John Petrucci - terminal velocity
ג'ון פטרוצ'י, נחשב בעיני חובבי מוסיקה ונגנים כגיטריסט אולי הגדול בדורו, בכל דור יש את האחד שהופך את היוצרות, מביא סגנון, טכניקה ומעלה את הרף למקומות אחרים.
פטרוצ'י הוציא לפני מספר שבועות את אלבום הסולו השני שלו מזה 15 שנים; Terminal velocity
לראשונה מזה עשר שנים מצטרף אליו שוב, משתף הפעולה המוזיקלי הוותיק ביותר שלו, אחד מחבריו הקרובים ביותר,
וללא ספק אחד המתופפים הגדולים ביותר שידע ז'אנר הרוק על גווניו, מייק פורטנוי שאין דומה לו.
האמת, שציפיתי לאלבום זה יותר משציפיתי לאלבום הבא של dream theater!
שמעתי את האלבום הראשון של פטרוצ'י (suspended animation) עשרות פעמים.
אני מכיר כל תו ותו, כל מלודיה וכל מעבר או טכניקה באלבום.
את המוסיקה של פטרוצ'י אני שומע מאז גיל תשע (כיום 12) ובתכלס נראה ששמעתי אותו כל חיי, ללא הידיעה האמיתית שזה הוא (אבא היה חורש אל האלבומים של dream ומנגן אותם על הגיטרה יום וליל בכל ילדותי).
עכשיו שיצא האלבום המצוין השני במספר של JP נשמע גם שהוא מעט שונה פטרוצ'י הישן! האלבום החדש נשמע יותר כמו האלבומים החדשים יחסית שלdream theater שלקחו צד יותר מטאלי (מטאליקה, פרדייס לוסט ועוד) מאשר כיווני פרוגרסיב רוק קלאסיים שעליהם התבססו בכמעט כל שנותיהם. אני מניח שלכל כיוון המעריצים שלו ואולו שפחות או יותר התחברו.
אך גולת הכותרת בלשמוע את האלבום החדש היא לשמוע את פטרוצ'י ואת מייק פורטנוי מנגנים שוב אחרי כמעט 10 שנים שלא ניגנו יחד (עקב עזיבתו של פורטנוי מdream theater). היה לי כיף לשמוע את הכימיה שהייתה הלב ב-dream theater
ובכלל היה לי כיף לשמוע את "הצוות המקורי" (ג'ון פטרוצ'י, מייק פורטנוי ודייב לוררו) מנגן שוב ביחד מאז אלבום הסולו הראשון. שלישיית "הסופר-גרופ" של פטרוצ'י יחד עם הבסיסט דייב לוררו (dixie dregs, flying colors) שניגן בסיבובי ההופעות G3 של פטרוצ'י ובאלבום הסולו הראשון של פטרוצ'י, suspended animation מ-2005 התחברו שוב, לשמחתי.
בראיון הביע פטרוצ'י שבחים נשגבים, אם כי ראויים, ללוררו:
" It was awesome bringing Dave back to play bass on this album. He is just such a monster player who can handle anything you throw at him with tastefulness and unmatched musicality. His melodic approach to bass lines along with impeccable technique and groove for days really stands out on these tunes.”
כקוריוז, למרות שפטרוצ'י החל לעבוד על האלבום במרץ השנה, הוא שרוב שירי האלבום כבר נכתבו בגדול, אם תבדקו אפשר לשמוע ב הופעות G3 בשנת 2018, פטרוצ'י ניגן את רוב שירי האלבום ביחד עם מייק מנג'יני (המתופף שהחליף את פורטנוי בלהקת DT) ודייב לוררו.
פטרוצ'י החל לעבוד על Terminal velocity במרץ, עם תחילת סגרי מגיפת הקורונה, שבגינה ביטלה dream theater את tour ההופעות העולמי של האלבום "distance over time" לשנת 2019\2020.
פטרוצ'י בילה חמישה ימים בשבוע ולמעלה מחודשיים בכתיבה והקלטת שירים במטה dream theater בלונג איילנד
יחד עם מהנדס הקול הוותיק ג'יימס 'ג'ימי T' מסלין.
דבר אחד ברור לחלוטין לאחר האזנה לאלבום: פטרוצ'י השתדל ליצור אלבום חיובי ומרומם ביחס למצב הנוכחי בעולם.
עדות לכך היא גם ההחלטה הלא שגרתית להוציא את האלבום מוקדם כמעט חודשיים בשירותי סטרימינג לפני צאתו הפיזית ב-CD וב-vinyl לקראת סוף אוקטובר.
