כן, זה עושה את זה. רק תשתדל לא להשוות להדפסות ראשונות.
מה שכן היית עושה זה להשוות לרימאסטרים דיגיטליים. אלה של
רודי ון גלדר מצויינים וזולים משמעותית מהתקליטים. אני לא "מקדש"
תקליטים בשום אופן.

יש לי אפס ניסיון עם תקליטי מונו הדפסות ראשונות, ויש לי ניסיון מועט ביותר (ושלילי בעיקרו) מתקליטים משומשים באופן כללי. אני פונה לשם רק כשאין ברירה.

אני מעריך שמה שעופר כתב יכול להתאים לאנשים מסויימים, אבל אני בספק גדול אם זה מתאים לי.
עבורי כמה פופים מידי פעם זה חינני, אבל החל מסף מסויים (והוא לא גבוה בכלל) זה מוציא לי את החשק לחלוטין. אז מוזיקלי שמוזיקלי, אם התקליט "רועש" ומפצפץ זה לא בשבילי.

העניין הוא, וזה מתחבר למה שכתבתי בשירשור של web, עד לא מזמן גם בשוק החדשים לא היתה מספיק פרדיקטביליות. היית קונה תקליט חדש (ולא משנה אם זה אלבום חדש או ישן), ויכולת לקבל ג'אנק שלא שווה סיבוב אחד של הפטיפון.
והיום, אם אתה קונה מההוצאות הטובות אתה יודע שתקבל משהו שאפשר להנות ממנו. לדוגמה תקליט שהתייאשתי ממנו בעבר, little girl blue של נינה אלבום מדהים ובעל חשיבות, אותו קניתי חדש לא פחות משלוש פעמים. בלי קשר לסאונד, הגיע עם הדפסות כאלו מחורבנות שאף אחת מהן לא נוגנה יותר מפעמיים (תקליט אחד זרקתי לפח, והאמת שאני צריך לזרוק גם את השניים האחרים למרות שהם קצת יותר טובים, לא שווים את המקום שלהם במדף).
איכשהו לאחרונה התפתתי לקנות את הגרסה של AP, והיא מצויינת כפי שאפשר לצפות, וכשאני מאזין לה אני מתרגש מהמוזיקה ולא מתעצבן על עניינים טכניים. וזה בגדול מה שאני רוצה ומה שאני מחפש.
משל

אני די בטוח שאתה ואני נמצאים באותו מקום בקונספטואליות של העניין.
תקליט רועש\מפצפץ מעל סף (נמוך מאד!) מבחינתי לפח, לא משנה מה יש מאחורי הרעש..
אז אני משתדל ומעדיף תמיד לקנות חדש, גם אם הם 90 או 80 אחוז מהאישיו הראשון (בטח שהם עולים היום הון עתק אם מוצאים בכלל). ואם הם טובים מאד כמו AP או MM (בג'אז) או SC/AP וכן הלאה בקלאסי.. אז בכלל!
לכן שאלתי על המונו האלה ש MM הוציאו.. להשוות אותם לפירסט אדישן לא אשווה, כי לא אקנה כאלה בכל מקרה

קשה לי להאמין שיש הבדל קונספטואלי או טכני, זה בטח יותר תלוי במאזין...

אני איתכם אחד לאחד. היו ימים שרדפתי אחרי הוצאות ראשונות. המון כסף מבוזבז ומעט מאד סיפוק יצאו מזה.

לגבי מה שאביעד שאל, כמו לפורסט יש לי רק דבר אחד להגיד על זה :



לא מאמין שאין לך את זה עדיין, אבל אם בטעות לא, זה בדיוק הקטע של מונו שיכול למלא חדר לא פחות ואולי יותר טוב מסטריאו. נסו ותהנו.

אגב יש להם פילוסופיה מאד סדורה בנושא: http://www.musicmattersjazz.com/the-sound-s/45.htm. השורה התחתונה היא שהוצאות מונו צפונית מ-57 עד מקסימום 58 היו פשוט fold-down של הסטריאו, כלומר שלא יכול להיות במונו שום דבר שאין בסטראו. אפשר באותה מידה ללחוץ על כפתור המונו במגבר. לכן גם קשה לי לקבל שהמונו של OTL יכול להיות טוב יותר מהסטריאו.

גם לזה יש סאונד נהדר. בערב אעבור על כולם ואשלה את המונו הבולטים.

ועוד מונו מרשים אחד של AP שהגיע אלי לא מכבר:



(הכי מרשים בסדרה הזאת זה דווקא הסטראו של surfer girl).

הבעיה שבטח אין לך אף אחד מהם (ביץ' בוייס) גם בסטראו וגם במונו בשביל להחליט מה עדיף

הכוונה שלי לעורר מודעות לעניין.
אם למשל אתה עובר על אוסף קלסי למכירה ורואה תקליטי מונו כאלה
שלא היית שם עליהם שקל ולוקח כל מיני תקליטים יפים ומנצנצים, יש
מצב שהפסדת אוצר.

מסכים שייתכן שיהיה פה הפסד. ב-99 אחוז מהמקרים, יש חסכון בכאב ראש (של ניקוי) ובפצפוציישן.