עכשיו 19/03/24 09:08

פורסם: 06/06/11 09:03 ע"י Byrdio


לפני כמה ימים כתבתי סקירונת, אשר מתווה מעט את חייו של ואדים רפין, הכנר עטור ההצלחות -שהגיע השבוע
לארץ כדי לתת כמה וכמה קונצרטים. אתמול בערב, נוכחתי באולם האודיטוריום בחיפה, כדי לראות וכמובן להאזין
לנגינתו ולעוד כמה דברים מרשימים בנוסף.

את ההתרגשות ביציאה לקונצרט אין צורך לפרט, לכל אחד זה עושה משהו אחר. אבל אני מניח שככלל- החוויה עצמה, ההתרגשות, הלבוש, פגישת האנשים והישיבה באולם רחב הידיים, שמולך פזורים נגנים רבים, די זהים אצל כולם.
לאלה שכמובן יוצאים לקונצרטים ולא מותירים את עצמם מול המערכת באופן מוחלט. אז נכון שלא תמיד מקבלים את הביצוע הטוב ביותר ליצירה המנוגנת ונכון שכנראה יש לך חמש, או שש ביצועים טובען הרבה יותר ממה שתשמע באותו ערב. אבל הישיבה באולם, הצמרמורת והמתח- שנייה לפני שהמנצח (והכנר) מניפים את כליהם.. שווה מבחינתי המון! (כמעט כמו להדליק את המתג הגדול במגבר שלי ולראות את ההבזק של השפופרות ;) ) על אחת כמה וכמה, שכוכב כמו ואדים רפין מגיע לארץ ומכבד אותנו בנוכחותו.
אני אישית אוהב מאד לראות כנרים בלייב. כיוון שכינורות הם עיסוק די אינטנסיבי אצלי בחיי היום יום, אני משתדל לנצל כל הזדמנות שיש לי לשמוע נגינת כינור ועל אחת אם כנר בסדר גודל כזה מגיע.

לאולם הגעתי די מוקדם אתמול, בעיקר כדי לפגוש את המנצח יואל לוי. יואל לוי הוא אחד מהמנצחים המפורסמים כיום שהוא גם ישראלי כמובן. יואל היה המון שנים הדירקטור של תזמורת אטלנטה וכיום עוסק בניצוח בארצנו, כמו כן באטלנטה עדיין בתור אורח כבוד ובמקומות אחרים כמובן יחד עם תזמורות שונות. הוא הגיע בהתראה של רגע, בעוד קורט מזור שהיה אמור לבוא ולנצח על הפילהרמונית שלנו בסדרת הקונצרטים הזו, הודיע שהוא מבטל בגין מחלה.

שיחתי עם יואל הייתה קצרה משהו, מכיוון שזה היה ממש לפני הקונצרט והיה עליו עוד להתכונן מעט לפני. ובכל זאת, יצאתי עם תחושה מיוחדת, של אדם חייכן, נעים הליכות שהמוסיקה זורמת בעורקיו. כך גם הוא מנצח, אינטואיטיבי לגמרי (על כך בהמשך). שאלתי אותו גם על ההזדמנות להחליף את מאהטה העייף.. ולתת לתזמורת שלנו את ה'פוש' שהיא כל כך צריכה במשך שנים ולהחזיר את הכבוד האבוד שלה. הוא מצידו ענה בנימוס וללא תשובה מוחלטת. אני מאד מקווה שמישהו בדירקטוריון יעשה קצת חושבים בעניין ואולי באמת מר לוי יקבל את התפקיד. עכשיו שאין לו שום התחייבות רצינית, מול תזמורת אחרת בעולם.

אבל יאללה, קשקשתי מספיק.. לקונצרט su wople..
כאמור בסקירונת שנתתי על רפין, כבר ציינתי שהקונצ'רטו לכינור של ברוך, הראשון.. הוא רק חלק קטן מהערב.. ושמענו בנוסף:בפתיחת הערב, את "שוליית הקוסם" של דיקא ואת השישית של צ'יקובסקי, לאחר ההפסקה.

