פטפוטי פטיפון פרק שני
שלום חברים,
אחרי פתיחה קלילה וזורמת, הגיע הזמן להתחיל לצלול...
נתחיל ברשימת מושגים קצרה, ע"מ ליישר קו מבחינה סמנטית. בסדרה הזו, ניתקל במושגים הבאים:
Turntable או TT מדובר בסט של חלקים שתפקידם לסובב את התקליט: המנוע, מערכת התמסורת שלו, הפלטה, הציר והמיסב, והבסיס (PLINTH) שמאכלס אותם. לא מצאתי מושג בעברית לסט החלקים הנ"ל, לכן נתייחס אליו בקצרה כ TT.
Tonearm או Arm או זרועהזרוע בלבד (ללא הראש שמותקן בקצה) – כולל הבסיס שלה, המיסבים, המשקולות, הצינור (ARMWAND או ARMTUBE), וההתקן שמחזיק את הראש (אם קיים).
Cartridge או ראשמערכת קריאת הגרוב ותרגום לאותות חשמליים, כולל המחט, המנוף, הסלילים, המגנטים והאריזה שלהם.
פטיפוןהמכשיר כולו, שכולל את שלושת תת המערכות הנ"ל. אינו כולל את התקליט, את הכבל שמחובר לזרוע או את אלמנטי ההגברה הדרושים כדי לנגן.
אם כן ציינתי שתפקיד ה TT לסובב את התקליט. אבל ראוי וגם כדאי לדייק קצת יותר:
1) ה TT האידאלי יסובב את התקליט במהירות רגעית קבועה ומדויקת (השווה למהירות בה הוטבע התקליט, שלושים ושלושה ושליש סיבובים בדקה במקרה שלנו). חשוב לציין שהמהירות הרגעית צריכה להיות קבועה – לא מספיק שהמהירות הממוצעת תהיה נכונה – אלא בכל נקודת זמן בה נמדוד מהירות היא צריכה להיות נכונה. כל סטייה תגרום לאפנון ועיוות אות המוזיקה.
2) התנועה הסיבובית היא היחידה שצריכה להתקיים. שום תנועה במישור האנכי, ושום תנועה שאינה סיבובית סביב מרכז התקליט במישור האופקי.
הפרק של היום הוא הראשון מבין שניים בהם נבחן את הפלטה, כלומר אותו אלמנט מסתובב עליו יונח התקליט המנגן. בד"כ – מדובר בפלטה עגולה ושטוחה שגודלה בערך כגודל התקליט. במרכז הפלטה ימוקם ה SPINDLE, אותו מוט קטן עליו מושחל חור התקליט.
ישנן גם דוגמאות בהן התקליט מונח על אלמנט מעט יותר... מממ מעניין, כמו למשל פה:
או פה
אבל הואיל ומדובר בתכנונים אקזוטיים אז ברשותכם – נתעלם מהם.
ואלו שמות הפרמטרים החשובים בתכנון וייצור הפלטה: מרכוז, איזון, משקל, חומר ומבנה, צימוד התקליט. בפרק הראשון נדבר על שלושת הפרמטרים הראשונים. בפרק הבא, על שני האחרונים - ואז סיכום קצר של הנושא.
1)
מרכוז: אם ה SPINDLE לא נמצא בדיוק במרכז הפלטה התקליט לא ינוע בתנועה סיבובית בלבד – כמבוקש. יהיה גם רכיב של תנועה קוית במישור האופקי. הדבר יגרום לזרוע לתנועה מיותרת במישור האופקי, ישפיע על איכות העקיבה של המחט, למהירות לא קבועה וכתוצאה מכך לעיוות המוזיקה.
בעיית חוסר קונצנטריות (מרכוז) שכזו תקבל משנה תוקף בפטיפונים בעלי הנעת Idler. כיון שתמסורת זו מבוססת על גלגל גומי קטן שמתחכך בדופן הפלטה. אם הפלטה אינה ממורכזת הלחץ שמפעיל הגלגל עליה לא יהיה קבוע – ויגרום למנגנון ההנעה כולו לשנות את תכונותיו בכל סיבוב, לגלגל ההנעה להשחק, ולרעידות מוגברות.
2)
איזון:הפלטה צריכה להיות מפולסת ואחידה לחלוטין בגובהה בכל קוטר שהוא. בכל מקרה אחר תיווצר תנועה בעלת רכיב אנכי שתגרום לזרוע לנוע מעלה ומטה בזמן הנגינה ותשפיע על איכות העקיבה של המחט, תכניס הפרעות לנגינה, ותגרום לשחיקה מהירה במיסב. הגובה כן יכול להשתנות מעט מהמרכז החוצה ויש מתכננים שעושים את זה, אבל על כך בפרק הבא.
3)
משקל (וחלוקת משקל זוויתית ורדיאלית):
זהו זמן מצויין להציג לראשונה שתי "פילוסופיות תכנון" מקובלות בתכנון ה TT:
כדי לסובב את הפלטה במהירות קבועה צריך להתגבר על מספר מכשולים שמאופיינים בחוסר יכולת לצפייה מראש – כמו למשל הפרעות חיצוניות שגורמות להרעדה של הפטיפון (צעדים על הרצפה למשל, או גלי קול מהרמקולים), או כמו ההתנגדות המשתנה (בהתאם למוזיקה) של המחט הנגררת על התקליט. גם רעשים מהמיסב, ויברציות מהמנוע וכל חוסר שלמות מיכאני אחר יהווה מכשול.
