אל תשכח את הקירות הירוקים והדשא לאוירה קיצית כל השנה.

הייתי מוותר על אשך בשביל המוניטורים האלה...(וחדר מספיק גדול בשבילם)

אחי, מתי שאוכל - עלי. בלי לאבד כלום.

לא זוכר אם הובא כאן בעבר - יפני נחמד עם כל מיני אוספים, חלק מהם מעניינים למדי (מערכות וינטאג', תקליטי ג'אז), חלק פחות.

http://www.gokudo.co.jp/

זה נראה שהוא עבר במחנה צהל"י נטוש ואסף שאריות מצננים

Acoustic Lenses

תתעמק, יא עיוני.

אני מתעמק, אתה יודע זאת, אולי לא במצננים מנגנים כי אם בפן האנתרופלוגי,
ואפילו בביטוי האיכותני שלו, נפש האדם המשתקפת מבעד למילותיו.

כשאתה מצהיר על מוכנות להקריב אשך, אני מאמין לך :
בין השאר,
זה אומר שאתה, ואולי אני, וכל מי שהיה מצטרף לאמירה הזו בכנות,
כבר מצוי מעבר לשיא כלשהו : אצלך, למשל, כבר סיימת כנראה לפרות ולרבות
[למרות שגם חדי-אשך מסוגלים ], ואתה כנראה כבר לא במקום שתר אחר
טסטוסטרון-פאמפינג כל היום : זה מעיד על בטחון בגבריות לצד דובוניות-אכפת-לי,
הכרה בכך שהביצים זה לא הכל, ושיש משהו מעבר [ מוניטורים במקרה שלך ],
השלמה, התפייסות, רגיעה, הזדקנות, הצפנה וחתירה איטית ושלווה אל המוות.


סחטיין על הבגרות

אכן, עמוק.
וגם מאד נכון.
כיוון שכולנו חותרים אל המוות - חתירה איטית ושלווה היא אופצייה מצויינת בשבילי.

בגרות או ילדותיות?
גבריות או דובוניות?

מה איכפת לי?

לא, לא אכפת, זה אפילו כיף, אלא שהויתור האשכי סימבולי.

יש מתח בין איפיוני גבריות קמאית/פרמיטיבית לבין הכרה בבגרות>זיקנה,
ההתבגרות לוקחת בין השאר לחיזוק תודעתי ע"ח חולשת השרירים,
מהירות הנהיגה יורדת, מספרי העקיפות מצטמצמים, מאפיינים חיצוניים שכאלה.

זה גיל בו מברכים על חיים בעולם מודרני/תרבותי,
בו אין צורך לשאת גרזן מלחמה עליך, למשל,
או להיות תלוי בכח שריר כדי לשרוד :

אבל הביטוי הזה הוא גם סוג של כניעה, וזה טוב מצד אחד עבור דילול האגו,
וזה מרגיז מצד שני [ לפחות את שרידי הגבריות שנותרו באדם ].

ולפעמים אני פוגש כל מיני חברים חקלאים בני 80 שמצויים בכושר וכח כפול ממני.