השעה; כמה דק' לפני שמונה וחצי בערב והאורות באולם המבואה נכבים לסירוגין, זאת כדי להודיע לכל שותי הקפה, רוכשי הדיסקים, התוכניות והקשקשנים למיניהם, שעוד רגע מתחילים ועליהם לתפוס את מקומותיהם. בכניסה לאולם, רואים שכמעט כל התזמורת כבר ישובה ומכוונת כיוונים אחרונים. השעה שמונה וחצי בדיוק ומחיאות כפיים מובילות את מר יואל לוי אל הפודיום.
הצלילים הראשונים שהבליחו לחלל אתמול, היו של יצירתו של פול דיקא, "שוליית הקוסם" אותה אתם בטח מכירים
מהסרט 'פנטזיה' של וולט דיסני. זאת בעצם פואמה סימפונית שדיקא רשם על הסיפור.הצלילים היו נקיים מאד, יש איזון
מעולה בין הנגנים ויופי מקסים במיוחד בעדינות ובמלודיות של המוסיקה המופלאה הזו שכל ילד (בדורנו) מכיר. התחלה אופטימית ומגניבה במיוחד, שזו הפעם הראשונה לדעתי שאני שומע בחי. מדהים!
התזמורת לא חסכה ואפילו אחד הנגנים ניגן ב"סאראספון", שהוא כלי דמוי קונטראבסון וצלילו מאד אופייני, עמוק וצרוד. הפואמה שנוגנה קצרה מאד, בת כמה דק' קלילות וכאמור התחילה את הערב בנימה אופטימית, חיננית ומשובחת.
מייד לאחר מכן, נגנים התחלפו במקומותיהם, חלק עזבו, חלק נכנסו והתיישבה שוב התזמורת, כדי להתחיל מייד את הקונצ'רטו לכינור של ברוך, אחד מהיצירות המרכזיות של הערב.
יחד עם המנצח הפעם הגיח מאחור ודים רפין כמובן ואחריו, מר יואל לוי שמלווה אותו בכבוד אל קידמת הבמה.
מחיאות כפיים של כמה שניות והצלילים הראשונים של הקונצ'רטו הראשון לכינור מעת מקס ברוך מתחילים. התזמורת הישראלית מלווה את ואדים רפין ועושה זאת להפתעתי הגמורה- די טוב (חששתי מזה מאד). יואל לוי מתגלה כבר
בהתחלה, כמנצח שיודע להפיק מהנגנים העייפים שלנו את המיטב. האיזון ניכר והסאונד עגול, חמים ונעים מאד, כיאה ליצירה המלנכולית והעדינה הזו.

DSC_1272.jpg



ואדים רפין מצידו, מנגן את היצירה כאילו זה משהו שהוא עושה בכל יום, בוקר צהריים וערב. ללא מאמץ, ללא חשש ועם בטחון עצמי מרקיע שחקים. עמידתו התמירה, הבעתו הרגועה, מעבירים אל הקהל שהוא שולט בכל תו ובשערות הקשת עד תום. צלילו מעט רזה, אך חמים למדי. האינטונציה שלו מושלמת ממש ואין שום טעות מצידו (חיפשתי!). לא בתו ולא באצבוע. הוא וירטואוז מטורף אך עם אינטרפרטציה, עם אמירה ועם חותם. הוא מניף את הכינור והקשת אל התו המדויק ומהתל בתווים באופן פנומנאלי.
מיותר לציין שהוא מנגן מזיכרון ללא פרטיטורה מולו וזה עניין שראוי לציין. החופשיות והזרימה שלו מעוררים כבוד וכיף.
דרך אגב, גם יואל לוי מנצח על התזמורת שלנו בכל הערב כאשר אין פרטיטורה על הפודיום. הוא מרחף, תנועות ידיו עגולות, גדולות, נמתחות למעלה ויורדות למטה לקו הברכיים שצריך. הוא מנצח אינטואיטיבי שמרגיש את המוסיקה בעצמות. הוא זוכר את התפקידים בעל פה ואין לו שום צורך בחיזוק הזיכרון ע"י פרטיטורה שמקבילה את תנועותיו. היה מרשים לראות עד כמה הוא חדור, אנרגטי ופעיל מול הנגנים שהגיבו לצורה הזו באופן מעולה!

3.jpg



אך בכל זאת, אי אפשר בלי כמה מילים קצת פחות מהללות. נתחיל בתזמורת המלווה.נראה שיואל מקריב המון על
מזבח האיזון, הוא כבר בשיחה שלנו, גילה לי שחשוב לו מאד כל הזמן שישמעו כל צליל וכל נגן בתזמורת ועל כן, הוא מאזן את "הקונסולה הטבעית" בכל רגע ורגע. נדמה שהמוסיקה קצת מאוזנת מידי והוא לא נותן ל"שפיצים" קצת לצאת החוצה, בעיקר כלפי מעלה. יש מן תחושת פספוס קטנה לפעמים, בקטעים שאתה מצפה לקצת יותר, לקצת יותר רגש לקצת יותר אימפקט. אך זה כפי שאמרתי.. "לחפש".