שתי טכניקות מקובלות בפטיפונים להתמודד עם התופעה הן:
א. מנוע "חזק": במקרים אלה – אנו סומכים על המנוע ש"יתנגד" לשינויים במהירות. אולי נתעמק בנושא כשנדבר על מנועים ובקרת מהירות, אבל לענייננו: השימוש יהיה בפלטה לא כבדה מדי, כדי שהמנוע יוכל לשלוט בה בקלות. גם התמסורת צריכה להיות "חזקה" כמו Direct Drive למשל, שוב, כדי לתת למנוע מה שיותר שליטה.
ב. פלטה "כבדה": טכניקה זו מסתמכת על אינרציה סיבובית גבוהה של הפלטה, כאשר העקרון המנחה הוא שככל שהפלטה המסתובבת בעלת אינרצייה גבוהה יותר - ברגע שהמנוע הביא אותה למהירות הרצויה היא תושפע פחות מגורמים מפריעים חיצוניים. בתכנונים האלה משתמשים בד"כ במנוע עם מומנט נמוך יותר, שחסרונו הוא זמן ההגעה הראשוני למהירות המבוקשת (שזה לא נורא, מקסימום נותנים דחיפה קלה עם היד), ויתרונו שהוא רועד פחות. גם התמסורת מהמנוע לפלטה תהיה יותר LOOSE – בד"כ מדובר ב BELT DRIVES, שוב ,כיון שלא המנוע אמון על תגובה מהירה לשינויים רגעיים במהירות אלא האינרציה של הפלטה.
נו, אז איך מגדילים אינרציה סיבובית של פלטה? קיימים שני גורמים שניתן לשחק בהם: אחד הוא פשוט המסה שלה – האינרצייה פרופורציונאלית למסה, כלומר בהנתן שתי פלטות שההבדל היחיד ביניהן הוא שפלטה א' כבדה פי 2 מפלטה ב'- לפלטה א' תהיה אינרצייה פי 2 גבוהה יותר.
.....
אבל(!), באופן מפתיע (או לא) ישנו גורם בעל השפעה גדולה יותר על האינרציה – והוא כיצד מפוזר המשקל לאורך הרדיוס – כלומר כמה רחוק המשקל נמצא מציר הפטיפון. האינרציה של הפלטה פרופרציונאלית למרחק
בריבוע, וזה אומר שאם יש לנו שתי פלטות בעלות משקל זהה, אבל בממוצע המשקל בפלטה א' נמצא פי 2 רחוק יותר מהמרכז מאשר בפלטה ב' – האינרצייה של פלטה א' תהיה פי
4 גבוהה יותר.
ולכן, ידידי היקרים, ע"מ למקסם את האינרציה הסיבובית עבור פלטה במשקל מסויים, תכנונים רבים ממקדים כמה שיותר מהמסה כמה שיותר רחוק מהציר וזו הסיבה שכל מיני פטיפונים נראים כך:
המשקולות בתחתית הפלטה רחוקות כמה שיותר מהמרכז כדי להגדיל את האינרציה הסיבובית מבלי להגדיל יותר מידי את המשקל (מה שיגרום לשחיקה מהירה יותר של המיסב).
במקרה של ה Michell וה Bluenote הנ"ל – המשקולות נותנות יתרון נוסף בשל היותן בתחתית הפלטה. הדבר נועד לתת יותר יציבות – על כך ארחיב כשנדבר על הציר.
ע"מ לסיים עם נושא המשקל, אציין רק שבניגוד לחלוקת משקל משתנה בציר הרדיאלי (כלומר יש יותר משקל ככל שמתרחקים מציר הפטיפון), הרי שבציר הזוויתי (כלומר בכל נקודה לאורך ההיקף) המשקל חייב להיות מחולק באופן שווה כדי שהמיסב לא ישחק, כדי שהפטיפון לא ירעד וכדי שהמהירות הסיבובית הטהורה תישמר. הדבר דומה בדיוק לאיזון צמיגים באוטו שלכם – עליו אני מקווה שאתם מקפידים באדיקות!
מי מכם שיש לו פטיפון מונע רצועה ורוצה לבדוק שחלוקת המשקל הזויתית בפלטה אכן שווה – הרי לכם מתכון: הסירו את הרצועה, והטו מעט את הפטיפון (ע"י הרמת צד אחד בסנטימטרים ספורים). כעת תנו דחיפה קלה מאד לפלטה כדי שתסתובב מעט. אם הפלטה מסתובבת בחלקות ונעצרת באופן טבעי – אשריכם. לעומת זאת, אם הפלטה נוטה להתנודד סביב נקודה מסויימת ולהעצר תמיד בה – בנקודה זו המשקל גבוה יותר. אין צורך להבהל אם זה קורה – איזון מוחלט הוא בלתי אפשרי, השאלה היא רק עד כמה התופעה "חזקה". כמו כן – אל תגזימו בנסיונות כאלו, שכן סיבוב הפלטה כאשר הפטיפון מוטה אינה בריאה למיסב. מיותר לציין - שמי שעושה את הניסוי הנ"ל לוקח על עצמו אחראיות לכל תוצאה שהיא.
נעצור להפסקה מתודית... פרק שני ומסכם על הפלטה – בפעם הבאה.
אייל
