איזו כתבה יפה.

או, יעזרו לי מאד התמונות האלה בסוף השנה לסקירת ממותת כל הממותות של 64.

ממתינים בסבלנות, מה עוד שיש מספיק עניין לאורך הדרך...
נגנבתי מהתמונות 4,5, ולחשוב על האווירה שהייתה שם תוך כדי היצירה, עשן הסיגריות, כוסות הקפה, הצחוקים בשעות הקטנות, ובטח לא הרגישו שהם עושים היסטוריה, ו/או אולי כן....

ת'אמת, רק לאחרונה הצלחתי להתחבר לאלבום הזה... כבר כמה שנים מנסה להנות ממנו ולא מצליח... אבל זה קרה בבום תוך כדי נסיעה ברכבת.... החשיבה שלי פתאום השתחררה, כאילו דפקו לי מחבט ביסבול לפנים... לפתע הרגשתי את קולטריין בדמות של חוני המעגל אבל הפוך... עומד ערום בתוך עיגול ומנגן סקסופון תחת כיפת השמים עד שיפסיק הגשם... המוזיקה יוצאת כאילו אין חשיבה מודעת של מלודיות הרמוניות טכניקה וכלום... פשוט שופך המעיים לתוך הסקסופון... והפסנתרן שם עושה עבודה עבודה... הצתה מאוחרת אבל בסוף נדלק... עכשיו נשאר לי רק להתחבר לחיפושיות... עדיין לא מבין מה הסיפור איתם...