1.jpg



אצל ואדים טעויות טכניות לא היו והאינטרפרטציה שלו דווקא מצאה חן בעיני. אך יש כאלו, אני חושב, שאולי היו יכולים לחשוב שהוא "מורח אותנו" קצת. הוא ניגן מעט מהר וללא התעמקות ממשית בפראזות מיוחדות. אך לדידי, הוא ניגן מעולה והוא אחד הכנרים המהנים שיצא לי לשמוע בעת האחרונה ללא ספק.

4.jpg



מייד בתום הקונצ'רטו יצאנו להפסקה של רבע שעה וחזרנו אל החלק השני של הערב. שבו התזמורת המורחבת(הצטרפו לא מעט נגנים נוספים) ניגנו את הסימפוניה השישית של צ'יקובסקי. היצירה הזו יפה בטירוף. כל חלק ממנה הוא יצירה בפני עצמה, עם דגשים, מלודיות וטכניקה לרב.יואל לוי הרשים אותי מאד בחלק זה של הערב. הוא שלט בתזמורת שלנו ביד בטוחה ובעדינות מופלאה.האיזון שעליו הוא דיבר ניכר כאן מאד. אך יחד עם זאת, היצירה של צ'יקובסקי מביאה את הנגנים ואת המנצח כמעט אל הקצה בכמה וכמה קטעים. 2 מקרים יוצאי דופן קרו במהלכה אפילו.
האחד, שבמהלך קטעי המוסיקה המרגשים, לכנר הראשון עפה הקשת מהיד, זה כמובן לא הפסיק את נגינת היצירה,
אך היה מצחיק בעוד כולם מרוכזים במוסיקה המופלאה הזו.
המקרה השני שהפתיע אותי.. למרות שזה די "מובן".. אנשים קמו ללכת מייד לאחר הפרק השלישי. מי שמכיר את היצירה יודע שהפרק השלישי הוא האנרגטי ביותר ולקראת סופו יש רעמים וברקים מוזיקאליים. סיומו של הפרק דומה מאד לסיום סימפוניה בכלל ולכן "קל מאד" לטעות ולחשוב שזוהי סופה של היצירה. אך התזמורת ויואל לוי התחילו כמעט מייד את הפרק הרביעי, כך שהאנשים שכבר היו בדרך אל המדרגות נעצרו והבינו. חלקן נשארו לעמוד כ 10 דק' נוספות וחלקם פשוט הלכו, כנראה מהבושה :roll: הפרק הרביעי והמסיים, שונה מאד מכל היצירה יחד. הוא עצוב, חדור דיכאון וקודר מאד. מן הפיכה טוטאלית למלודיות ולאנרגטיות שפקדה את הפרקים שלפני כן. צ'יקובסקי חוזר למציאות של עצמו אחרי פנטזיה מופלאה. הוא כתב אותה ממש לפני שנפטר.
הסימפוניה נסגרת בשקט ובצלילים חרישיים ללא תרועה, או בהבלחות קצובות כפי שאנו רגילים מיצירות התקופה הרומנטית. כך החלקנו מהכיסא עם תחושה עזה של מוסיקה חיה, מדהימה שנוגנה תחת שרביטם וכינורם של גאוני
מוסיקה בתקופתנו. מי ייתן שנוכל להיות בקונצרטים כאלו בכל שבוע.

.jpg



מיותר לציין שהפעם הקונצרט היה טוב במיוחד, אני נהניתי מאד, למרות הנגנים השלומפרים שלנו, הגעתם המאוחרת
לקונצרט ותחושת ה"קיבוץ" שמקבלים מהם.. אבל נו. אין מה לעשות. אני מניח שאי אפשר לקבל הכול.

לכל מי שחושב שהאזנה בבית לדיסקים היקרים שלנו ולביצועים האגדיים טובה יותר מאשר לצאת לקונצרט, כנראה
שחסר לו משהו בלב, בבטן ובנשמה. מנצח דגול אמר פעם:
"listening to music on records is like being kissed over the telephone."
אז נכון שאני לא שומע רק בקונצרטים, אבל אני מאד מתחבר למשפט הזה בצורה כזו או אחרת. יש כאן חוויה עצומה ושונה מאד, מאשר לשבת על הספה בבית ולהקשיב לדיסקים.. בעיקר אם זו מוסיקה קלאסית, סימפונית או אחרת. זה פשוט נוגע בצורה כל כך שונה עד שפשוט כל ניסיון להכיל, או להשוות לאחר מכן, דפוקות מיסודן.

אביעד.




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות