פורסם: 22/06/11 20:39 ע"י eyal2991


פרק חמישי



תמונה


שלום, פרק נוסף בסדרת הפטיפונים לפנינו.התנצלותי הכנה על הזמן הרב שעבר מאז הפעם האחרונה. היו לי קצת עניינים לסדר.
והפעם פרק, מממ.... שונה קצת.

החלטתי הפעם לעשות פאוזה בנושא הפטיפונים ולחזור קצת לבסיס התאורטי. מה שדחף אותי לכיוון הזה הוא שאנחנו מרבים לדבר על ויברציות, רזוננס, בידוד, שיכוך, רעשים וכיו"ב – ולא תמיד מבינים ממש על מה מדובר.

קצת פילוסופיה אישית (למי שאין סבלנות לחפירות שלי, מומלץ לדלג על הפסקאות הבאות) :

****************************************
הקדמה:

עידן האינטרנט מתאפיין בין השאר בנגישות מופלאה למידע וידע, אבל אליה וקוץ בה: ע"מ להפוך את הידע לנגיש לקהל הרחב לא מספיקה עובדת היותו בר השגה לכולם, יש גם צורך בפישוט ותימצות, כך שגם הדיוטות יבינו מה הם קוראים, מבלי להשקיע שנים של התעמקות.

התופעה "באה ממקום טוב", ויש לה גם לא מעט הצלחה. הדבר מאפשר לכולנו ידע רחב יותר, והכרה של נושאים שאחרת לא היינו יודעים עליהם כלום – אבל קיימת נטייה מאד נפוצה לשכוח שאחרי הכל מדובר בהרחבת הידע הכללי, וקריאה של אותם מקורות מתומצתים אינה הופכת אותנו למומחים. רוחב היריעה אינו ערובה לעומק הידיעה, ולא מהווה לה תחליף.

הלגיטימציה לכתוב "מאמרים" ותובנות ללא התעמקות אמיתית במשמעות הדברים, והתחושה שנובעת ממנה בקרב קהל הקוראים שהקריאה הופכת אותם למבינים ובעלי יכולת להבחין בין מידע מבוסס לתאוריות, נאמר, חדשניות, מהווה כר רחב ופורה לאנשים שונים להטעות את ציבור הקוראים – אם מתוך אינטרסים, ואם בתמימות.

כשאני כותב להטעות, אני לא מתכוון בהכרח לכתיבת דברי שקר ביודעין – אני חושב שזה דבר די נדיר (אולי אני תמים). לא, אני מתייחס יותר לחוסר האחראיות שמתבטא בכתיבה שאינה מבהירה לקורא איזה חלק מהמידע הוא בקונצנזוס המדעי, ואיזה ממנו חדשני, שלא לומר קונטרוברסיאלי. או לחילופין: איזה חלק מבוסס על ידע אמיתי של הכותב, ואיזה נובע מתהליך של קריאת מספר מקורות שסבלו אף הם מאותה חוסר בהירות.

בתחום שלנו, שרגיש במיוחד למתח בין המדע לחויה, התופעה מקבלת משנה תוקף. הדבר מתבטא בפורומים השונים, בהם אנשים כותבים הסברים כאלה או אחרים מבלי לדעת אפילו בעצמם האם הידע שלהם מבוסס או לא – לא כל שכן מי שקורא את הדברים.
בעיני התופעה של טשטוש הגבול בין ידע אמיתי לתאוריות שלא בוססו עדיין (או מידע מוטעה בעליל) הוא תוצאה מדהימה של התקופה שאנחנו חיים בה. אנחנו בעצמנו לא יודעים מה אנחנו יודעים ומה אנחנו רק חושבים שאנחנו יודעים.

