LazyBoy כתב:
אני חושב שבכל מה שנוגע לרגש זאת שאלה דתית. יש את דת המוסיקה ויש את הדת האודיו. בדת המוסיקה מתרגשים ממוזיקה, וזהו. באיזה אמצעי מנגנים זה זניח. הקטע מרגש באוטו, ברדיו מונו ובמערכת טובה. בדת האודיו לא מנסים אפילו לנגן מוסיקה אלא אם המערכת ראוייה. בלי מרכאות.
אני מרגש ממוסיקה גם בקונצרט חי, גם ברכב וגם בבית.
יכול הייתי להנות ממוסיקה בבית גם אם היא הייתה מתנגנת מרדיו-דיסק ניד. (אני אפילו עושה את זה לפעמים, כאשר אני מתעורר באמצע הלילה ומתקשה לחזור להירדם).
עם זה, יש לי דרישות גבוהות מאד ממערכת השמע שלי. יש הבדל גדול מאד בעוצמת החוויה שלי מהאזנה למוסיקה ברכב, לעומת האזנה מהמערכת הביתית שלי.
LazyBoy כתב:
הדת האודיופילית היא לא דת מונוטאיסטית. מתרגשים משילוב של המוסיקה ומערכת השמע גם יחד. כנראה הפרופורציה בין האלילים היא שמשתנה בין המאמינים. אולי שם מתחבאת לה המוזיקליות.
להתרשמותי, בגדול, יש שתי קבוצות שונות – כאשר לאנשים שונים יש תמהיל שונה של המרכיבים של כל אחת משתי קבוצות אלה.
לקבוצה האחת אני קורא "אודיופילים", שהם, בגדול, אנשים אשר מה שמרגש אותם בעיקר זה הצלילים שהמערכת מפיקה.
לקבוצה השנייה אני קורא "מוסיקופילים", שהם, בגדול, אנשים אשר מה שמרגש אותם בעיקר זה המוסיקה שהמערכת משחזרת.
נראה לי חשוב להדגיש את מה שכתבתי למעלה – שבאנשים שונים יש מיזוג, בתמהיל שונה, של שתי קבוצות אלה.
דבר נוסף – נא לא לתרגם מילולית את המונחים האלה, לא את המונח "אודיופילים" ולא את המונח "מוסיקופילים". ניתן לתת התייחסות נכונה למונחים האלה רק מתוך התייחסות להגדרה שלהם, להבדיל מהתרגום המילולי שלהם.
LazyBoy כתב:
האמורפיות היא לא בהגדרת המערכת או הצליל, אלא בתוככיי המאזין.
אכן.
עצם ההנאה ממוסיקה, כל מוסיקה, גם חיה וגם משוחזרת, היא בפנימיותו של האדם.