סקירה מעולה ולבבית מאוד!
וכרגיל מאוד: חילוקי דיעות
למי שהייה המזל לתפוס את ההקלטות של
גודמאן / האנובר ו/או לשמוע את
גארדינר / "התזמורת המהפכנית והרומאנטית" יכול הייה להיווכח שאולי הזילזול המקובל ביכולותיו של שומאן כמתזמר הוא/הייה מוגזם עד כדי לא במקום. חלק מהקשיים נבע כנראה מריבוי ההכפלות, מה שבעליל אינו מהווה בעייה בכלי התקופה, אבל מקשה על תזמורות מודרניות, ובעיקר גדולות, ובחלק אחר מהמקרים מחוסר היכולת/כישרון של מנצחים להתמודד עם הקשיים הנ"ל.
לא חסרים מנצחים שהפיקו תוצאות מרהיבות ומלהיבות גם בכלים מודרניים, כולל מינש שאני מאוד מאוד אוהב בראשונה, קובליק בשנייה, דוהנאניי בשלישית ו-סאוואליש ברביעית, ועוד בסטים השלימים ביצועים כמו ברנשטיין ניו יורק, שולטי, מאהטה, סל, דאוסגארד וקאראיאן.
עם כל אהבתי גם למאהלר, גם ל-שאיי (Chailly), גם לתיזמורת הגוואנדהאוז, וגם להקלטות של Decca, לא אהבתי את הסט שלהם. נדמה לי שכבר מכרתי אותו, אבל אולי הוא פשוט נבלע איפשהו בתוך ערימת הכ-200 דיסקים (ואולי יותר) שמחכים בתור למכירה, אם רק הייה לי הכוח/הזמן/החשק להכין רשימה....
אבל לטעמי/דעתי, המפסידה הגדולה מכל נגיעה וניפוח היא הרביעייה המושלמת-כפי-שהיא של שוברט, שהעברתה ממדיום אינטימי, שבתוכו היא מתפרצת כהר געש ושרה בשיא העדינות, לחייה תיזמורתית, ועוד למיתרים בלבד, ששם היא די חסרת אימפאקט באופן יחסי למה שתזמורת (ובמיוחד מאהלריאנית מלאה) יכולה להפיק, ושהעדינות והאינטימיות הופכים למין פומביות קצת פושרת -- לא לטעמי בכלל.
אם חייבים דווקא בתיזמורת ואחרת לא בכלל, יש עיבוד לתזמורת סימפונית, לא מיתרים בלבד, של איזה
Andy Stein, כשהעיבוד/ביצוע/הקלטה די סבירים וזה לפחות בזול.
אבל הגירסה לרביעייה, as-is, היא אחת הפסגות של המוסיקה הקאמרית בכלל, בכל התקופות, אם בביצוע
סופר דראמאטי (ב"טריו" מוזל עם עם החמישייה ה"אלוהית" ורביעיית "רוזאמונדה"), בביצוע
עוצר נשימה בפרק השני או ב
ביצוע "תקופתי" נפלא -- אלה חוויות של ממש, ואין (לדעתי/טעמי) צורך בשום תוספת כלים או חוכמות.
יאללה לישון!
בברכה!
עמיר
. את מעמדו כבנצ'מארק לאודיופילים דווקא הבנתי 
