פרק שלישי
שלום לכולם, מקווה שהחג עובר בנעימים, שהסאונד של המצות פריך, ושהנמוכים שמגיעים בעקבות הגפילטע בעלי נוכחות ומוזיקליות.
בפעם שעברה התחלנו לדבר על הפלטה וחלק מהתכונות החשובות שלה – והיום נמשיך ונשלים את הדיון בנושא. בפרק של היום אנחנו נוגעים לראשונה (אבל לא בפעם האחרונה) בנושא של התמודדות עם ויברציות. בנוסף, נשוחח גם על שיטות לצימוד התקליט לפלטה.
בפרק הקודם נגענו במירכוז, איזון ומשקל. נמשיך לשני הסעיפים הבאים:
4)
חומר ומבנההחומרים והמבנה שנבחרים לפלטה ישפיעו על שלושה פרמטרים: משקל, התמודדות עם ויברציות, "טביעת צליל".
א. המשקל: בהתאם לגישת התכנון הכללית, יכוון המתכנן למשקל הרצוי של הפלטה. בזה כבר עסקנו בפטפוט הקודם...
ב. בידוד ושיכוך רעידות: התאוריות שמופרחות (מופרכות?) באתרי הבית של היצרנים בנושא הנ"ל רבות, כמות הדיסאינפורמציה מייאשת, ומידת ההשפעה במציאות שנויה במחלוקת...
כמה מלים על שיכוך כדי להתחיל לפזר את ענני העמימות שסובבים סביב הנושא. בפרקים הבאים, נבחן חלק מההיבטים אף יותר לעומק.
ראשית – חשוב להבדיל בין בידוד, שפירושו מניעה מרעשים, או ויברציות, להגיע למערכת מלכתחילה, לבין שיכוך שהוא היכולת לפזר (Dissipate) אנרגייה מכאנית שכבר נמצאת בתוך המערכת, כלומר להפוך אותה לאנרגיית חום. במידה ומקורות הרעש חיצוניים, נבקש לבודד אותם מהמערכת. במידה והם קיימים כבר בפנים, נבקש לשכך אותם.
גם רעשים באים בכל מיני צורות וגדלים. ההפרדה החשובה היא בין רעשים "תנודתיים" כלומר מקור רעש קבוע כלשהו בעל אופי שחוזר על עצמו – כמו רעש מהמיסב, או מהמנוע, לבין רעשים שניתן לכנות רעשי IMPACT, כמו מכה על הסנטד של הפטיפון, או צעדים על הרצפה. הסוג הראשון - צר סרט וארוך טווח, ואילו השני רחב סרט וקצר טווח. חלק מטכניקות השיכוך אפקטיויות יותר עבור הסוג הראשון מאשר השני.
כשמדובר בשיכוך במוצקים אפשר לדבר על שני סוגים עיקריים – שיכוך פנימי ושיכוך חיצוני.
שיכוך פנימי קורה בתוך גוף וקשור במבנה האטומי שלו. גם כאן יש תת חלוקות אבל בגדול, ניתן לכנות אותו שיכוך היסטרטי (מלשון היסטרזיס) או סטרוקטוראלי – והרעיון הוא שכשמנסים לשנות את הצורה של גוף, הוא יחזור לצורתו המקורית ובדרך ישרוף אנרגייה.
שיכוך חיצוני נוצר מהפעלת כוח חיצוני על גוף שמנסה לזוז, ולרוב מדובר בשיכוך שמבוסס על חיכוך. החיכוך יכול להיות "יבש" כלומר מחיכוך מוצק במוצק אחר (נקרא חיכוך Coulomb), או חיכוך ויסקוזי כלומר כזה שנובע מתנועה בתוך נוזל או אפילו בתוך האויר. אבל שיכוך חיצוני יכול להיווצר לאו דווקא מחיכוך. גם צימוד חזק בין הגוף שאנחנו רוצים לשכך לשכבה של חומר אחר בעל יכולות שיכוך פנימיות גבוהות – יגרום לשיכוך בגוף.
הטכניקה נקראת Extensional Damping, או Free Layer Damping. והיא מתוארת היטב בשרטוט הבא:
כאשר הגוף שלנו מנסה לשנות צורה, השכבה שצמודה אליו תחווה מאמץ אורכי (Longitudinal Stress), כלומר תנסה להימתח או להתכווץ. בגלל יכולת השיכוך הפנימית הגבוהה של החומר שהוספנו, בעת החזרה למצב ההתחלתי תאבד אנרגייה רבה.
באחד הפרקים הבאים נדבר על טכניקה דומה – Constrained Layer Damping, אלא ששם מוסיפים שכבה קשיחה נוספת והמאמצים הם מאמצי גזירה, ולא מאמצי מתיחה וכיווץ.
במקרה של Free Layer, יש שני עקרונות חשובים כדי שהטכניקה תהיה אפקטיבית: ראשית, השכבה המשככת חייבת ליצור כיסוי גבוה של שטח הפנים של הגוף המשוכך, ושנית, ההדבקה חייבת להיות חזקה מאד.
עם התובנות הללו, בואו נביט בכמה מטכניקות השיכוך שיצרני פטיפונים שונים משתמשים בהן.
> SOTA, נוטינגהאם ועוד יצרנים רבים משתדלים להקפיד על שימוש בחומרים בעלי יכולת שיכוך פנימי גבוהה, כגון פולימרים מיוחדים שהם בוחרים. זו שיטה בהחלט ראויה, למרות שהיא מוגבלת למדי בתוצאותיה – במיוחד לאור העובדה שאנו מוגבלים לחומרים "קשים", ולא יכולים להשתמש בחומרים רכים כמו גומי, או ספוג – שהם בעלי שיכוך פנימי גבוה במיוחד.
> ב Audiomeca J4 למשל, כפי שרואים בתמונה, מלבישים ברצועת גומי סביב הפלטה. הטבעת אמורה לשכך ויברציות בפלטה, ואני מניח שמדובר במנגנון שאמור לעבוד כמו ה Free Layer שתואר למעלה – אלא ששני התנאים לאפקטיויות של השיטה אינם מתקיימים (כיסוי גבוה והדבקה חזקה).
גם נוטינגהאם וגרארד (ב 501) משתמשים בטכניקה הזו. ראוי לציין: כיון שמדובר ביצרנים ותיקים ומכובדים, אני בהחלט מודע (ובטוח שגם אתם מודעים) לאפשרות שאולי לא הבנתי את הרעיון מאחורי הטכניקה הנ"ל. לכן – קחו את מה שכתבתי בביקורת הראויה.
> לעומת זה, חברת Well Tempered Lab מצמידה בתחתית הפלטה (שנקראת Black Damped Platter) שכבה מלאה של 9מ"מ של חומר שנקרא Isodamp – וזה כבר נשמע לי מימוש נכון של הטכניקה הנ"ל. בכלל – לעניות דעתי מדובר בחברה עם תכנון מאד מקצועי ורציני בכל החלקים. אני מאד סקרן לשמוע אותם... לצערי, טרם יצא לי.
> TERES, בעבר לפחות, חרטו לתוך הפלטה "כוסות" ומילאו אותם בכדוריות עופרת, כך:
המטרה כפולה: הגדלת האינרציה הסיבובית (כמו המשקולות במישל ובבלונוט שראינו פעם שעברה) ושיכוך רעידות ע"י חיכוך יבש (המרת האנרגיה לחום ע"י חיכוך הכדוריות זו בזו, כמו שממלאים חול בסטנד של הרמקול)
> לא רק שיכוך – גם בידוד אפשר לנסות להשיג בתוך הפלטה. טכניקה לבידוד רעשי המיסב, המנוע וויברציות שמגיעות מהרצפה היא בניית פלטה משני חלקים: הפלטה התחתונה מחוברת ישירות למיסב ולאמצעי התמסורת מהמנוע, ועליה יושבת פלטה נוספת דרך אמצעי בידוד כלשהו, נגיד רגליות גומי. חדי העין יוכלו להבחין שהפלטה של ה Bluenote מורכבת בעצם משתי פלטות – ועיון באתר היצרן מגלה שאכן יש ביניהן מספר אלמנטים מבודדים.
> הטכניקה האחרונה שנציין היא שימוש באקריליק (או חומרים דומים) בפלטה.
בנוסף לשיכוך פנימי גבוה יחסית, יש כאן נגיעה בעיקרון חדש, שניגע בו שוב כשנדבר על הקלאמפה בסעיף הבא. מדובר כאן בשאיפה לצמד את התקליט לפלטה ולהפוך אותם ליחידה פיזיקאלית אחת. המטרה – שויברציות שנוצרות בתקליט עצמו (כמו Stylus Drag) יעברו בקלות לפלטה ע"מ שמנגנוני השיכוך בפלטה יפעלו לפיזורן. כאן כדאי להכיר מונח חדש – עכבה אקוסטית. כאשר אני מצמיד שני חומרים (במקרה זה הויניל של התקליט והחומר שממנו עשויה הפלטה) וגל מכאני מנסה לעבור דרך החיבור מחומר אחד לחומר השני – חלק מהגל יעבור וחלק יחזור. אחוז הגל שעובר יגדל כתלות במידת התאום בין החומרים (למעשה, במידת השויון של מהירות גלי הקול בתוך החומרים).
השימוש הרווח באקריליק לפלטות נובע בין השאר מהשויון (כמעט) של העכבות בינו לבין הויניל של התקליט. בצרוף מנגנון Clamping איכותי, הפלטה הופכת למעשה לחלק מהתקליט, והמחט מרגישה שהיא מנגנת על תקליט עבה מאד במשקל של כמה קילוגרמים.
כמה הצימוד זה טוב? לא יודע, האמת – כי הוא פועל לשני הכיוונים וזה אומר שכל מקורות הרעש של הפלטה מגיעים ישירות לתקליט. האינטואיצייה שלי היא שזה יכול להיות מצויין בשילוב עם טכניקת הבידוד של הפלטה הכפולה.
