יציב ומבודד, השיטה הלכה ונעלמה. עיקר הנזק מרעידות נובע
ממשוב אקוסטי של המוסיקה, בתדרים הנמוכים. ואילו ברובם מועברים ע"י גלי הקול.
על הצלחת מקובל לשים פלטה של גומי, שמשפרת את הבידוד ומונעת מהתקליט שריטות. חי שמימשו את הפלטה בטבעות
גומי לעיצוב, או להורדה במשקל, אינה משנה את העובדה שהתקליט לא אמור לשבת ישירות על הצלחת.

בעיות שהמכניקה סביב ההנעה מכניסים לסאונד:
הראשונה שהוזכרה היה ה-W&F.
השני הוא דיוק מהירות הסיבוב, במיוחד אם הוא מבוסס תדר רשת, שמשתנה כתלות בעומס והאספקה של חברת החשמל.
רעש מכני שנובע מהמכניקה: רעש מהמנוע (רעידות), מחיכוך המסב של הצלחת ומכונה Rumble.
זאת בנפרד מרעש אדמות שמכונה Hum ורעד ממשוב אקוסטי.

לגבי ה-W&F, שהיה אחד המכשולים הגדולים לטיב הסאונד בימי המקורות האנלוגיים, ועליו תמיד חיפשו להתגבר, הושקעו בו
מאמצים אדירים, ומכשירים עם F&W נמוך היו יקרים בהתאם. הפתרון לכך הגיע עם הצגת המקורות הדיגיטאליים, או ה-CD.
רק אז הגיעו לנתון שיהיה מתחת לסך המדידה! ובהתחלה הנתון הופיע (Unmesurable) בדף הנתונים עד שהבינו שהוא פשוט מיותר.

במקביל לצלחת ולגוף הנגן, התפתחו כיוונים שונים לגבי החומרים מהם הם עשויים. הזולים נבנו מפלסטיק (במיוחד היפנים),
עץ ומתכת. היקרים ממתכת מצופה (בעיקר נירוסטה) או חומרי פלסטיק שקופים (פרספלקס).
עם חזרתו של הנגן (Comeback), עיצובים מדהימים הופיעו והפכו אותם לנחשקים. לא בכולם לעיצוב חלק בביצועים הנגזרים
מהתכונות והפתרונות שהוזכרו. חלקם כן.

לא כ"כ מבין מה גרם לך לשפוך פה את כל האינפורמצייה הזו שאינה נושא השרשור, אבל תודה בכ"ז.
להבא, אנא נסה לדבוק בנושא.

איזה יופי אייל! תענוג לקרוא כרגיל, מלא תובנות כרגיל ומאוד משכיל כרגיל.
לפעמים שיגרה היא דבר משעמם, לפעמים היא גורמת לך לחכות למה שצפוי ומובטח (חלק ג', ד' וכו...אלא מה? )

אני אנסה לקצר במקום מיכאל.

נתת הסבר יפה מאוד על הצלחת הכבידה והגורמים שמשפיעים. למדתי שם משהו על חשיבות פיזור המסה, וההסבר.

את כל נושא Direct drive לא קיבל את הביטוי הראוי, רק הזכרת דרך אגב שימוש בפידבק.

אזי אולי תיכנס להסבר של הנושא, כאשר לדעתי זה מעניין היסטורית למה ומתי ומי הכניס את הטכנולוגיה לשימוש ולמה ככל הנראה היא כמעט נעלמה.

הנקודה העיקרית בחסרונו של המנוע עם הצלחת הכבידה, הוא השימוש במנוע AC שתלוי בתדירות הרשת ולכן הוא אף פעם לא מדויק.

אם עושים במכשירים החדשים דהיום שימוש במנועים מבוקרי גביש, אזי מה שאני אומר שגוי.

בהנעה הישירה, מתנד גביש (כמו בשעונים ובמנועי CD ) מבקר את מהירות הצלחת לדיוק פי אלף לפחות יותר טוב מכל מנוע AC. דו קוטבי או רב קוטבי (וזו היתה שגיאה מיכאל, יש לפטיפונים הללו מנועים עם כמה עשרות קטבים שמהירותם היא נגזרת אך ורק של תדר הרשת ולא תלויה במתח)

לסיום מתגלגל אצלי פטיפון של טכניקס שעושה שימוש בטכניקה הזו. אם מישהו חשקה נפשו להתחיל בשמיעת תקליטים שייצור קשר ויקבל מתנה.

אייל, אתה רואה שהייתי צריך לפרסם?!

יוסי בחייאת,

כל מה שאני מבקש זה שתקראו מה נושא הפוסט לפני שאתם מגיבים:



בהנתן העובדה שהגדרתי היטב שמדובר בסדרת רשומות שתטפל כל פעם בנושא אחר, ובעובדה שהסברתי בדיוק מה נושא הפוסט הנוכחי - אני מוצא את התגובה של מיכאל (שעוסקת רובה ככולה בנושאים שטרם הגעתי אליהם) כ:
1) אטומה וחסרת רגישות (ועוד לקרוא לזה הערות בונות )
2) נסיון להראות כמה הוא חכם
וכנראה
3) נסיון מכוון לחבל בסדרה

אז נכון שהתאפקתי והגבתי בנימוס מה, אבל זה דרש ממני לספור עד 10 כמה וכמה פעמים. אבל כיון שכבר העלית את הנושא - אז עניתי, ולמען האמת, אם לא תכתבו במינימום הרגישות הראויה אז אל תכתבו בכלל - לא אתה, ולא מיכאל.

תודה ושלום

כן, כן
קיויתי להמנע מהחרא הזה.

לדעתי מיכאל בתמימות שפך את מה שהוא יודע, ואיכם צריכים לייחס לו כל הזמן כוונות רעות.

עדיין אני מחכה שתתיחס לנושא שהעליתי, שהוא בדיוק חלק מהפרמטרים הראשונים, ומצאתי אותו חסר.

בברכה - יוסי

ואני התפלאתי מי באמת המזמין של העבודה המושקעת הזו

תמשיך להתפלא

לא אשם!