פטרוצ'י הצהיר בראיון כי הוא רוצה שהמוזיקה החדשה שלו תישמע בהקדם האפשרי, ומחווה זו ללא ספק ראויה לשבח ולהערכה על ידי המוני המעריצים שלו ברחבי העולם, כולל אני. Terminal velocity הוא אלבום מאוזן, הפועל להצגת כישרון כתיבת השירים המגוונים של פטרוצ'י. האלבום יפהפה מתחילתו ועד לסופו, במיוחד אם אתם חובבי מוזיקה אינסטרומנטלית וממוקדת גיטרה.
תכלס, זה אלבום לגיטריסטים ומתופפים
.
עם זאת, ברצוני להתמקד ולדון בשני השירים האהובים עליי מתוך האלבום.
"Terminal Velocity" שיר הנושא מהאלבום, נבחר לסינגל הבכורה, מסיבה טובה מאוד. השיר מבסס את הכיוון והתקווה שפטרוצ'י החליט לקחת עם אלבום זה. כבר מתחילת השיר פורטנוי מודיע על נוכחותו על ידי מעברי תופים "אקרובטיים" אך מוזיקליים. יחד עם חתימת הסאונד שלו של צלילים ומרקמים מצילתיים שונים ומגוונים "המופעלים" בכל האלבום. פטרוצ'י כהרגלו, מנגן מלודיה וריפים שניתן למזמזם בתוך שניה במהירות שיא וברגש.
הקטע היותר נחמד ומעורר חוויות באלבום הוא -
"Happy Song" קטע שמהווה נסיגה עמוסת נוסטלגיה למיטב שנות-ה 80 המאוחרות, ושנות ה-90 המוקדמות. ג'ו סטריאני ואריק ג'ונסון מעורבבים בגישה והשפעות מפאנק של Avenged Sevenfold ואפילו Green Day ניכרים במשך הקטע. ז'אנר הגיטרה האינסטרומנטלית הפך למוקד שמחבר את כל ההשפעות הללו, עד כי "Happy Song" עובד מצויין ונשמע מרומם במיוחד, גם כשאני ממשיך לבקר מחדש בהאזנה לאלבום כולו. כאמור זה גם מבורך במיוחד בהתחשב ברגע התרבותי הכבד והמחמיר הנוכחי בו אנו נמצאים.
בסך הכל האלבום מהנה מאוד, עם המון מלודיות קליטות במיוחד שיגרמו לכם לחייך.
האם Terminal Velocity תוביל לשיתופי פעולה נוספים של פטרוצ'י ופורטנוי? אנחנו יכולים רק לקוות ולחכות בסבלנות.
לעת עתה, אני יכול להמליץ על העבודה המשותפת הנוכחית הזו-Terminal Velocity.
האלבום יצא דיגיטלית בינתיים וניתן להקשיב לו בטידל, ושאר שירותי הסטרימינג עד לתאריך ה-30 באוקטובר
שבו הוא יצא גם ב vinyl וב cd.
קצת על עצמי - שמי מיתר, ואני הבן של אביעד (Byrdio) כל חיי שמעתי מוסיקה, אפילו מאהלר.
אני מנגן על גיטרה ותופים (ועוד כמה כלים) כבר שנים רבות ומתעניין במוסיקה מאז שאני מכיר את עצמי (שזה לא מזמן בעצם).
בבית שמענו מוסיקה 7\24, המוסיקה התנגנה ללא הרף מחדר המוסיקה של אבא, אם מוסיקה קלאסית, ג'אז או רוק ומטאל, זה היה פסקול הבית לטוב ולרע. עם השנים ללא דחיפה מיוחדת מאבי, התחברתי לסגנונות מסוימים וכיום מוסיקה היא בת לוויתי הצמודה בחיים. אני מאזין למוסיקה מהרגע שאני מתעורר בבוקר ועד הדקה האחרונה לפני שאני נרדם בלילה. (כן, גם בשיעורים, למרות שאני יודע שאסור לי...
) בתקווה שאצליח לשמוע ולהבין את הכמות שאבא שלי מכיר. זהו נסיוני הראשון לכתוב סקירה, אחרי שקראתי המון שאבא כתב במשך השנים, מקווה שהייתי בסדר.
תודה שקראתם.
מיתר.
אחלה סקירה, תודה! 3 וירטואוזים מפילי לסתות ללא ספק, אבל בז׳אנר הזה סטריאני הוא האלוהים הבלתי מעורער- מוזיקאי, מפיק על ולא פחות וירטואוז עם פיל נדיר בכמה רמות מעל פטרוצ׳י.
אני עדיין מנסה להתאושש .....
מקווה שנהניתם מהסקירה!