ג. "טביעת צליל": כל דבר ישפיע בסופו של דבר על הצליל, אבל כאן התכוונתי להכרה בכך שלכל שילוב חומרים ותצורה מבנית תהיה חתימת רזוננס שונה, מה שמביא את המתכנן לידי מסקנה שאופן מימוש הפלטה ישפיע על ה"צבע" של הסאונד המופק. כמו ברמקולים, המתכננים נחלקים בגדול לשניים – אלה שיתכננו על מנת לצמצם ככל היותר את השפעת הפרמטר הזה על הסאונד (כפי שתיארתי זה עתה), ואלה שישלימו עם קיומה של התופעה וינסו לכוון אותה כדי לתת לסאונד את ה"אופי" שהיו רוצים לשמוע. לדוגמא, TERES שמשתמשים בעץ מסוגים שונים:
5)
צימוד התקליטעל מנת להנות מכל היתרונות של תכנון הפלטה – אנחנו לא רוצים שלתקליט יהיו "חיים משלו" – ולכן, היינו רוצים לצמד אותו לפלטה. גם אם התקליט ישר לחלוטין (לרוב הוא לא) – עדיין מתכננים ומשתמשים רבים מעדיפים לא לסמוך רק על ניוטון ולהוסיף מנגנון צימוד נוסף. שני סוגי המנגנונים הקיימים הם:
א. שימוש בואקום: פחות נפוץ, ואם נמצא אזי במכשירים יקרים – בגלל מורכבות התכנון ועלות המימוש. בפלטה יהיו חורים קטנים ובעזרת משאבה חיצונית התקליט "יודבק" אליה. דוגמאות: SOTA, BASIS, וכמובן – ROCKPORT ו CONTINUUM :
בתכנונים הללו כוח השאיבה יצומצם למינימום כדי שהמשאבה תהיה שקטה יותר וכדי לא לגרום נזקים לתקליטים.
ב. שימוש בקלאמפה: בד"כ מדובר במשקולת עם חור שפשוט יושבת על ה SPINDLE. זהו פתרון שמתאים לכל פטיפון. לעתים יש על ה SPINDLE תבריג והקלאמפה היעודית מתברגת עליו. במקרה זה אין צורך שהקלאמפה תהיה כבדה. כך או כך הבעייה בפתרון הנ"ל היא שהמשקולת מצמידה את התקליט רק באמצע, והוא עדיין יכול "לרחף" מעט בקצוות. טכניקה אחת להתמודד עם התופעה היא לבנות את הפלטה עם שיפוע עדין מאד שעולה מהאמצע לכוון הקצוות. טכניקה קצת יותר מתוחכמת היא ה REFLEX CLAMP של TERES שנראה כך:
הקלאמפה הנ"ל חלולה בפנים (היא לא צריכה להיות כבדה כי היא מתברגת) ומגיעה עם טבעת קטנה מדלרין שמלבישים על ה SPINDLE מתחת לתקליט. ניסיתי להראות את אופן הפעולה בשרטוט הבא.
בתמונה העליונה רואים את הפלטה והספינדל באפור. עליהם הטבעת הקטנה באדום ואז התקליט (שחור, כמובן). בתמונה השנייה נוספת הקלאמפה בכחול - אבל לא מוברגת עד הסוף עדיין. קצוות התקליט מתחילים להיצמד לקצה הפלטה. בתמונה האחרונה הקלאמפה הוברגה כלפי מטה במלואה והתקליט מוצמד לפלטה בכל השטח חוץ מבאיזור ה LABEL. השרטוטים כמובן מוגזמים כדי להסביר את המנגנון – במציאות לא מופעלים על התקליט מאמצי גזירה כאלה – הטבעת דקה וקטנה יותר.
סוג קלאמפה אחרון שנזכיר היא שימוש בטבעת היקפית. מדובר על קלאמפה בצורת טבעת שיושבת על קצוות התקליט. הנה כך:
הטבעת ההיקפית מצמידה את התקליט בקצוות וגם נותנת בונוס נוסף – הגדלה נוספת של מומנט האינרצייה. בטבעת הזו חשוב לשמור על איכות יצור גבוהה מבחינת איזון משקל לאורך ההיקף בגלל כובדה והעובדה שהיא נמצאת רחוק מנקודת הציר.
מהתמונות ניתן לראות שגם VPI חובבי טבעות גומי - סביב הקלאמפה ההיקפית, סביב הקלאמפה המרכזית - בקיצור, שלא יחסר.
טוב, בזאת סיימתי את נושא הפלטה שנמשך על פני שני פרקים. עברנו על התכונות המעניינות שלה וכיצד היא ממומשת במוצרים שונים. כפי שנראה בעתיד, הפלטה לא עומדת בפני עצמה וקיימים מנגנונים אחרים בפטיפון שעובדים - לעתים בעצמאות ולעתים בשילוב עם הפלטה – כדי להשיג חלק מאותן מטרות.
אפשר לדבר עוד לא מעט על הנושא, אבל מספיק להפעם... אז עד הפעם הבאה, תהיו טובים.
אייל
