עקומות אקולייזר לרפרודוקציה של תקליטים… ו CH P1 EQ ADD.

בפוסט הקודם שרשמתי בפורום האנלוגי, כתבתי על “בעיה” ופתרון מיוחד ואקסלוסיבי ל P1.
היום נעסוק “בבעיה” נוספת… ואיך ה CH P1 "פותר" אותה… (אבל זה כתוספת ולא כעיקר הפוסט, מה שגם הפעם, הוא (P1) לא היחיד שנותן את האופציה הזו, למרות שהיא עדיין די נדירה וניתן למצוא את “הפתרון” הזה בעיקר בפונו סטיג’ים יקרים במיוחד).

אך לפני שנתחיל לצלול פנימה “לבעיות”, בואו נסתכל יחד על הפורמט הפיסי, הבעייתי מלכתחילה שמרביתנו (לפחות אלו שלקחו את הזמן לקרוא את השטויות שלי) מרגישים אליו בתשוקה מסוימת.

תקליטים נוצרו לפני עשרות שנים, אך לא בא לי להתחיל להתקשקש מראשית הזמן, המצאות אדיסון, הצלינדרים ותקליטי שאלק שהיו מנוגנים במסמר על גרומופון מופעל מנואלה ושופר… בואו נתקדם קצת בזמן לזמנים טכנולוגיים קצת יותר ונכנס לאזורי זמן שאנשים התחילו גם לשחזר מוסיקה בבית באופן קצת יותר אקטיבי.

"אז מה היה לנו",
*דיסק פלסטי, עשוי ויניל כיום, בעבר מחומרים שונים כמו גומי, באקליט, שאלק ועוד..
*כל התקליטים מסתובבים עם כיוון השעון
*המהירויות הרלוונטיות היו בין 16 (16.67 למעשה) ועד 80, כאשר היום נותרו בעיקר אלו של 33.33 ו 45 RPM.
*רב התקליטים מתחילים מהרצועה החיצונית, אך היו גם תקליטים (בעיקר לתחנות שידור) שהיו מתחילים מהמרכז החוצה.
*עובי תקליט (סביב החור המרכזי) סטנדרטי הוא 32\3 אינץ’ כמובן שעוביים שונים קיימים ברגע שיש משקלים שונים של תקליט, 120, 150, 180 ו 200 גר’ וכיוצ’.
*רב התקליטים כיום הם בקוטר 12”, אף ישנם גם 10 ו 7 אינץ’ (היו גם של 6, ו 4 וכן הלאה).
*מרחק עצירה של הגרוב מהדד וואקס השתנה עם השנים וככל שהטכנולוגיה גברה (כביכול) על בעיות אינהרטיות, הצליחו ל”דחוף” יותר על צד תקליט, אך בשנים קודמות, זמן רצועות בצד היה קצר משמעותית, כך גם היה פחות INNER GROOVE DISTORTION וכן הלאה, אבל היו בעיות אחרות של רפרודוקציה נכונה מבחינת אקולייזר בין הדפסה לשחזור (על כך מייד).

אז אחרי סקירונת על קצה המזלג מה אנחנו למעשה מחזיקים ביד והבעיות הפיסיות שיכולות להתעורר ועל אילו מכשולים אלו המייצרים את התקליטים היו צריכים לדלג… אפשר להמשיך הלאה (נגיד).

בגין הבעיתיות הפיסית של חריטת הגרוב על הויניל (או כל חומר אחר), הגיעו לנקודות מוצא ומחסומים אקוסטים ורזוננטיבים בעיקר בתחום הבס ששם נוצר ראמבל ברפרודוקציה ובתדרים הגבוהים ששם נצרו עיוותים רבים.

RIAA - היא בעצם העקומה שכיום היא סטנדט והיא התחילה לתפוס כסטנדרט בעיקר ב US בשנות ה 50, למעשה רק ב 1955 הפכה לסטנדט מוביל, אך בארצות אחרות; כמו רוסיה, אירופה או במזרח הרחוק הסטנדט התייצב רק ב 1975!.
RIAA זה למעשה ראשי תיבות של - Recording Industry Association of America שהנחילו “חובבי היפי” מושבעים.
בעיקר כדי לעקוף את השינויים התכופים שנתקלו בהם בכל תקליט שרכשו מלייבלים שונים שלכל אחד מהם היה סטנדרט משלו.
הסיפור מתחיל הרבה לפני, עוד משנות ה 30, ולאחר מכן משנות תקליטי 78, משם זה התפתח לתולדה של שנות ה LP מ 1947 ועד 1958, שלאחר מכן כל מה שבא ועד היום נחשב לשנות ה RIAA שלמעשה מכיוון שהתעשייה האמריקאית הייתה הענפה ביותר, הם לקחו את זה על עצמם למרות שכאמור בארצות אחרות זה לא הפך להיות הסטנדרט עד 20 שנה לאחר מכן.

אז מה זו עקומת RIAA,
עקומת RIAA היא למעשה אקולייזר הופכי להקלטה והדפסה על תקליט. כאמור הבעיות הפיסיות שיש בהדפסה של גלי קול על ויניל מצריכות פשרה באקוליזציה כגון, הנחתה בנמוכים (של 6DB בדרך כלל) ובוסט בגבוהים, כל זאת כדי לאזן את הסאונד וגם כדי ליצור גרוב אחיד ככל הניתן כדי שמחט תוכל לעקוב בצורה נינוחה ולא לקפץ (misstracking) באו וניסו להנחיל סטנדרט שכל פונו סטיג’ (אז אלו היו מעגלים בתוך הגברה כזו או אחרת) יתוכנן עם EQ אחיד כדי לקבל רפרודוקציה אחידה לכל התקליטים המודפסים.



אפשר לראות בתמונה הזו את ההיפוך הסטנדרטי של עקומת RIAA.
בואו נסביר בגדול מה RIAA הפכו לסטנדרט בקריאת תקליטים על פי העקומה שלהם -

בהקלטה יש כאמור הנחתה בתחום הנמוך (הם היו חייבים להקליט בצורה הזו כדי לצמצם רווחים, להשיג זמן הקלטה ממושך יותר על התקליט ולאזן את הטראקינג עבור מחטים פשוטות יחסית) ובוסט בגבוהים.
כאשר התקליט עובר את ה EQ הסטנדטי של RIAA ברפרודוקציה - יש הגברה בנמוכים כולל מן “מדף” ששומר על ראמבל נמוך ככל הניתן (antI rumble shelf) כאשר הוא מבוצע בין 15 ל 50HZ, נקודת אמצא עד ה “היפוך בס” (bass turnover) בין 50 ל 500HZ שמתורגם לסלופ אבל עדיין בבוסט לפיצוי הדיכוי בהקלטה (כדי להשיג זמן תקליט ארוך יותר - צמצום הגרוב),
מייד לאחר היפוך הבס, מגיעים לקטע השטוח ביותר בתקליט שבעצם הוא היחיד שמקביל גם להקלטה, ואלו כמובן תדרי המיד - בין 500 ל 2150HZ.
ואז אנו מגיעים כמובן לרול אוף “עצבני” בגבוהים כדי לפצות על הבוסט בהקלטה. הרול אוף הוא בעיקר כדי להוריד רעשים בהדרגה (כך על פי RIAA בשנות ה 50 להזכירכם! שנהפך לסטנדרט) כך מ 2150HZ ועד 22K אנו רואים ירידה חדה של 10DB ואז עוד 6DB באוקבה האחרונה לחיתוך אגרסיבי יותר של HISS. כל אלו סממנים ואקולייזר סטנדרטי ש RIAA השתרשה מאמצע שנות ה 50 ועד היום. וכך ב 99.999 מהפונו סטיג’ים שאנו מכירים כיום זה פועל, כמו גם כנראה ב 100 אחוז מהתקליטים שהודפסו מאמצע שנות ה 70 ועד היום בכל העולם.

בגדול, בהקלטה ורפרודוקציה של תקליטים יש 2 קבועים! התחלה וסיום העקומה ב 15 עד ל 22KHZ
כל שאר החיתוכים ובניית העקומה מושתתת על איך הלייבלים ראו לנכון ליצור את התקליטים שלהם, לכן ישנם עקומות שונות, בטח לפני 1956 ש RIAA השתרשה כסטנדרט באמריקה ובטח לפני 1975 מכל העולם.

השינויים בין העקומות מאופיניים ע”י 3 ערכים שנרשמים כ:
1 - התדר בו נוצר היפוך הבס (bass turnover) (כאשר אנו יודעים שב RIAA הם בחרו ב 500)
הערכים ששימשו את העקומות השונות במשך השנים הם - 200,250,300,350,400,500,630,800

2 - הגובה ב DB מעל השטוח של המיד שימצא מדף הראמבל. הערך הזה מופיע כאות בנוסחת העקומה. והם נראים כך:
X = +12, C = +14, A = +16, B = +18, R = +20
בתוספת נוספת של האות N - שאומרת שלא משתמשים במדף ראמבל בכלל, הבוסט בבס מסתיים בסוף הספקטום של הבס ללא חיתוך או התעקבות.

3 - רול אוף בגבוהים ב DB ב 10Khz
במאפיין הזה השתמשו בערכי DB בנוסחה כדי לציין, והם:
0, -6, -8, -10, -10.5 -12, -12.7, -13.7, -16, -18
בנוסף האות D במקום ערך ב DB שמציין פעילות מיוחדת שמראה סלופ של 3DB במקום ה 6DB הסטנדרטי ב 10K.

אז אם נסתכל על “הנוסחה” של עקומת RIAA סטנדרטית שכולנו משתמשים בה, כולל הלייבלים מ 1956 והלאה ב US ו 1975 בכל העולם, נראה אותה כך על פי מאפייני וערכי הנוסחאות לעיל:
RIAA = 500R-13.7
כאשר 500 מסמנים לנו את תדר היפוך הבס,
האות R את גובה מדך הראמבל מעל שטוח המיד שבמקרה הזה = +20DB
ו 13.7DB רול אוף ב 10K.
זה בעיקרון מה שממצא את עקומת RIAA שכל פונו סטיג’ עלי אדמות כיום עובד לפיו וכל לייבל מדפיס\מקליט תקליטים לפיו.

אבל, (ופה מתחילה הבעיה) אם יש לנו תקליטים ישנים יותר מ 1975 שהוקלטו ברוסיה למשל, או בגרמניה, או במזרח נגיד? או אם אנחנו אפילו ממש ברי מזל, ויש לנו תקליטי מונו או סטריאו למשל שהוקלטו בארצות לפני 1956, כל אלו כנראה לא הוקלטו והודפסו על פי עקומת RIAA ז”א שהפונו סטיג’ שלנו מפצה על עקומה שונה לגמרי. הוא חותך בגובהים היכן שלא צריך, נותן בוסט בנמוכים או אפילו חותך אותם בנקודות שיש לנו שם מוסיקה ומאפיל עבורנו על ההקלטה.
כאמור, בשנים שה RIAA עוד לא השתרשה כסטנדרט, כל לייבל החליט בעצמו איך העקומה אמורה להראות ואיך לבצע אותה בעבור ההקלטות שלו כראות עיניו ובעיקר איך שהוא חשב לנכון להוציא את התצואה הנכונה והטובה ביותר מהתקליטים שהוא הדפיס עבור הקהל.

הנה כמה דוגמאות לנוסחאות לכמה מהעקומות הידועות לפני ש RIAA לקחה את המושכות…
500C-16 = Columbia LP curve
500C-10.5 = London LP curve
800N-12 = RCA
250N-D = Decca FFRR 78
ויש כמובן עוד… אבל כבר מאלו ניתן לראות שינויים לא קטנים באיך הלייבלים הללו התיחסו לעקומת ההקלטה ואיך יש לפצות עלייה ועד כמה הפיצוי של RIAA שאם נשתמש בו עליהם תיהיה OFF במקומות מסוימים.

פתרון “הבעייה” - כיום אפשר למצוא בכמה וכמה פונו סטיג’ים בעולם את היכולת המושרשת עי היצרן לשנות את ה EQ במעבר סיגנל התקליט אל ההגברה שלנו דרך הפונו סטיג’. ז”א שהיצרנים הבינו שלחובבי המוסיקה והאנלוג המושבעים, יש יותר מרק תקליטים בהדפסה חדשה והם גם קונים, מחליפים, מוצאים לעצמם או כבר יש להם אוספים גדולים מהעבר של תקליטים שלא הוקלטו והודפסו תחת הסטנדרט של RIAA אלא בסטנדרטים שונים שהיו אז נחלת הלייבלים, כמו DECCA, או LONDON או RCA , EMI ועוד.. ד”א יש גם עקומה שהיא קודמת RIAA בשנה שנתיים אך די קרובה, עד שהם הגיעו לעקומה ה”סטנדרטית” שלהם ב 1955.
כך שהיצרנים הללו נותנים את האפשרות להחליף את העקומה הסטנדרטית של RIAA בעקומות שונות שהם מצאו לנכון להנדס אל תוך המכשיר. בדרך כלל הן העקומות הידועות ביותר, כמו אלו שנתתי כדוגמה פה בפסקה, מכיוון שאלו באמת הכלל המאסיבי ביותר שהיו לפני ה RIAA שגם “שווים משהו” אם להגיד את האמת.

ב CH PRECISION P1 ובעוד כמה כיום בעולם, יש את היכולת לזוז ולבחור את העקומה המתאימה לתקליט הספציפי. CH נותנים את האפשרות להוסיף את היכולות הללו בתוספת כספית (אם לא הספיק לכם למכור את הבית עבור הפונו סטיג’ שלהם, תצטרכו כנראה גם את האוטו בשביל העקומות האלו ).
וכך בעצם תוכלו להקשיב דרכו לתקליטים שהם מעבר לסטנדט RIAA.

בחינה שעשיתי בשבוע ומשהו האחרונים עם כמה וכמה תקליטים שכאלו במסגרת הכרת המוצר על בוריו, חלק ישנים וחלק שאפילו ממש לא ישנים יחסית (ז”א שכל אחד מאיתנו יכול למצוא בנקל בחור השחור למשל) אך מסתבר שהוקלטו לא בסטנדרט RIAA, כמו למשל הסונטה מס 2 של שופן עם כמה יצירות לפסנתר נוספות בביצוע אשכנזי. תקליט שהוקלט במערב גרמניה ב 1973, וכנראה שהוקלט בסטנדרט עקומה של DECCA ולא של RIAA.

סליחה על התמונה הלא מחמיאה...


התוצאה של הרפרודוקציה של התקליט הספציפי הזה תחת RIAA ותחת העקומה של DECCA הוא שמיים וארץ!!! אלו לא ניואנסים, עד כדי שבכל פונו אחר כנראה, הייתי מעיף את התקליט הזה מהחלון. הוא היה סתום ועמום. הרג’סטרים הגבוהים של הפסנתר נשמעו לי מעופשים והבס נשמע לי המום ודו מימדי.
במעבר EQ של DECCA ב P1, התקליט הזה נפתח לרווחה. הקלידים נגעו במיתרים שבתיבת העץ הגדולה של הפסנתר המוקלט והיה אפשר ממש לשמוע את הרזוננס הזה של פגיעת הקליד במיתרים. היה אפשר לשמוע בבירור איך כל האוויר נפתח מעל הפסנתר באולם (אפילו שהתווסף מן HISS חרישי כזה מההדפסה… ) הבס היה הדוק ונכון יותר, פחות עמום ופחות נפוח. התקליט התעורר לחיים, כאילו זו הקלטה אחרת לחלוטין!.

אפשר לראות בתחתית המסך של ה P1 את האינדצקציה באיזו עקומה הוא נמצא בכל רגע.


אלו התוצאות ששמעתי גם בתקליטים נוספים ואחרים, מ DECCA או EMI וכן הלאה. אפילו דוייטשה גרמופון מהשנים שאנו מוצאים בכמעט בכל חור, לא ממש הוקלטו תחת RIAA סטנדרטי. זה לא פלא שלא מעט אנשים במשך שנים זרקו לא מעט רפש על הקלטות דוייטשה” ישנות..” הם פשוט לא שמעו אותן כמו שצריך בעקומה שתייצר פיצוי הולם לזו שהחברה בדוייטשה גרמופון הקליטו את התקליטים הללו.

RIAA כמובן סטנדרט עולמי במשך המון המון שנים, ואם לאחד יש בעיקר תקליטים חדשים (ד”א אני אחד מהם ללא ספק, אני קונה בעיקר חדשים מהדפסות כמה שיותר טובות, אבל גם כאלו ביד 2 לא מעט בעיקר בשנים האחרונות. אם מתערוכות ואם מדילרים ברחבי העולם.. מנסה למצוא את היהלומים החבויים ומשלם על זה לא מעט).
אז אין באמת מה “לרוץ” אחרי פונו סטיג’ עם יכולות כאלו, אבל מי שחובב אנלוג מושבע באמת! שקונה או שיש לו אוספים גדולים של תקליטים מטורפים כאלו (ואני לא מדבר רק על אוסף של מליונים עם תקליטי פרה 1955…) יהיה לו כיף מאד מאד אם תהיה לו האפשרות לשמוע את התקליטים שלו בעקומה מושלמת להקלטה. השינוי והשיפור פשוט פותח אפשרויות מדהימות וכיפיות במיוחד.


ד”א ב P1 יש שליטה על אופציות הפונו דרך אפליקציה של CH בטבלט. המעבר בין ה EQ השונים היא במגע ובמהירות של שניה וחצי דיליי בערך. אפשר לשמוע את השינויים ממש ON LINE…

גם בפונוסטייג' הקטנצ'יק של IFI ישנה אפשרות לבחור.

כל הכבוד ל IFI