לא מדובר בתופעה חדשה באופן כללי, להיפך, היא אפילו די עתיקה בתחום החדשות והאקטואליה למשל, וזה די ברור לכולנו איך
התקשורת מאז ומתמיד עיצבה את דעת הקהל בהתאם לרצונם של בעלי אינטרסים. אבל בתחומים שלא היו מאז ומתמיד בחדשות ובעיתונים, כמו למשל הדברים שאנחנו מדברים עליהם כאן בפורום, התהליך קיבל דחיפה מופלאה בעידן האינטרנט. מעולם שבו שאבת ידע מספרים או כתבי עת מקצועיים, לתקופה בה ירחוני תחביבים פסאודו מדעיים החלו בטשטוש הגבולות , ועד למצב היום בו כמות המידע הנגיש היא אינסופית כמעט, ללא שום אבחנה לגבי מידת הביסוס שלו.

לא רק בפורומים התופעה באה לידי ביטוי, אלא גם באתרי החברות שמפרסמות מוצרים, בין השאר תוך כתיבת רקע והסברים איך המוצר עובד ולמה הוא טוב יותר מהמוצרים המתחרים. כאן כבר עומדים מאחורי הדברים אינטרסים כלכליים מובהקים – אבל כפי שכבר כתבתי - אני מאד נזהר מלהאשים מישהו בדיסאינפורמצייה מכוונת. יותר מכך, יכול מאד להיות שחלק ממה שהחברות כותבות אפילו נכון בסופו של דבר, למרות שהוא לא בקונצנזוס המדעי. אבל שני דברים כן בטוחים:
א. לא יכול להיות שכולם צודקים, כיון שפעמים רבות מדובר בהסברים סותרים
ב. אף אחד מאותם הסברים טכניים שקראתי, מעולם לא טרח להבהיר לקורא היכן עובר הגבול בין קונצנזוס לחדשנות

כל זה חלק מחוקי המשחק הלגיטימי של עולם המכירות. אבל אנו, הצרכנים, חייבים לדעתי לפתח מידה מסויימת של ספקנות לגבי המידע שהחברות ונציגיהן מפיקים, ולפחות לנסות להבין מתי ההסברים עברו את אותו גבול מדובר.

לסיום ההקדמה, חשוב לי להבהיר שכל מה שכתבתי אינו סותר את דעתי האיתנה שמה שחשוב הוא מה כל אחד מאיתנו שומע בסופו של דבר כשהוא מאזין למוצר, זו בכלל לא שאלה. אלא שלעתים עדיף לומר "נשמע לי יותר טוב למרות שאני לא מבין מדוע" מאשר לחשוב או להעמיד פנים שאנו מבינים למה זה נשמע לנו יותר טוב.

****************************************

אי לכך, חשבתי לעשות מפנה קטן בפוסט של היום (וגם זה שאחריו). אנחנו הולכים לעבור קורס מזורז בפיזיקה למתחילים. אני אעשה מאמץ לפשט את הדברים ככל שאפשר, אבל לא נוכל שלא להסתכל על מעט נוסחאות מתמטיות ולהבין את המשמעות שלהן: חשוב להבין מה זה הויברציות האלה שאנחנו מדברים עליהן כל הזמן. אז קחו אויר, זה יקח 2-3 פוסטים וידרוש מעט ריכוז, אבל סה"כ לא מאד מסובך.

נושא השיעור: Simple Harmonic Motion

למה Simple? כי כמו כל התחלה בפיזיקה מדובר במודל פשוט, תאורטי בתנאים אידאליים שלא באמת מתממשים במציאות אבל מהווה נקודת בסיס להתעמקות. כמו לצייר סמיילי כשלב ראשון בלימוד ציור פורטרט...
נתחיל בסרטון מרתק:


אפשר להתעורר עכשיו...

תנועה הרמונית פשוטה מוגדרת כתנועה סימטרית סביב נקודה מסויימת (נקודת האמצע, או נקודת שיווי המשקל) הנובעת מכוח המופעל על הגוף הנע שפרופורציונאלי למרחק של הגוף מנקודת האמצע. בשפה מתמטית:

תמונה


F הוא הכוח שפועל על הגוף בכל רגע נתון.
k הוא מספר קבוע שהוא תכונה של האלמנט שמפעיל את הכוח. למשל בסרטון שלנו זה קפיץ: כנסו לחנות הקפיצים הקרובה לביתכם ובקשו קפיץ – המוכר מיד ישאל "איזה k ?". קפיץ קשיח יהיה בעל k גבוה, קפיץ רך יהיה בעל k נמוך.
x הוא המרחק מנקודת האמצע –הנוסחא מראה שככל שהגוף מתרחק מהאמצע הקפיץ ימשוך יותר חזק בחזרה, עד שלבסוף הגוף יעצור ויטוס חזרה לכוון האמצע.
המינוס בנוסחא שלנו מתאר את העובדה שכיוון הכוח יהיה תמיד מנוגד לצד שבו נמצא הגוף– כלומר כשהגוף נמצא משמאל לנקודת האמצע, הקפיץ ימשוך אותו חזרה ימינה, וכשהגוף מימין הקפיץ ימשוך חזרה שמאלה. המינוס הוא מה שמאפשר "תנועה סימטרית סביב נקודה מסויימת ".

נביט אם כן על מערכת SPRING MASS שנראית כך:

תמונה


יש לנו כאן רצפה וקיר. על הרצפה מונח גוף בעל מסה, המחובר לקיר עם קפיץ.
המערכת הזו אידאלית – אין חיכוך בין הגוף לרצפה, הקפיץ חסר משקל, אלסטי לחלוטין ואין בו שום איבוד אנרגיה.
כעת נמשוך את הגוף שלנו ונשחרר אותו. כדי לדעת איך יתנהג גוף שכזה על ציר הזמן, יש לפתור את משוואת הכוח שתוארה למעלה. נחסוך את הפרטים ונקפוץ לפתרון שהוא – תנודה סינוסואידלית. כיון שבמערכת האידאלית שלנו אין שום איבוד אנרגייה התנועה הזו תמשך לעד. הסרטון שהראיתי למעלה מתאר יפה איך נראה הדבר על ציר הזמן.רק לשם יישור קו מבחינת מושגים נביט על תנועה סינוסואידלית על ציר הזמן:

תמונה


הציר האנכי הוא X, מידת ההיסט מנקודת האמצע. הציר האופקי הוא t, ציר הזמן. A הוא האמפליטודה, או עוצמת התנודות וימדד במטרים.T הוא זמן מחזור יחיד שלם וימדד בשניות. f או Frequency הוא תדר התנודות ומוגדר כ 1 חלקי T. התדר ימדד ביחידות HERZ– כאשר הרץ אחד הוא אחד חלקי שנייה אחת (כלומר תנודה שבה זמן המחזור הוא שנייה אחת, תהיה בעלת תדר הרץ אחד. אם זמן המחזור חצי שנייה, התדר הוא שני הרץ וכיו"ב).


הלינק הבא מסביר את הנושא בצורה מאד אינטואיטיבית:

http://www.joe-ks.com/archives/Harmonic ... Motion.htm


פתרון המשוואה של תנועה הרמונית יתן לנו גם את תדר התנודות. נקרא לו f0:

תמונה


f0 הוא התדר ה"טבעי" של המערכת הנ"ל. במערכת שכזו f0 הוא תדר התהודה (רזוננס) של המערכת, כלומר הוא התדר שהמערכת "אוהבת" לנוע בו. נרחיב על נושא הרזוננס בהזדמנות אחרת. k הוא קבוע הקפיץ שלנו, ו m הוא המסה של הגוף הנע.

בואו ניקח דוגמא מספרית לצורך הבהרה. נגיד שהגוף המדובר שוקל חצי קילוגרם, וה k של הקפיץ הוא 50.

תמונה


כלומר, הגוף ישלים 1.6 מחזורי תנועה בשנייה.

האמפליטודה של התנועה (כמה רחוק יגיע הגוף מנקודת האמצע) תישאר שווה בדיוק להיסט ההתחלתי שנתנו לגוף – כלומר אם כדי להתחיל את התנועה משכנו את הגוף 5 ס"מ ימינה מנקודת המנוחה של הקפיץ ושחררנו, הגוף שלנו יגיע 5 ס"מ שמאלה מנקודת האמצע, יחזור ל 5 ס"מ מימין וחו"ח, לעד.

נבחן לרגע את נוסחאת התדר להלן. אנחנו לומדים שלושה דברים מעניינים:
> ככל שה k גבוה יותר תדר התנודות גבוה יותר. k מתאר את מידת הקשיחות של הקפיץ. k גבוה פרושו קפיץ קשיח יותר (קשה יותר למתוח אותו כי הוא מפעיל כוח נגדי ששווה kx זוכרים?) – קפיץ כזה יתנודד בקצב מהיר יותר. k נמוך פרושו קפיץ רך יותר – קפיץ כזה יתנודד בקצב איטי יותר.
> ככל שמסת הגוף גבוהה יותר, התדר נמוך יותר.
> אחרון חביב, והכי מעניין: התדר אינו תלוי בשום אופן במידת ההיסט ההתחלתי כלומר באמפליטודה של התנועה. לא משנה אם משכנו קצת בהתחלה והתנודות יהיו קטנות, או משכנו הרבה והתנודות ענקיות: התדר, או הזמן שלוקח להשלים תנודה אחת– יהיה אותו דבר! מכאן אנו למדים דבר חשוב מאד: תדר התהודה הוא תכונה של המערכת ולא של הכוחות החיצוניים שמופעלים עליה.

זהו, זו כל התאוריה שרציתי לדבר עליה היום. אני מקווה שהיה מובן גם למי שאינו בעל נטיות "ריאליות", ושלא היה משעמם יותר מידי למהנדסים, פיזיקאים ושאר חתני פרס נובל שבינינו.

כדי להתחבר מעט בכל זאת לנושאים לשמם התכנסנו אקדים ואספר שכאשר נדבר על סוגי שסי של פטיפונים, נמצא שימוש דומה בקפיצים על מנת לבודד את הפלטה והמחט מויברציות שמגיעות מהרצפה. היצרנים משתמשים ב k של הקפיץ ובמסה של הפטיפון כדי לכוון את המערכת לתדרים הרצויים להם – בדיוק כפי שחישבנו למעלה.



בנוסף – גם המנוף הקטן עליו יושבת המחט מתנהג כמו קפיץ. במקום על קשיחות k נהוג לדבר על Compliance אמנם, אבל העקרון דומה וכל מטרת הנוסחאות בהן אנו משתמשים כדי לראות אם ראש מסויים מתאים לזרוע מסויימת היא כדי לכוון את תדר התהודה לאיזור הרצוי (כ 12 הרץ)

תמונה


כמו כן, ניגע בעתיד בויברציות "פנימיות" במוצקים (האמת שכבר דיברנו על זה מעט, גם בסדרה פה וגם בשרשור הגרניט של נועם). ההתנהגות שם מאד דומה. הקשיחות של הקפיץ מקבילה ל Rigidity של המבנה והחומר של המוצק שרועד. כפי ש k גבוה פירושו שיהיה לנו קשה יותר למתוח את הקפיץ, כך גם מוצק בעל "מודולוס יאנג" גבוה יותר ידרוש אנרגיות חיצוניות חזקות יותר על מנת שיווצרו בו ויברציות פנימיות – ולכן Rigidity היא תכונה חשובה מאד בבנייה של פטיפון.

בפרקים הבאים נראה מה קורה בשני מקרים מעניינים יותר: מה קורה כשנוסף חיכוך בין הגוף לרצפה, ומה קורה כשיש כוח חיצוני שמנסה לנדנד את המערכת שלנו באופן קבוע.

בקשה קטנה לפני סיום: אם מישהו מרגיש שההסברים לא ברורים לגמרי, אנא ספרו לי, כדי שאוכל לתקן בפוסט הבא. כמובן שכל שאלת הבהרה תענה בשמחה.

עד כאן להפעם.
אייל




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות