אכן.

+
בוודאי ובוודאי טוב יותר מסטריאו 'מפוצל' של ימיו הראשונים*.
סטריאו טוב, בעצם מרחיב את הבמה מחוץ לגבולות הרמקולים, כלומר --> מונו מורחב

* האמת, גם בסטריאו עדכני, אני מוצא פגמים 'טכניים' שפוגעים בהנאה, נובעים להבנתי מחתימה יצירתית של הטכנאי

אני מתייחס בעיקר לנסיוני בג'אז ובמדיה דיגי', לא בהקשר ויניל ובוודאי לא מונו במוסיקה קלאסית.

עוד MM מונו עם סאונד זכור לטוב מאד :

כמי שיצא לו לשמוע תקליטי מונו אצל עופר, שיודע לשמור עליהם,
אני בהחלט מבין על מה הוא מדבר

ואגב בהקשר יותר רחב לעניין תעשיית התקליטים, נראה שהמדיום הזה חזר ובגדול

תעשיית התקליטים 2015-16

הי,
מעניין הדיון הזה, וכמי שיש לו כמה מאות תקליטי מונו, חלקם חדשים, חלקם ישנים יותר, וחלקם הגדול מאוד, הוצאות מימים בהם היה רק מונו - נראה לי שאני יכול לתרום קצת

נתחיל מסקירה די מפורטת שכתבתי בזמנו בפורום שכן - סלחו לי, אני לא אכתוב את הכל מחדש

תקליטי מונו

בגדול, אני יכול לחלק את תקליטי המונו לשלוש קבוצות עיקריות:

תקליטים חדשים - ככלל, אני נמנע מלקנות תקליטים חדשים, אבל אם כן - אין להם שום ייתרון על הישנים בתחום המונו.

תקליטים שיוצרו החל משנת 57, בימים בהם הסטראו היה כבר מסחרי - יש תחום "אפור" עד תחילת שנות ה- 60, אבל בגדול, מרגע שהסטראו הפך לסטנדרט בשנת 1957-58, כמעט כל התקליטים שהודפסו היו תואמים לשמיעה בציוד סטראופוני. המשמעות היא שגם אם האות עצמו היה מונופוני (כך היתה ההקלטה למשל), החריטה שלו על התקליט היתה בחריץ התואם למחט סטראופונית, הרגישה לאות במישור האופקי והאנכי. בתקליטים כאלו, איכות השמיעה היא כאיכות ההקלטה וההדפסה (כמו כל תקליט למעשה), ואין שום ייתרון להשמיע אותם באמצעות ציוד מונו.

תקליטים קודמים לסטראו - כפי שתוכלו לקרא בפוסט אליו קשרתי למעלה, האות נחרץ על התקליטים האלו במישור האופקי בלבד, ללא שום התייחסות לגימור תחתית החריץ. זאת מאחר והתנועה האנכית של המחט לא השפיעה כלל על הצליל שהפיקו ראשי מונו. כנ"ל לגבי לכלוך שהצטבר שם (ושם רוב הלכלוך מצטבר). המשמעות היא שהאזנה לתקליטים כאלו, באמצעות ראש סטראו שגם רגיש להפרעות מתחתית החריץ, וגם מייצר שני אותות מימין החריץ ומשמאלו - תמיד תפיק צליל מעט מעורפל (במקרה הטוב), שיכלול שפע הפרעות ורעשים מיותרים.

אז אני מאוד אוהב סטראו, וממש לא מחפש מונו "במיוחד". אבל - יש שפע הקלטות מדהימות, הן באיכותן הטכנית ובוודאי באיכות המוזיקאלית שלהן, שמצדיקות איסוף ומקום על המדף (כמטר ), ובסופו של יום - ראש ייעודי שמאפשר לשמוע אותן כפי שנועדו להשמע, ובמלא הדרן

אוקי, ועם איזה ראש מונו אתה מנגן את מלוא ההדר הזה?

יש לי שניים:
Audio Technica AT-Mono3/LP
Grado ME+

כרגע מותקן ה- Audio Technica בעיקר משיקולי נוחות החיבור של הזרועות (הוא MC) בניגוד ל- Grado ול- Stanton XSV4000 שמותקן על הזרוע השניה.

אישית, אני מעדיף את הצליל של Grado (בכלל, אני אוהב את הצליל של Grado), אבל כל אחד משני הראשים האלו הוא מצויין, ושניהם עושים הבדל עצום בשמיעת תקליטים עם חריצת מונו, ביחס לכל ראש סטראו שבדקתי. אני חושק מאוד ב- Denon DL102, אבל קצת קשה לי להצדיק הוצאה על עוד ראש, בעיקר כשאלו שיש לי עושים עבודה מצויינת.

אחלה פוסט
כרגע מתנגן המילשטיין הירוק של עופר מלמעלה עם הטידל, אחלה דבר
המונואים האילו קיימים גם בדיגיטל?
(רגע שאלה טפשית.. סליחה)

נראה לי שהבעיה בDL102 , היא שצריך זרוע 12״ כבדה, שזה סיפור הרבה יותר רציני מהראש הזה שעולה גרושים.

לגבי תקליטי מונו מלפני 1957, יש גם את העניין של הטיפ הרחב שמתאים יותר לאלו בגלל רוחב החריץ.
הטיפים של 0.7mil מנגנים אותם פחות טוב מ1.0mil.

הי,

ל- 102 יש בדיוק את אותה מחט קונית שיש ל- 103. היא בהחלט צריכה זרוע כבדה, אבל דווקא אורך הזרוע משפיע עליה פחות מעל כמעט כל ראש אחר. למחט הקונית אין הבדל בזוית שבה היא פוגשת את החריץ (כי היא סימטרית מכל הצדדים), וכיוון שרוחב החריץ קבוע ורק התנועה שלו ימינה ושמאלה משפיעה על האות, אין בכלל השפעה לכך שטעות העקיבה גורמת למחטים אליפטיות (בעיקר כאלו עם יחס אורך/רוחב קיצוני כמו היפר אליפטיות, פיין-ליין, קונטקט-ליין וכיו"ב) שצד אחד של המחט "יקרא" מוזיקה קצת מוקדמת יותר מהצד השני - אם העקיבה לא לגמרי ישרה.

ד.א. - זו אחת הסיבות העיקריות ל- IGD, כי שם המידע דחוס יותר, ולכן הבדל התזמון בין צד ימין של המחט, לשמאלי, יפריע יותר - אם הזרוע לא מכוונת היטב.

זרוע כבדה יש שלי, אבל הצדקה להוצאה אין

דרך אגב, השינוי ברוחב החריץ התבצע עם הצגת ה- MicroGrove, בתחילת שנות ה- 50, ועד אמצע שנות ה- 50 כמעט כל תקליט נוגן על-ידי מחט מתאימה בעובי 0.7. המטרה היתה חריצים צרים יותר שגם אפשרו לדחוס יותר מוזיקה לתקליט בגודל נתון, וגם הפחיתו מאוד את אפקט ה- pre-echo, עבור רווח קטן יותר בין החריצים.

זה נכון שהמחטים הישנות, העבות, עדיין "עבדו" - כי ממילא המחט לא היתה צריכה לחדור לעומק החריץ, אלא רק לעקוב אחר התנועה שלו ימינה ושמאלה. את זה גם המחטים העבות הצליחו לעשות, בתמורה לפחות הפרעות (היו פחות רגישות לשולי החריץ), ושחיקה מוגברת של שולי החריץ.