הרשה לי לשנות את הניסוח שלך, או יותר נכון, לכתוב איך זה נראה לי.
לכל אדם קל מאד לזהות את התחושות שלו, אבל קשה מאד, עד בלתי אפשרי, להגדיר את התחושות.

אשמח לראות אם מישהו יגדיר כאן "עונג", או "כאב", או כל תחושה אחרת.

יש אנשים שמה שמרגש אותם בעיקר זה הצליל (סאונד) של המערכת, בעוד יש אנשים אשר מה שמה שמרגש אותם בעיקר זה המוסיקה שהמערכת מפיקה.
לא תמיד מדובר באותו דבר.


מניסיוני עם החלפת שפופרות מאותו דגם של יצרנים שונים, במכשירים שונים, עיקר ההבדל ביניהם הוא היענות התדר בתדרים (צלילים) הבינוניים והבינוניים-גבוהים.
כאשר הענות התדר בתדרים הבינוניים נמוכה יותר, מחד מובחן פירוט גדול הרבה יותר ומאידך יש יותר "רזון", או "חוסר בשר", באותם תדרים – וההפך.
כאן נכנס עניין של טעם אישי והעדפות אישיות – אדם אחד יעדיף יותר פירוט, בעוד אחר יעדיף יותר "נפח", או "בשר", בצלילים הבינוניים והבינוניים-גבוהים.
בכל מקרה, עיקר ההבדלים בין שפופרות שונות הוא באיזון הטונאלי שלהם. לדעתי, איזון טונאלי זה משהו שונה מצבע.


נראה לי שמערכת מאוזנת ומערכת אנליטית הן שתי חיות שונות לחלוטין.
נראה שאביעד צודק ועלינו להתחיל עם הגדרה של איזון, משום שקרוב לוודאי שבמילה "איזון" אנשים שונים מתכוונים דברים שונים.
באותה מידה יש צורך להגדיר "צבע" ו"אנליטיות".


יש לי קושי בהתייחסות לאנשים המתארים מוסיקאליות של מערכת שמע במונחים של מאפייני צליל (סאונד). הקושי שלי נובע מכך שאיני יודע אם מה שמרגש אותם בעיקר זה הצליל (סאונד) של המערכת, או המוסיקה שהמערכת מפיקה.


להערכתי ולטעמי, המערכת שלי גם מאוזנת וגם מוסיקאליות.
זה מחזיר אותנו לצורך להגדיר איזון.

במנגנון השמיעה האנושי יש שתי תופעות.
תופעה אחת היא היענות-תדר לא ליניארית – הרגישות של האוזן שונה לתדרים שונים – והענות התדר משתנה בהתאם לעוצמת הצלילים.
תופעה שנייה היא עיוותים הרמוניים.

בכל מקרה, כאשר אנשים מסוימים חותרים לכך שמערכת השמע תשחזר בנאמנות גבוהה ככל הניתן את הצלילים של קונצרט חי, בכלים אקוסטיים ובקולות אנושיים לא מוגברים (נאמנות מלאה היא בלתי אפשרית, ההבדלים בין מערכות שונות הם במידת הקרבה, או הריחוק) – העיוותים הקיימים במנגנון השמיעה האנושי הם לא רלוונטיים. ככל שמערכת שמע תשחזר את הצלילים של פסנתר קרוב יותר לפסנתר ממשי – כך האוזן תשמע את צלילי הפסנתר הבוקעים ממערכת השמע כקרובים יותר לפסנתר ממשי.


השאלה היא אם מה שמרגש אותך בעיקר זה הצליל (סאונד) של המערכת, או המוסיקה שהמערכת מפיקה.


ניתוח של יצירות ומוסיקאליות של מערכת שמע הם שני דברים שונים לחלוטין. אין שום קשר ביניהם.
מערכת שאינה מוסיקאלית לטעמי, לא תשנה כהוא-זה את מידת המוסיקאליות של הביצוע של היצירה. מידת המוסיקאליות של מערכת השמע משנה רק את מידת הריגוש שלי מהאזנה למוסיקה דרך המערכת – היא לא משנה את המוסיקאליות של הביצועים השונים.


או שום דבר, או רצון לנסות את אותו כבל על המערכת שלך.
זה בשל כמה סיבות.
האחת היא שלאנשים שונים יש טעם אישי שונה והעדפות צליל שונות.
השנייה היא שהשפעת כבל זה או אחר על צליל המערכת מותנית בכלל המערכת. על מערכת אחת כבל מסוים עשוי לתת שיפור, בעוד על מערכת אחרת אותו כבל רק יקלקל.

לכן אין תחליף לכך שכל אחד יבחר פריטים למערכת השמע שלו על פי מה שהוא שומע במו אוזניו, על המערכת שלו, לטעמו ולהעדפותיו.

.

אתה מדבר על איזון טונאלי.
הגדרה זאת שלך, של איזון טונאלי, מקובלת עליי.

השאלה היא מהו איזון טונאלי נכון, או מאוזן?
האם על פי מדידות?
האם על פי האוזן?
אם על פי האוזן – האם לא נכנס לכאן עניין של טעם אישי והעדפות אישיות? דהיינו, מערכת שתישמע מאוזנת לאחד תישמע לא מאוזנת לאחר?


דעתי שונה מדעתך בעניין זה.
לדעתי, אין קשר בין איזון טונאלי לבין היכולת של מערכת להתמודד עם מוסיקה תובענית.


הגדרתך ברורה לי.
איני משוכנע שאני מסכים איתה, עלי לתת עליה את הדעת.

נכון לעכשיו אני רואה "צבע" כסטייה מהביטוי הטונאלי הנכון של כלי נגינה (אקוסטיים) וקולות אנושיים (לא מוגברים).

על כל פנים, לטעמי האישי, האיזון הטונאלי של המערכת חשוב לי מאד, כמו גם הגוון הטונאלי, או הביטוי הטונאלי הנכון של כלי הנגינה והקולות האנושיים – לצד הפרזנטציה. עבורי, שני אלה הם תנאי הכרחי, אבל לא מספיק, לכך שמערכת תישמע מוסיקאלית. דהיינו, איזון טונאלי וחוסר צבע, או גוון נכון, נחוצים לי – אבל הימצאותם לא מוודאת שהמערכת תישמע לי מוסיקאלית.

אשר לאיזון, תיארת למעלה איזון טונאלי.
בעיניי, איזון של מערכת זה משהו רחב יותר ומקיף יותר – זה איזון בין כלל התכונות של המערכת. לטעמי, מערכת אשר עושה דברים מסוימים טוב מאד, אבל עושה דברים אחרים גרוע – אינה מערכת מאוזנת.

אשר לצבע.
בעיניי יש סוגי צבע שאינם קשורים כלל ועיקר לאיזון טונאלי.
למשל, כאשר למערכת יש "גוון מתכתי", או כאשר הצלילים הבינוניים-גבוהים צורמים לאוזן, אם כי הם אינם חזקים יותר מהצלילים האחרים, או כאשר הבסים מרוחים, אם כי הם אינם חזקים יותר מהצלילים האחרים,

בכל מקרה, איני מגדיר מוסיקאליות של מערכת על פי מאפייני צליל כאלה או אחרים.
מוסיקאליות של מערכת, לגישתי, מתבטאת בדבר אחד ויחיד – מידת הריגוש שלי מהמוסיקה בהאזנה לאותה מערכת.

איני יכול להגיד איזה מאפייני צליל יגרמו למערכת בהכרח להיות מוסיקאלית.
הדבר היחיד אותו אני יכול להגיד, אולי, הוא מהם הדברים אשר יימנעו ממערכת להיות מוסיקאלית.

יהושוע, ברשותך אצטט מדבריו של רפי לביא בכתבה ההיא מגלובס :

" האודיופילים מחפשים שלמות במוזיקה, מה רע?

"אין שלמות במוזיקה. הם טוענים שהמערכת זה כמו לשבת בקונצרט חי. באיזה אולם? לה סקאלה במילנו? היכל התרבות בתל-אביב? כל אולם זה אקוסטיקה אחרת, ובכל אולם החוויה שלך תלויה במקום שבו אתה יושב. אין אורגינל, ומכיוון שאין, לא יכולה להיות שלמות. לדעתי, כל אדם בביתו מארגן לו מערכת ושם לו רמקולים לפי טעמו האישי"

אני הקטן והעלוב מצטרף לדברים הנ"ל,
אולי אפשר להפסיק כבר עם המנטרה הזו של הנאמנות למקור,
זה לא לגילנו.

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=911008

יתהפך העולם,
איש לא יצליח אף פעם להסביר מדוע רגל קרושה זה טעים בשבילי ומגעיל בשבילך,
לעולם לא נצליח לשתף האחד את השני בחוויה הפנימית שלנו,
לעולם לא נשכנע מישהו להעדיף בלונדינית במקום כהת עור או להפך.

מצחיק כל פעם מחדש הנאמנות למקור הזו, כשאין בכלל מקור,
והויכוחים על למה הרגל הקרושה טעימה לך ואיך זה קרה.

יוווו, איזה כתבה מצחיקה

כתבתי וחזרתי על כך שאין אף מערכת בעולם, בכל מחיר שהוא, המסוגלת לשחזר בנאמנות מלאה אפילו פסנתר יחיד, שלא לדבר על תזמורת. דיברתי על נאמנות גבוהה ככל הניתן, דהיינו על קרבה, לא על זהות. זאת החתירה של אנשים מסוימים ואני בתוכם, להבדיל מאנשים אחרים שאינם מתייחסים למקור כלשהו.

אמנם כלי נגינה יישמע מעט שונה באולמות שונים ובמקומות ישיבה שונים באולם נתון – אבל בכל אולם ובכל מקום ישיבה, כינור אף פעם לא יישמע כמו חצוצרה, או פסנתר, גם לא כמו קונטרה-בס. תוף מרים אף פעם לא יישמע כמו טימפני ("תוף דוד") – וכך הלאה.

כאשר מדובר בכלי נגינה אקוסטיים ובקולות אנושיים, כאשר שניהם לא מוגברים – יש מקור. שרה ווהן אף פעם לא תישמע כמו הרי בלפונטה.

לבד מזה, לא משנה לי מה אומר אדם זה או אחר, מכובד ככל שיהיה. התייחסותי לדברים נגזרת מהאופן בו אני קולט אותם, לא מהאופן בו קולט אותם אדם אחר כלשהו, מכובד ככל שיהיה.

עריכה:

זה בפירוש נכון, אבל אין לזה שום קשר לדיון שלנו.

אני חוזר שוב ושוב על כך שבכל הקשור להעדפות בעניין מערכות שמע ופריטים למערכות שמע – הדבר נתון לטעם אישי. מאחר ולא ניתן לשחזר שום דבר בנאמנות מלאה, השאלה היא על מה מתפשרים. יש אנשים המעדיפים להתפשר פחות על נתונים מסוימים ולהתפשר יותר על נתונים אחרים. אצל אנשים אחרים, העדפות אלה שונות. כמובן, יש גם אנשים שאינם מתייחסים למקור כלשהו. לכן, אין אף רמקול, או מגבר, או פריט אחר כלשהו למערכת שמע, שיהיה הטוב ביותר עבור כל האנשים. לכן, אין תחליף לכך שכל אחד יבחר את הפריטים למערכת השמע שלו על פי מה שהוא שומע, במו אוזניו.

בכל מקרה, בין אם יש מקור ובין אם אין מקור, בין אם יש חתירה להתקרבות למקור ובין אם יש התעלמות ממקור כלשהו – כל אלה לא שייכים לדיון הנוכחי – שהוא "מהי מוזיקליות של מערכת שמע". לכן נראה לי עדיף להתמקד בדיון המרכזי ולא להתפזר לדקדוקי עניות בדברים שהם שוליים לעניין המרכזי.

לעניות דעתי אין מערכת מוזיקלית, יש מאזין מוזיקלי

ל

אתה אומר שיש אנשים מוזיקלים
שרק הם יודעים לקבוע אם המערכת
מוזיקלית ואם לאו,
או שהפכת את את היוצרות למען הכף.